דבר שמואל רלא

י"ט החזיק. שהשות' מקפידים על המחיצה והואיל והניחו מחל בד"א בחצר השות', אבל בחצר חבירו וכו' ע"כ, ועיין בדברי הרה"מ שם שכתב שזו ס' הרב ן' מיגאש ז"ל והיכא דלא החזיק ג"ש הוא דאיכא לפלוגי בין חצר חבירו לחצר השות' וכו' ע"ש, ונראה דמה שהשמיט מר"ן דין זה דשותפים הוא משום דס"ל כל דיני ניזוקין כדעת הרמב"ם ורבותיו דלאלתר הוייא חזקה וסמך על ביאורו שביאר בסוס"י קמ"ב וסימן קנ"ג ס"ב וס"ו וקנ"ה סל"ה ודוכתי אחריני שביאר הם להדייא שדעתו כדעת הרמב"ם ורבותיו, ולכן לא הוצרך להביא דין זה דחצר השות' וכ"ן ג"כ מדברי הרב הסמ"ע סי' ק"מ סקכ"ב שגם הוא נתעורר בזה וכתב שהמחבר קיצר ולא העתיק דבריו דפ"ה משכינים דבחצר השות' אין הדבר תלוי בחזקת ג"ש כלל אלא בהעמדת מחיצה דאם העמיד מחיצה הוייא חזקה לאלתר וכו' ע"ש: באופן שמדבריו נראה להדייא שדע' מר"ן בזה כדע' הרמב"ם ורבותיו, ולפי"ז צדק ראובן בטענתו שכיון שראה ושתק מחל והוייא חזקה לאלתר ואף דבעמודי' אין דרך השות' להקפיד אפי' לכתחי' וכמ"ש להדייא הרב הכנה"ג אות רל"ז וז"ל מקום העמדת העמודים של האכסדרה שבחצר לכ"ע לא קפדי הראד"ב בתשו' ב"י סימן ק"מ, ומינה דלית ליה חזקה מ"מ פשוט הוא דמיירי בסתם עמודים הקבועים באמצעה של חצר שעכ"פ חוסמים את הדרך לעוברים אבל באלו שהם דבוקים בכותלים ואינם חוסמים כלל כי גם הבונה לא בנה עמודים אלו ועליהם כיפה אלא לנוי ולחזק ההעמסה שמעמיסים לקנטרא על הכותלים ואלו רצה להעמיס על הכותלים לא היה צריך כל עמודים אלו, נראה פשוט דעלתה לו חזקה,. ולענין נעי' לקנטרא בכותל חבירו הדבר פשוט ג"ך דלאלתר הוייא חזקה וכמ"ש סימן קנ"ג סי"ו וז"ל חפר שמעון בכותל זה והכניס קורה אחת ושתק ראובן ולא מיחה בו החזיק במקום הקורה, ואפילו היתה קטנה ורצה שמעון להחליפה בקורה גדולה ועבה מחליף והיינו ודאי לאלתר, דעל כולם כתב מר"ן במקומות הנ"ל דכל אלו ההרחקות וכו' מכי ראה חבירו ושתק מחל וכדעת הרמב"ם ורבותיו שהיא ג"ך דעת היש חולקים שהביא מור"ם שם ס' הנז'. ולענין אם כפר ואמר שלא ראה עד עתה דינו מבו' בסי' קנ"ה סמ"ג דישבע המזיק ויפטר. אלא שבנדו"ז נראה דאין בדבריו ממש ולא רמינן שבועה על המזיק בכדי, דכל כי האי בשתי שנים ועוד א"א לו שלא הכיר, ומה גם שהבונה הנז' בנה ע"ג בניינים גדולים ומפוארים בציור וכיור כדירת מלכים ממש, ונשמע קול הבנין הזה לכל בני העיר כקטון כגדול וא"א לו' שלא הכיר, ובכג"ד דאנן ידעינן וכ"ע ג"ך ידעי נלע"ד שאינו יכול לטעון הוא לבדו שלא ידע ואף שמדברי מר"ן נראה דבעינן סייעו או