דבר שמואל רלב

כמוס וכו' וכן מוכח ג"ך מתחילת לשון התק' ע"ש). משו"ה תיקנו רבותינו נ"ן תקנה זו ואסמכוה אדין סיקריקון המובא בסימן הנז' דכי היכי דהתם זולא דמוזיל מציק שהוא רביע הוא של בעלים, ומשום הכי הניחוהו להם רבותינו, ה"ן הכא אפילו היכא שמוכר ומקבל מעות כיון דע"ד כן מוכרו, ומיום א' מוזיל גביה בשביל החזקה, משו"ה הניחו לו הרביע, ומ"מ עיקר סמיכותם בזה ויסוד לתקנה זו דחזקות אינו אלא על דין סקריקון וכו' וכ"ך ג"ך להדייא בתקנה, וכן כתבו ג"ך הרב מהרמ"ס ומהרוי"ץ בפס"ד אחד (הובא בסה"ג שלו סי' מ"ג ע"ש) ולפי"ז דיינו להשוותה בפרט זה שלא הובא בתקנה לדין הסקריקון. והנה שם בסימן רל"ו ס"ח גבי גוי הבא בעקיפין על ישר' וכו' סיים מור"ם בשם המרדכי דדוקא קרקע דלא מייאשי מיניה וכו' אבל מטלט' דמייאשי מיניה א"ץ להחזיר לבעלים, הרי דאף שברור הדבר שטלטל זה הוא ממונם של בעלים אלו עכ"ז אינו מחזיר דלא אמרו אלא קרקע ולא טלטל. ופשוט דגם בסיקריקון וכו' שהזכיר לעיל מיניה דינא הכי דאם זה כתב מור"ם בגוי הבא בעקיפין דחמיר טפי דלרש"י מחזיר בחנם כיון דלא גמר ומקני ולשאר פוס' דכוותייהו פסק מר"ן מחזיר בשומא ע"ש כ"ש בסיקריקון וכיוצא בו דגרע מיניה דאגב אונסא דמיתה גמר ומקני, וא"ך כ"ש וק"י לדין התקנה דגרע טפי אפי' מההיא דס"ז שכתבנו למעלה. דודאי בטלטל א"ץ להחזיר דלא תיקנו רבותינו אלא בקרקע ולא בטלטל, וכיון שאפילו בקורות המחוברים לטיט שדעת הקונה לסותרם וליטלם, מצינו להרב מהריט"ץ ז"ל סי' רס"ח שכתב דכסתורים דמו ומטל' נינהו דין הוא שבנדו"ד נמי יזכה בהם הלוקח, כיון דמטל' נינהו וכמש"ל. שוב חזרתי על התקנות לראות אם יש שום רמז מזה בהם, יען ראיתי שבציון שציין הרה"ג באותה תשו' נזכרו התקנות, ובודאי שגם הרב נטפל לחקור בהם אלא שמה שכתב אח"ך לא נמצא, והנה בתקנות לא נזכר מזה כלל שאפילו בב' התקנות שנתחדשו אחר תקנה הרא' שהחמירו בהם רבותינו לא נזכר מזה כלל שהא' שנתקנה בימי הרב מהרשב"ד ומהרש"ס זלה"ה בשנת שס"ג, לא נטפלו להוסיף בה אלא שני דברים בלבד, הא' שאפילו יחזור הגוי וימכרנה לישראל אחר, תשאר לראשון חזקה הב' שאפילו ימכר הקרקע לשום יהודי או גוי בעש"ג מחמת איזה חוב שנושא הגוי בישראל המוכר אם ימסור מודע' בב"ד על כך, עדיין זכותו בחזקה קיימת ואפי' יודה בעש"ג שלא נשאר לו שום חזקה אין ההודאה כלום ושם הוסיפו לבאר שאופן החזקה שתשאר לו אחר שיקנה ישראל אחר מיד הגוי הוא עזה"ד דהיינו