דבר שמואל רכד

הוא סיים דאין לנו בזה אלא לפי הענין ולפי ראות, ולפי ראות עינינו נראה דבנד"ז אין ראוי להקפיד. ובלא"ה מצינן למימר שגם הרב מוהרפ"ת זלה"ה לא דיבר כ"א בעמודים העומדים באמצעה של חצר שאז עכ"פ הם מרבים את הדרך על בני החצר שמוכרחים הם ללכת דרך עקלתון ולא בדרך סלולה דודאי הוא דקפדי ע"ז אבל בעמודים הדבוקים לכותל וכנד"ד דליכא האי טעמא ודאי שגם הרב ז"ל יודה דלא קפדי. ומ"ש הרב מוהרפ"ת ז"ל בסו"ד הגע עצמך וכו', הכי פירושו שכשם שאם יהיו העמודים חוסמים את הדרך קפדי גם אם יהיו באמצע במקום שאין חסימה קפדי, כיון שעכ"פ לפעמים חוסמים לעובר דרך שם, אבל בעמודים הדבוקים וכנד"ד דליכא חסימה כלל ודאי שלא דיבר הרב מוהרפ"ת זלה"ה וגם הוא ז"ל יודה דלא קפדי. באופן שהדבר פשוט שרשאי משה הנז' לסמוך סארייא מן טול מרובע על כותל השמאלי של המדרגות להעמיס עליו לקנטרא הנז'. או לכל הפחות יחדש הכותל ויבנה בקצהו שיעור טול מרובע והשאר מן ג'ובהא כנהוג, זהו הנלע"ד בזה, וצויי"מ וימ"ן הכ"ד איש צעיר שמואל עמאר פה) בדין אחד מהשות' שגנב או קנה גניבה וחלק עם השותף, ואח"ך באה עלילה עליהם עיין למור"ם סימן קנ"ט סי"ב דההפסד לאמצע, דלא אמרו שההפסד לעצמו אלא קודם חלוקה ע"ש, וטעמו בזה משום דדמי למשנה שנוטל חבירו חלק בריוח וההפסד לעצמו והרב"י בסוס"י קע"ז הביא תשובת הרשב"א ופסקה בקצר סוס"י הנז'. דאם אמר שותף לחבירו גנוב וכל נזק שיגיע לך אשלם פטור ואף עפ"י שנהנה מאותה גניבה דמצי אמר ליה בהיתרא ניחא לי באיסורא לא ניחא לי, ואין שליח לד"ע ע"ש. והנה אמת שדברי מור"ם עם דברי מר"ן סתרי אהדדי וראיתי להרב הסמ"ע ז"ל שם סוס"י קע"ז שחילק דבסוס"י קע"ז מיירי בפיטורו מחלק חבירו: אך חלקו מיהת חייב לשלם מצד שנתרצה לו וכ"ך ג"ך הבאה"ט שם סק"ט. וכתב שזהו מה שסיים מור"ם שם וע"ל סימן קע"ו סי"ב לומר דלא פליגי והלבוש מחלק דכאן איירי שעדיין לא חלק עם שותפו ע"ש. ואח"ן עפר דתותי כרעייהו מדברי שניהם אכתי לא הונח דלדעת הרב הלבוש דמוקי לה בעדיין לא חלק וכו' כ"ע יודו ודאי דלא משתמע הכי שהרי ביאר להדייא דאעפ"י שנהנה מאותה גניבה, וכיצד יצוייר שיהנה והוא עדיין לא חלק, ואם נאמר שכוונתו בהנאה זו שאמר ע"ש העתיד כיון שהכל נכנס לכיס, וא"ך שפיר י"ל דאיירי בעדיין לא חלק, סו"ס הרי יש הסכמתו, וכבר ביאר מור"ם הטעם דלאחר חלוקה שהוא מחייב משום שנתרצה למעשיו, ומה לי קודם מל' אחר, גם