אמר לו וכו' או שראוהו עושה בצידו ושתק, מ"מ נראה דהאי ראוהו שאמרו היינו לבונה ולא למערער דלא בעינן שיראו שראה הנזק, אלא כיון שיראו שהבונה בונה בצדו שראוי לערער ולא ערער מחל, דאי בעינן שיראוהו לניזק שראה ושתק הוי כמסייע ממש ולמאי איצטריך לשלשתן, ובפרט לפי מ"ש הסמ"ע סי' קנ"ה ס"ק ע"ז ע"ש, דבדוקא נקט שלשתן ע"ד לא זו אף זו אם נאמר דבעינן שיראוהו לניזק שראה וכו' מאי גריעותא איכא בין ראוהו לסייעו, אשר מזה נ"ל דמ"ש הסמ"ע שם אא"ך ידעינן ביה שידע, כוונתו לומר שהדבר תלוי בידיעתינו. דאם אנן ידעינן שעכ"פ ידע תו לא מצי לטעון שלא ידע אמת שיש לדוחה לדחות זה, ומ"מ הבוחר באמת ראוי לדון כן למתעקשים שרוצים לאבד אחרים בטענות כוזבות: באופן שלדעתי המעט נ"ל שהדין עם ראובן בזה, וזכה בכל מה שעשה, ולרח"פ אייר תרמ"ז לפ"ק שמואל עמאר ס"ט. פט) נוי שמכר חצר שיש בה חזקה לישראל לראובן כדי ליטול קורותיו ונסריו, וישאר הקרקע לגוי וראובן בעל החזקה אומר שהוא קודם עי' להרה"ג בשות' שלו סי' ע"א שכתב דכיון שיכול הגוי לסותרם ולמוכרם לגוי אחר או לאבדם או לשורפם הוו להו כמטלטלין ואין בהם תקנה זו דלא תיקנו אלא במוכר הבית כולו עם הקרקע, וכל ספק בתקנה העמידהו על ד"ת עכ"ד ז"ל ויש מחכמי דורנו שפקפקו בהוראה זו וזה מ"ש להם אני הצעיר. אף שלכאורה נראה שכיון שהחזקות הללו דין קרקע גמור יש להם וה"ה כשותפים לכל דבריהם זה ג"ר וזה רביע ואין סברה לחלק כלל בין קרקע לקורות ונסרים ואבנים, כיון שעכ"פ יש ליש' בעל החזקה חלק בהם מ"מ כד דייקי' נר' שדברי הרה"ג הנ"ל אמת צדקו יחדיו: שהרי אופן תקנת רבותינו בחזקה גרע טפי מההיא דסקריקון המובא בח"מ סימן רל"ו ולא דמי אפי' להך דס"ז דאם הודו הבעלים שאמת טען הגוי וכו' דשאני התם דהגוי מיהת בעל זרוע ואנס נכסי יש' בעד פרעון חובו: ואפ"ה בהודאתם שאמת טען או במציאות מלך ושר במקום ההוא מיגרע גרע כח הבעלים ואינם יכולים להוציא מיד הלוקח, משא"כ הכא דאיכא מלך ושר, וגם רובם ככולם אינם מוכרים לפרעון חובם אלא לצורך המעות ומוכרים בר"ן והש"ד, ועם כ"ז מסלקין את הלוקח מהגוי תוך יב"ח ואם לא פדה תוך יב"ח נשאר לו רביע בקרקע כאלו אנסו הגוי להורגו עד שפדה את עצמו בקרקעו זה, ומ"מ אין להרהר אחר דבריהם ח"ו, כי המה בחכמתם ראו שכל מוכר לגוי אינו מוכר רק ע"ד שתשאר לו בקרקע הנמכר חזקה, ולתקות שיחזירנו לו הגוי לאחר זמן בסך שבו קנהו ממנו אשר מכ"ז בוחר בשות' הגוי ומוזיל גביה במכירתו, (וכמ"ש הרבנים מהרשב"ד ומהררי"ף א"ץ ומהרא"ץ ומהרמ"ת סירירו זלה"ה בפס"ד אחד ה"ה