דבר שמואל רלג

זה וז"ל ידוע שהשוכר מן הגוי ובעל החזקה דיינינן להו כדין שות' בקרקע, שזה יש לו כח בג"ר הקרקע ובעל החזקה יש לו רביע, ומסתמא השוכר מן הגוי לא שכר כ"א ג"ר, אעפ"י שהגוי כותב ששוכר לו כל החצר והזמן שקבע לגוי בשכירות ג"ר הוא עצמו קביעות זמן שכירות החזקה, כיון שלא מיחה בעל החזקה בשוכר, ואינו יכול להוציא השוכר כל אותו זמן אחר שמעלה לו שכר חזקתו חדש בחדשו, ולפי שמתקני התקנה של החזקה נגעו בה מדין אנס שבסי' רל"ו משמ' מדבריהם שהבתי' ביד הלוקח, וה"ה לשוכר שיתן לבעל החזקה או שליש המעות או רביע הקרקע, עכ"ז אנו דנים בזה וכיוצא בו כשותפים אם ירצה בעל החזקה לקחת השכי' יקח שליש ממה שנותן לגוי, שאם שכר בג' יוסיף לבעל החזקה א' דהיינו שליש מלגאו שהוא רביע בכל הקרק' ואם ירצה לשכון בחלקו קודם שישכיר מהגוי אם יש בקרקע כדאי להם שזה ג"ר וזה א' הרשות בידו, ובתוך הזמן אין רשות לבעל החזקה להוציא את השוכר, אלא יעלה לו שכירותו כמו שהתחיל עה"ד הנז' עכ"ל, הרי להדייא דמיפשט פשיטא להו לרבנים הנז' שאין לבעל החזקה אלא רביע גם הרה"ג כמוהרר"ף ביר' זלה"ה כתב בגליון פסק זה של הרב מוהריב"ץ וז"ל ואין המנהג כן אלא שלעולם אינם אלא כב' שותפין זה ג"ר וזה רביע וכן פסקו כל בתי דינין שלפנינו וכן עיקר אמת ויציב וחתם שמו. גם בקה"ת השייכי לח"מ ס"ט כתב וז"ל, תיקנו ז"ל שכל המוכר קרקע שלו לגוי תשאר לו החזק', ואופן החזקה כך היא שאין רשות לשום בב' לקנות או למשכן או להשכיר מיד הגוי כ"א בעליו המוכרים דוקא, עבר ולקח שום בב' מיד הגוי הרשות ביד בעל החזקה לסלקו בדמים שנתן לגוי ע"ס שנה ואם עבר זמן זה ולא סילקו, הרי בעל הגוף גוטל ג"ר ובעל החזקה רביע. והרי הם כשותפים לכל דבריהם וגם קודם שיסלקנו יטול הלוקח ג"נ דשכירות ובעל החזקה רביע וה"ה כשותפ' לכל דבריהם, וכן המנהג פשוט עכ"ל גם בתשו' בכמה מקומות כ"כ להדייא ובפס"ד א' הסכים עמו הרב מוהרי"ק אחיו ז"ל: גם הרב מוהרפ"ת בתשוב' כתב וז"ל. אמת שכך היו דנים ב"ד שלפנינו, דבכל גוונא בין היה הגוי יודע שיש לבעל החזק' חלק עמו בין שאינו יודע אם חזר יש' אחר וקנה ממנו הגוף ונשתקע בידו שלא פדה בעל החזקה מהלוקח תוך שנה וכתקנת קדמונינו, אזי כל פירו' הקרקע וכל ההוצאות יתחלק ביניהם ג"ר ללוקח הגוף וח"ד לבעל החזקה וטעמם ונימוקם עמם שאם חזק' זו היא מורכבת על יסוד רעוע, ההיא דסיקריקון שאינו ענין למוכר לגוי ברצון נפשו וכנדון החזקו' שלנו הבו דלא לוסיף עלה, דלא לוסיף בגזילת הגוי והיה ראוי לתת חלקו בהוצאות הגוי, ושלא ליטול בפירות כ"א רביע, ואם היה ישראל זה מטעה לגוי אינו יכול להטעות