דבר שמואל רכה

נכנסנו לבקרו, ומצאנוהו עדיין חולה, ודעתו מיושבת ואמ"ל שאם זכתה בתו הבתולה מרים לחופה יעניק לה פ' בנו הנז' בנדו' נוסף על דבר האמור לעי' הבית הקטנה שבהאלספלי שבחצר הנק' מקדם ע"ש אב' בס' והם קנו ושכללו אותה ונקראת על שם וכו' הסמוכה מצד א' וכו', גם יעניק לה מדרבא וזרבייא שלו, ואם ב"מ לא זכתה יזכה בהם פ' בנו הנז' בכלל כל נכסיו שנתן לו כנז' גם בירר שאם זכתה בתו הבתולה הנז' לחופה וזכתה בת"ף דורוס הנ"ל תזכה גם בפירות שיסגלו מיום פטירתו ע"ע כניסתה לחופה, וצורכי החופה יעשה לה מהריוח הנז', עוד ציוה שפ' בנו הנז' יזון בתו מרים הנז' ע"ע כניסתה לחופה, עוד ציוה שלענין כסות אשתו פ' הנ"ל לא תכריח על בנו הנז' כ"א לפי רצונו וכבודו, גם אמר לנו שאם יתן פ' בנו הנז' סך יו"ד דורוס לפלונית בת אחיו אין קפידא, ובירר שלא חזר בו משום דבר שנתן בצוואתו הא' הנז' זולת פרטים הנז', וידענו נאמנה שכל מתנותיו הנז' היו במתנת מצוה מחמ"מ, וכן פי' להדייא. והיו אחר ג' ימים שנפל למשכב והכביד עליו החולי, גם ידענו כי מאותו חולי אשר ציוה בו ונתן כל מתנותיו הנז' מת, ולא ניתק מחולי אל חולי והכל כתחז"ל ולראיה על כל האמור ח"פ וקיים וחתום הרב מהר"ר אי"ש. וכהרמ"ן מלכא נדרשנו גם אהחו"מ לחוות דעתינו בצוואה זו אם היא קיימת כפה"ד או לא. והנה אמת שחזרנו על כל צדדיה וראינו שכולה מתוקנת כהלכתה, והמפק' בה עליו להביא ראיה אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה, דאף שלפי הנשמע אחת ממקבלי המתנות הנ"ב טוענת שאביה היה בכור הנה מלבד שהרי"א אומר שאינו אלא פשוט ואין לה ראיה ע"ז כלל, עוד זאת אפי' לפי דבריה הרי לא באו בצוואה זו כ"א לשונות המועילים גבי בכור, כי לא נזכר בה לא ל' עקירא ולא ל' ירושה הגרועים גבי בכור אלא לשונות מתנה, ונד"ד נמי היינו ממש ההיא דסי' רפ"א ס"ז דאיירי בבכור ופשוט ע"ש ועיין להרב מהר"ש צרור טור השני סי' ב'. גם אין לפקפק בה מצד שחזר בו בו ביום והוסיף מה שהוסיף לבנות הנז' אחר שנתן שאר נכסיו לכהרי"א בנו, ומבואר בסימן ר"ן סי"ב דאם נתן כל נכסיו וחזר במקצת מסתמא חזר בכל שגם מזה לא הורע כח צוואה זו שהרי כתב הר' הנ"י בשם הרבה מהאח', והביא דבריו מר"ן בב"י, ופסקו מור"ם ג"כ בקצר סי' הנז' בסתמא דדינא, דאם פי' בהדייא דאינו חוזר רק במקצת קנה הא', השאר אע"ג דהוייא מתנה במקצת ולא קנו מיניה מ"מ בש' שנתן לו הוייא מתנה בכל ולא היה צריך קנין ע"ש ובנד"ז הרי ביאר בפי' בצוואתו זאת וז"ל ובירר שלא חזר בו משום דבר שנתן בצוואתו הא' הנז' זולת פרטים הנ"ל ולא זו בלבד אלא שדק' בלשונו וכתב בכל החזרו' הנז' שיהודה הוא שיוסיף