שתהיה הבחירה ביד המוכר הא' או לפדות תוך יב"ח או להוציא הלוקח מהקרקע ולתת לו שכי' כמו שהיה פורע בעודו ביד הגוי, ואין רשות לשום בר ישראל לשוכרו מהלוקח זולת בעליו הא' דוקא, ולפי שהביאור האחרון הנז' לא נחתם באותו זמן עם התקנה, חזרו ויסדוהו בשנת תכ"ח, וחתמו עליו הרב כמהרוי"ץ ומהרמ"ס ומהרמאי"ף זלה"ה, זהו מה שנמ"ך בתקנה זו ותו לא. ואם היו נטפלים רבותינו לסעיף זה שעליו אנו דנים בתקנה זו היו כותבין אותו דכאן הוא מקומו כי בתקנה זו הוא שתיקנו חזקה למוכר הא' אחר שמכרה הגוי ליש' אחר מה שלא היה כן קודם לתקנם זו: גם בתקנה הב' שנתקנה בש' ת"ס שחתו' עליה הרב מהרמ"ס ומהרוי"ץ ומהריב"ש ומהרש"ץ זלה"ה שהחמירו בה יותר לא נזכר מזה כלל. גם לא פשטה לא בכאן ולא בפאס ולא פשט רק סעיף ממנה דוקא, שאם יראה בעיני הבדי"ץ שע"ץ האונס וההכרח נעשה הסילוק מהחזקה בעש"ג או בדינינו. אפילו אם יהיה הסילוק בקוש"ח ובכל מיני יפוי בטל ואין צריך למסי' מו' זהו מה שפשט מאותה תקנה דוקא ותו לא, וגם זו אף שנראה מדבריהם. דדוקא אם יראה לב"ד שהסילוק באונס, וזה שייך במוכר מחמת חוב אבל אם מכר מחמת דוחקו ואינו מתרצה הגוי ליקח אם לא יסלק שעבודו מהחזקה, נראה מדבריהם דסילוקו סילוק. מ"מ כתב הרה"ג כמוהרר"ף זלה"ה דפשט המנהג דלעולם הסילוק מהחזקה כמאן דליתיה דמי, דאנן סהדי דלעולם הסילוק מהחזקה אינו אלא ע"ץ ההכרח: באופן שבב' התקנות לא נזכר מזה כלל, וא"ך פשוט הוא שהניחוהו על קו הדין: ובלא"ה אף אם יש להסתפק אם נכלל גם זה בדבריהם הא קי"ל כל ספק בתקנה וכו', זהו הנלע"ד בזה וצויי"מ וימ"ן אמן. שמואל עמאר. צ) ראובן שמכר חצירו לגוי ונשארה לו חזק' כמנהג ושוב מכר החזקה לשמעון בהטבה לזען ובתו"ז ההטבה קנה שמעון הגוף מהגוי, ועתה רצה ראובן המוכר לפדות החזקה משמעון ונפשו לשאו"ל הגיעה מה יהיה משפטו עם בעל הגוף בשכירו' החצר אחר שיפדה מידו החזקה. תשובה הנה בענין קונה הגוף מהגוי ונשתקע בידו שלא פדה בעל החזקה מהלוקח תוך שנה כתק' קדמונינו ראינו להרה"ג מוהריב"ץ זלה"ה שכת' שיהיה בעל החזקה מעלה שכר ללוקח כפי מה שיעריכו הבקיאים שהיה יכול לתת לגוי אילו היתה נשארת בידו ע"ש בדבריו מילתא בטעמא. אלא שראינו לרבותינו הא' שכתבו שחכמי דורו חלקו עליו וס"ל שבעל החלקה עם בעל הגוף הם שותפים גמו' זה יטול ג"ר וזה יטול רביע והא לך דברי רבני פאס יע"א ה"ה הרב מהרוי"ץ, והרב מהרמ"ס והרב מהר"מ אפלאלו זלה"ה שכתבו בענין