דבר שמואל רכג

כסמ"ע וכן הט"ז ובאה"ג, מ"מ לענין הלכה נר' לפסוק הדין כהסמ"ע כיון שכולם נמשכו אחר דברי הרמב"ם ומר"ן ישרו בעיניו דברי הטור שהוא חלוק עליו כמבו' בב"י. ועיין להרה"מ שגם הוא תמה ע"ד הרמב"ם, ולכן נראה פשוט שהדין עם הלוקח ואין לו להחליף, וכתבתי בזה כעין מזכרת, ולכשאפנה אשנה בע"ה: שמואל עמאר: פב) נשאלתי בדין ראובן שמצא אבידת גוי וזכה בה ושוב הלך שמעון והלשין לגוי והוציאה ממנו. אם יש לו דין מסור או לא, עי' מור"ם בח"מ סי' שפ"ח סי"א מי שרוצה לברוח וכו', ומשמע דגם בנדו"ז פטור מלשלם וע"ע למר"ן בסימן רס"ו ובאה"ג בשם רש"י והרמב"ם ומ"ש הוא ז"ל ע"ד הרמב"ם. וטעם הרמב"ם עצמו הוא שהביא מר"ן ודו"ק, וע"ע למור"ם סי' כ"ח ס"ג: פג) גזל הגוי. עיין בח"מ סימן שמ"ח שכתב מר"ן שאפילו על שוה פרוטה עובר על לאו וחיי' לשלם, וע"ש בב"י שכתב ע"ד הטו"ר שכ"ך הרמב"ם וכתב ה"ה בפרק הגוזל ומאכיל דגזל הגוי אסור וה"ה לגניבה, וכתב הרב הסמ"ע בדרישה דהא דכתי' ראה ויתר גוים וכו' כתב הר"ן דהיינו דוקא לענין ניזקין, דהיינו כשהזיק לישראל חייב לשלם אע"ג דיש' שהזיק כיוצא בו לגוי פטור כגון שור של ישראל שנגח שור גוי דיליף לה מדכתי' רעהו, אבל לענין גניבה או גזל אסור וע"ע בהרמב"ם בפ"ז מהל' גניבה דין ח' ופסקו הטו"ר סימן רל"א סכ"ד ומר"ן סימן רנ"ז ס"א לענין מדידה ומשקל, שאם מדד לגוי בחסר עובר בל"ת וחייב להחזיר וע"ש בב"י שהביא דברי הרה"מ שכתב וז"ל דין גזל הגוי שהוא אסור נתבאר בפ"א מהל' אלו, וכבר נתבאר שהמשקל הוא כגזל כדאיתא ר"פ איזהו נשך ופרק השוכר את הספינה, וע"ע שם בסמ"ע בפרישה שכתב וז"ל כתב וכו' שם הטעם משום גזל הגוי שאסור, ואף ע"ג דבאונאה כתב דפטור. שאני אונאה דכתיב בה עמיתך וגם ליתא בכלל גזילה גבי גוי דהא ראה המקח וקנהו, משא"ך במדה שעל הימנותיה סמיך לתת לו מדה אמיתית, ועי' בלבוש סי' הנז' ס"א שכתב וז"ל וחייב להחזיר בין ליש' בין לגוי דקי"ל גזל גוי אסור וכו' ע"ש, וע"ע בבאה"ג סי' הנז' מ"ש בשם הילקוט בשם תנא דבי אליהו, וע"ע בלבוש סי' שמ"ח ס"ב שהאריך בזה ומסקנת דבריו דגזל וגניבת הגוי אסורים. פד) ה"ד משה עטאר בר אהרן יש לו שתי בתים קטנים בחצר הנקרא' ע"ש מורישו במבוי מקו"ט סמוכו' זו לזו והם הא' והב' לימין הכני' לחצר הנז' ולצד ימין הכניסה של הבתים הנז' קבועים מדרגות העליה שבחצר הנז', ונשענים על כותל מזוזות הבתים הנז' ועי"ך חלקה רשות לעצמה רחבה שלפני הבתים הנז' ונעשית כעין אכסדרה לשני הבתים