לישרא' חבירו, ודינו עמו כשותף דעלמא, זה רביע וזה ג"ר, ולא בשביל שהיה גונב לגוי יגנוב לישר' ועדיפא מזו איתא בסי' קנ"ד סי"ט ע"ש, וכ"ש בזה שאלו היה יודע הגוי שיש לישראל חלק עמו כמעט היה ישראל בכל רע, וגמלא בעי קרני וכו'' זהו מה שראיתי דנים והולכים בכ"י עכ"ל. הנה לפניך חבל נביאים שכולם נתנבאו בסגנון אחד, דבעל החזקה ובעל הגוף הם כשותפים, זה ג"ר וזה רביע, ורובם ככולם העידו שכן המנהג, ומעתה הדבר פשוט דכוותייהו נקיטינן, אם מצד דרבים נינהו ובתראי, ואם מצד שהעידו שכן המנהג. ומה גם שבנד"ד הלוקח מהגוי הוא המוח' בכל, ויכול לו' קי"ל שהרי גם החזקה היא קנויה ביד לוקח הגוף בהחלט, ולא נשאר לו בה שום אחיזה כלל אלא שעשה לו הטבה הלוקח לזמן, וא"ך פשוט הוא שלעת פדות מצי הלוקח לו' קי"ל כס' האומרים שאין לבעל החזקה אלא רביע, ואין לך להוציא מידי החזקה מכח קנין ההטבה, רק אדעתא שתטול רביע השכי' דוקא. ושו"ר עוד להרה"ג הוא וב"ד זלה"ה בפס"ד אחד שכתבו בדין ראובן שמכר חצירו לגוי ונשארה לו חזקה ושוב בא שמעון וקנה החצר מהגוי ועברו יב"ח דקי"ל שזכה הלוקח בגוף, ונשאר לראובן רביע החצר גוח"ז: ושוב עמד שמעון ומכר החצר לגוים שנשארה לו גם הוא חזקה, ופסקו שאין לראובן זכות בחזקה כ"א רביע החצי גוח"ז. ונ"מ המשל אם החצר נשכרת בסך י"ו והגוי נוטל ה"י, יטול ראובן ב"י ת' ושמעון ב"י ת', שהחזקה הנשארת אחר שמעון אין לראובן בה זכות שלא נשאר לו כ"א רביע החצי דוקא, וע"ע לו בתשו' סי' מ"ט ובתשובה שבס' התקנות סימן ט"ו שכן כתב להדייא. ועוד נראה שלא דיבר הרב יעב"ץ ז"ל אלא כשבעל החזקה עם קונה הגוף כל אחד עומד בשלו' וטעמו ז"ל להעדיף כחו של בעל החזקה ולקנוס לזה שנכנס בגבולו כמ"ש באותו פסק עצמו לענין גוא"א ביניהם, אבל בנד"ז שכבר מכר בעל החזקה את חזקתו ללוקח זה שקנה הגוף מהגוי קודם שקנה מהגוי, אפשר שגם הוא יודה שאם היה כנד"ז שמכר לו בהטבה שאין לקנוס הלוקח מהגוי, כי לא נכנס בגבול חבירו שבשעה שקנה הרי כבר היתה מכורה בידו החזקה והרי הוא כאדם העושה בשלו ואף שהיה בהטבה מ"מ יעלה על דעתו שלא יפדה. כיוצא בזה מצינו להרב מהר"י ן' נאיים בתשובה מ' שנשאל על מי שמכר לחבירו חזקת חנו' אחת בתורת הטבה, ובתוך זמן ההטבה הלך הלוקח וקנה הגוף מאת הגוי, וכשהגיע זמן ההטבה בא המוכר לסלקו גם מהגוף, והשיב שהדין עם הלוקח מתרי טעמי, חדא שבשעה שקנה היתה החזקה מכורה בידו ושלו היא, דאדרבא אם היה המוכר מבקש לקחתה מן הגוי היה הלוקח מעכב עליו והשתא הוא דהדרה החזקה דידיה והו"ל כמוכר לו החזקה מחדש ושייר לעצמו הקרקע. ועוד מצי אמר ליה ארייא אברחת לך מנכסך וכו' ע"ש