להם שכ"כ יעניק לה יהודה וכו' גם יעניק לה וכו' של' זה מורה באצבע שאינו חוזר מדבריו הא' כלל אלא הוא כמבקש מיהודה שיעשה כל רצונו בזה וסמוך לבו לא יירא שכה יעשה וכה יוסיף משום כבוד אביו אפילו לאחר מותו לשמור כל מצותיו, ולא נעלם מ"ש הפוס' דלעניין צוואת המת לא תהיה פנייתינו אלא לברר כוונת המצווה עי' להרב מהרש"ץ סי' ל"ג מ"ש מזה משם הריב"ש והרשב"א ושאר פוס' עי"ש, ואף שמביאורו שביאר לבסוף שלא חזר בו משו"ד שנתן בצוואתו הא' הנז' זולת הפרטים הנז': משמע להדייא שהוא החוזר מ"מ אכתי מצינן למימר שהוצרך לזה לבל ישאר מקום לבע"ד לחלוק ולו' שאף שאמר יהודה וכו' מיקרייא חזרה ולכן הוצרך לתקן באו"ה כפה"ד לדברי הכל, ותרתי איתנהו בצוואה זו, ואפי' לדעת הי"א שהביא מור"ם שם בשם הנ"י מדעת עצמו דדוקא שחזר ונתן המקצת לאחרים ע"ש ובסמ"ע ס"ק ל"ה בטעם הדבר הנה בנד"ז נמי איכא נתי' לאחרים וגם גלוי דעתיה בפירוש שלא חזר אלא בפרטים אלו, ואפי' אם לא היה נותן אותו המקצת לאחרים דסברי הי"א דהוי מתנה במקצת דבעייא קנין, בנד"ז ודאי יודו הי"א דלא בעינן לא נתי' לאחרים ולא קנין, כי בנד"ד ביאר בצוואתו שכל מתנותיו היו במתנת מצוה מחמ"מ והיו אחר ג"י שנפל למשכב דהוייא מצוה מחמ"מ וגם הכביד חוליו וג"כ מעשיו מוכיחים שהוא מצוה מחמ"מ ממה שחילק כל נכסיו ובכה"ג אפי' במקצת לא בעי קנין כמבואר בסי' ר"ן ס"ז וס"ח וסימן רנ"ג ס"ח יעו"ש, וע"ע להרב מהרש"ץ סימן נ"א מדין חזרה יעו"ש, וע"ע להרב מוהרשד"ם חח"מ סי' ת"ך הביא דבריו הרב מהר"י אלגאזי בס' מענה לשון סימן תקע"ח שהיתה החזרה בלשונות גרועים, ועכ"ז קיים הצוואה ההיא. גם אין לפקפק בצוואה זו מצד שכתב יזכה בהם ז"ג ימכור ויתן וכו': דמש' שהוא לשון מת"ב. דמצינו בפרט זה בעצמו להרב מהר"י לגאזי זלה"ה בס' מענה לשון סימן תקל"ו שהביא דברי הרב ב"ח סימן רנ"א שהביא מ"ש מהרשד"ם ביו"ד סימן קפ"ב ומהר"מ פדאוואה סימן נ"ב וכתב דלא כתבו כן שדין מת"ב י"ל אלא כשהם חלוקים אם היה בריא או ש"מ וא"א להתברר ע"י עדים, אז אמרי' דאם כתוב לשונות אלו ודאי שמ"ב היתה, אבל אם ידעינן בבירור שהיה ש"מ אף שיכתוב לשונות המורים שהיה בריא מילי דכדי נינהו כיון שאנו רואים שמש"מ היתה לולי אם ג"ד שאפילו נותן בהיותו ש"מ רוצה שיהיה לו דין מ"ב, ואפילו תימא שדעת הרבנים הנז' הוא אפי' שידעי' שהיה ש"מ מ"מ ה"ד בנדון דידהו. אבל מי שאומר שהוא נותן במתנה גמורה אינו סותר למ"ש שהיה ש"מ, דאפשר לפרש במתנה גמורה שר"ל שנותן לו באמת ואינו נותן דרך שחוק והתול, עכ"ד וכן ראינו בהרבה שטרי צוואות ש"מ שכותבין מת"ג, ועיין במשאת משה ח"מ סימן א' עכ"ל הרב מהר"י אלגאזי הנ"ל.