הנז' ביחוד, הן עתה רצה משה הנז' לחדש הבתים הנז' ולעשות תקרה לרחבה הנז' ע"י שיקבע סארייא מן טול מרובע דבוקה לקצה כותל השמאלי של המדרגות הנז' כדי להעמיס עליו קנטרא לסמוך עליה קורות תקרת האכסדרה הנז' וחשש משכיני החצר הנז' פן יעכבו עליו מלקבוע האלסארייא הנז' בקצה הכותל הנז' מצד שרוב חצירות שלנו אין בהם ד"ח כמ"ש קדמונינו נ"ן ועי' סי' קע"א וטור סוס"י קע"ב והנ"י בפ' השותפין שכל חצר שאין בה ד"ח דהיינו שיגיע לכל פתח ד"א על ד"א לבד ד"א על ד"א של תשמיש החצר יד כולם שוה בכל החצר להשתמש בה בשוה, ואין כופין זא"ז לחלוק' ונדרשנו ממנו להשקיף ע"ז ולחוות דעתינו אם יכולים שאר שכיני החצר לעכב עליו בזה או לא והנה אמת שאף שכפה"ד נר' שכיון שאין בה ד"ח יש להם לעכב מלחסר אפי' כמלא נימא מאמצע של חצר מ"מ נר' דבנדון כזה אין דרך השות' להקפיד ואין ראוי להקפיד אם מצד שמקום זה חלק רשות לעצמו ע"י המדרגות הנז', ומסתמא אינם משתמשים כלל בני החצר במקו' זה כי רובו ככולו צריך הוא לו להשבת דלתות הבתים הנז' ולשיעור כניסה ויציאה של הבתים הנז' וכיון שאינם משתמשים עמו בו כלל הוי כאלו ברשותו הוא עושה, ואף שגם בד"א של פתחים יד כולם שוה בזמן שאין פירוק משא לבע"ה, מ"מ כיון שאין דרך השות' להשתמש כלל בתוך ד"א של פתחים רק לעתים ידועים ובנ"ד אפילו לעתים ידועים רחוק הוא שישתמשו הוי בכלל זה נהנה וזה א"ח, ועוד בה שכיון שתהיה דבוקה לכותל המדרגות הנז' אינה מעכבת עליהם שום תשמיש כלל אפי' לצד שנאמר שמשתמשים כי אפילו בחוש הריאות אינה נרגשת כ"ך וכיון שכן אין ראוי להקפיד כ"ש אם יחדש משה הנז' כותל השמאלי של המדרגות הנז' שהוא עתה מן גובהא ויבנה קצהו מן טול מרובע כנהוג בכמה מקומות שעושים כן לחזק האלגובהא שאז אינו נחסר להם עי"כ מאמצע החצר כ"א רוחב גובהא באורך טול, דודאי פשוט הוא שאין דרך להקפיד בזה ואין ראוי להקפיד. ושו"ר להר' הכנה"ג סי' ק"מ הגה"ט אות רל"ז שכתב בשם הרב מהראד"ב זלה"ה שמקום העמדת העמודים של אכסדרה לכ"ע לא קפדי, ואם זה כתב הרב זלה"ה בסתם עמודים שבונים באמצעה של חצר שעכ"פ אית בהו קצת חסימת הדרך ומניעת תשמיש כ"ש הוא בנ"ד שאינם נרגשים כלל ואינם מעכבים על השכנים שום תשמיש כלל. ואף שראיתי להר' מוהרפ"ת זלה"ה סי' תקכ"ד שהביא דברי הרב הנז' וחילק בהם דאפשר בעמודים דקים מיירי או באכסדרה שהיתה כבר אלא שרצה לחדש לה עתה עמודים. מ"מ מלבד שאין דבריו ז"ל מוכרחים בפי' דברי הרב מהראד"ב זלה"ה. עוד זאת הרי גם