דבר שמואל רל

דאלו היו עשויין לדירה היו צריכים לעשות בין שניהם מחיצה וכו' ע"ש. באופן שהעולה מדברי מר"ן בב' סימנים הללו דצריך המזיק לסלק היזקו שמגג לחצר בבנין ד"א והגם שנראה שהמנהג שאין מעכבין מגג לחצר. מ"מ בנד"ז שהקיפו בכותלים מד' רוחותיו ופתח בו פתחים נר' דלא דמי לגג בכל פרטיו ויש בו עדיפות עכ"פ על הגג כי בגג אינו יכול לישב בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה ובזה יוכל להסתופף בצל הכותלים ועכ"פ מזיקו הרבה יותר מהגג. אחרי כותבי ראיתי למהרסב"ד הקדמון בכ"י שכתב שראה לאחד קדמון שבא מעשה לפניו בראובן שפתח חלונות בביתו משקיפות לחצר א' של ב' או שלשה שכנים והחלונות למעלה מארבע אמות מחלק הבית באופן שאם ירצה להשקיף ולראות בחצר הנז' צריך להביא סולם לעלות עליו ונוסף על זה שסתמם "בלגבס" באופן שבהיות החלונות הנז' סתומים כנז' א"א שימשך הז"ר לשכנים הנז'. ועכ"ז הם מערערי' ומעכבים עליו ופסק שהדין עם השכנים כי בנקל יפול "האלגבס" ועוד טעם ב' שע"י השלכת אבנים מבחוץ יפול לגבס גם יש לחוש שמא בעל החלונות עושה עתה תחבולות בעשותו על התכונה ההיא החלונות הנז' בחושבו שבעשיית החלונות על התכונה ההיא יסתום פי המערערים עליו, ולקצת ימים יסור לגבס ויהיו החלונות פתוחות לרוחה אויר ואורה כרצונו, ויהיו מוכנות ומזומנות להז"ר, ולכן מכל הלין טעמי יכולים השכנים לעכב עליו לסותמם בבנין, ולפי שראיתי שזו שנה שניה והם חולקים השכינים ע"ז, לכן אמרתי לכותבו, ע"ך נמ"ך. וחתום הרב הנז'. ומדבריו הללו יש ללמוד תרתי. חדא דכ"ע שהם עסוקים בבנין אין לו חזקה. שהרי בנדו"ז כבר פתח ובנה אותם בבנין לגבס שהוא חלונות דקים עשויים בציור וכיור כמו שעושים בזמנינו ג"ך ליופי ולאורה קצת בענין שלא יציץ מהם. אשר בכל זה עכ"פ יש שיהוי זמן מה, ועכ"ז פסק לסותמו, ב' למדנו ג"ך שצריך לסותמו סתימא מעלייא וכמ"ש ג"ך הרא"ש והביא דבריו הטו"ר סי' קנ"ד סי"ד שכתב דדעת המפ, אפילו היכא דאין לו חזקה א"ץ לסותמו. אלא להכי אהני שאין לו חזקה שיכול לבנות כנגדו וכתב ע"ז הטו"ר דלא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל אלא כיון שאין לו חזקה צריך לסותמו, וגם מר"ן שם העתיק לשון זה בצורתו. וגם מור"ם בסימן קנ"ד ס"ז גבי מ"ש שם דאפילו לסוברים י"ל חזקה, היינו לגופו של חלון וכו' סיים וז"ל וצריך לסותמו והוא מדברי הרא"ש הללו, ועי' נ"ך בב"י שם ס' הנז' שהביא בשם הריטב"א דסתימת נסרים בעלמא לא הוייא סתימא, וכ"ש במטלוניות, וכל שב"ד ציוו לסותמו יש לו לסותמו סתי' מעלייא בריבשה וטינא: מעתה אפילו אם המצא ימצא לאיזה פוסק היפך מזה אנן מיהת בתר דברי מר"ן גרירי: ומסתמיות דבריו שלא פקפק לא בדברי הרא"ש ולא בדברי הריטב"א ודאי שכן דעתו ואפי' אם נאמר שאין דעתו ברורה, הנה מור"ם מיהת גיל' דעתו להדייא כהרא"ש וכמ"ש, איברא שבתשו' מר"ן סי' קכ"א מבואר דאפי' סתימת קנים מהנייא, וראייתו מדברי הרמב"ם פ"ב ומגמ' דריש כתובות, ומ"מ אפשר לו' שחזר בו. וצ"ע כעת ואין הפנאי מסכים זהו הנלע"ד בזה וצויי"מ וימ"ן הכ"ד החו"פ בכסלו דהאי שתא תרו"ם ידך לפ"ק וקיים איש צעיר. ע"ה שמואל עמאר ס"ט פח) החצר הנק' ע"ש ן' נחמני במבוי "ליתים" היא משות' כעת בין ראובן ושמעון ראובן יש לו הבית הא' לימין וא' לשמאל והבית העליונ' הב' לימין: ושמעון יש לו הבית רבי לש'. וכותל מזוזות הבית הב' לש' הנז' עם כותל מזוזות הבית הא' לימין משוכים מהם ב' דסווארי מלמעלה לצד אמצעה של חצר שעשו אותם בעלים הא' סיוע להעמסת לקנטרא שרצו לעשות מעבר אל עבר כדי להקרות על גבה תקרת האכסדרה שלפני הבית העליונה הנז' אלא שלא השיגו להקרותה ונשארה עד היום בלתי תקרה. הן היום עמד ראובן והכניס הבית העליונה הנז' לחצר אחרת שיש לו לצדו, וסתם פתחה שהיה לחצר השות' והעמיד ב' דסווארי מלמטה למעלה עד התקרה דבוקים לכותלי מזוזות הבית הא' לימין והבית הב' לשמאל ובנה עליהם כיפה ועל הכיפה העמיס קנטרא מעא"ע דהיינו מכותל מזוזות הבית הא' לימין עד כותל מזוזות הבית הב' לשמאל שהוא של שמעון, והקרה ע"ג תקרת האכסדרה הנז' והכניס אורה לתוך חצירו וכ"ז היה בהסכמת שמעון שותפו שבחצר הנז' אלא שלא היה ביניהם קנין על זה. וכעת אחר עבור כשתי שנים ועוד, שגמר ראובן שכלול חצירו והבניינים שבנה ע"ג האכסדר' הנז' והוציא הוצאות מרובים, עמד הנז' וערער על ראובן הנז': באומרו שלא הכיר בזה עד היום, ואת"ל הכיר כיון שלא היה הדבר בקנין יסתור הכל והיה כלא היה, וראובן טוען שאין אלו אלא שעבודין ומחילת השעבודין לאלתר ומכי ראהו ושתק, או אמר לו לבנות ובנה הוייא מחילה. ונדרשתי מהם לחוות דעתי בזה. תשובה הגם שמר"ן בקצר סי' קס"א ס"ה לא הביא רק דין העיכוב לכתחילה אמנם אם כבר העמיד לענין חזקה לא ביאר כלל וגם בסי' ק"מ סט"ו לא הביא אלא דין חצר חבירו וחצר השוח' השמיטה מ"מ בדברי הרמב"ם פ"ה משכינים מבואר דין זה דחצר השות' היטב, ומר"ן ז"ל לא הביא רק דבפי"ב מטוען והשמיט דפ"ה משכינים. שמבואר בו דין זה היטב, ששם כתב וז"ל אי מן השות' בחצר שהעמיד בהמה או ריחיים וכיוצא בזה בחצר ולא מיחה בו שותפו. ה"ז מעכב עליו כ"ז שירצה, ואם העמיד וכו' מחיצה גבוהה