אם באה העלילה קודם שחלקו היאך נאמר שנהנה או שיהנה והרי כבר הפסיד קודם חלוקה גם חילוקו של הר' הסמ"ע א"א לפרשו בדברי הרשב"א שבתשובה זו מכמה טעמי. חדא דכיון דאיירי בב' שות' א"א לי' דעל חלק חבירו קאמ' דפטור שהרי עכ"פ הריוח לכיס וההפסד מן הכיס, ואם כוונתו לומר שחלקו הוא שיפ' הול"ל הכל לאמצע ואם היה מדבר באנשים שאינם שותפ' הו"מ למימר הכי דפטור דקאמר מחלק חבירו אבל בשות' לא שייך לומר דפטור מחלק חבירו וכמ"ש ב' ממ"ש ואעפ"י שנהנה וכו'. משמע דעל חלקו קא' דהיינו אע"פ שנהנה לא יפרע, ג' ממ"ס דאין שליח לד"ע מש' ג"ך דעל חלקו מדבר, דאם על חלק חבירו לא היה צריך לטעם זה. גם מ"ש בהיתירה וכו' מ"ש על סלקו. ועל הכל אפילו אם נאמר שחילוקו של הרב הסמ"ע אמת ואפשר יש לו מה להשיב על דברינו דאין משיבין את הארי וכו', סו"ס לא יתחייב בחלקו רק מצד הציווי שציוהו לגנוב, אבל אם לא צוהו כנדון מור"ם אלא שהוא מעצמו גנב וחלק ואח"ך באה עלילה ודאי דלדעת הרשב"א פטור מחלקו, כי כל טענו' הרשב"א צודקות בזה וראיתי להרה"ג בחי' על הש"ע שנתעורר בזה אך לא הרחיב הדיבור כמ"ש אלא שדק' דלא משמע כן מל' הרב שכתב שנהנה, שאם עיקר החידוש שלא יתחייב כאמור מאי רבותא בנהנה או לא, ומתוך זה כתב דלשון מר"ן פליג אדברי מור"ם ותמיהא לי מילתא טובה איך לא שת לבו גם לדברי הלבוש מעתה נראה פשוט שאין לסמוך על הג"ה זו והעיקר כדברי מר"ן כיון דדברי מר"ן ברורים דלא כוותיה זהו הנלע"ד בזה, וצויי"מ וימ"ן. הכ"ד החו"פ מכנאסא יע"א בש' תרל"ה לפ"ק וקיים. שמואל עמאר. טופס משטר צוואה וז"ן. פו) אור לכו' לתמוז תרל"ו שלח אחרינו ראובן, ומצאנוהו מוטל עע"ד ודמ"ע כאה"ב וייחד אותנו לעדות וציוה בפנינו מחמ"מ ואמ"ל פ' בת בנו תטול מנכסי ת"ף דורוס ובתי פ' תטול מנכסי ק' דורוס ובתי פ' יתייחדו לה ק' דורוס ותזכה בהם לפירותיהם דוקא, וכאשר תפקד בזש"ק תזכה גם בקרן, ויתייחד מנכסי ק' דורוס ולעקד וזלטיטא ולכלאכל ונווייסייאת הידועים לנו"ב ואם זכתה בתי הבתולה מרים לחופה תזכה בהם לנדונייתה, ואם ב"מ לא זכתה יזכה בהם פ' בני, ואשתי פ' יפרעו לה כתו', ויתנו לה נוסף על כתו' ב' פעמים כסך כתובתה ותשאר ניזונית עם פ' בני בעיסה א' דוקא כל מיגר אל', ושאר כל נכסי קו"ט ומב"ע ושטרות אינהו ושיעבודייהו וכו' אני נותן אותם ליהודה בני הנז' ויזכה בהם ז"ג ימכור ויתן וכו', והוכחנוהו עדא"א ונתן טעם וחיזק דבריו בו ביום הנז'