דבר שמואל רכא

חילוק בין בגדים לכלי זהב דכולם אינו יכול למכור אבל בהכניס הוא בגדים אינו יכול למכור, וכלי זהב יכול למכור אמנם בע"ח אינו יכול לגבות כלל אפילו כלי זהב ובדולח זולת אם היה שטרו קדום קודם לנישואין וכתוב בו שי' מטל' אג"ק אזי יכול לגבותם, ואין בזה תק"ה זה פשוט. גם הרב המבי"ן בנו כתב שדברי הרב מר אביו זלה"ה עיקר ולדידן אין תמיהה כלל על הרב מהרש"א דמ"ש מהרי"ק דכלי זהב ובדולח יכול למכור להתפרנס וכפסק מר"ן. היינו במה שעשה לה אחר הנישואין אבל במם שפסק לה לא נתבאר דעת מר"ן באה"ע אך למד מדבריו דחומ"ש ממה שהשוה דין מה שהכניסה למה שפסק לה בעת הנישואין. וכיון שמצינו להרב"ש בסקנ"ג שכתב דבהכניסה לו אפי' כלי זהב אינו יכול למכור ה"ה במה שפסק לה דאפילו כלי זהב אינו יכול למכור. וש"ר לו בחי' על אה"ע שפסק כדעת הרב מהר"ש אסבאג להדייא דבפסק לה אין חי' בין בע"ח לפרנס' וכי היכי דבע"ח אינו גובה גם מכלי זהב ובדולח גם לענין פרנסה אינו יכול למכור גם כלי זהב ובדולח ומ"ש מר"ן דבפרנסה יכול למכור כלי זהב ובדולח היינו במה שעשה לה אחר הנישואין והוא כמ"ש הרב מהר"ש אסבאג בדקדוק, ותמיהה לן על הרב המבי"ן זלה"ה איך לא הרגיש בזה: באופן שהדד"א דבמה שפסק לה אין חילוק בין בגדים לכלי זהב ובדולח בין לפרנסה בין לבע"ח וצויי"מ וימ"ן: עח) ה"י אברהם אסבאג עשה מלבושים נאים לבניו הסמוכים על שלחנו קסאסט דלמלף וסלאהם, ושוב נתקוטט עם אשתו ועמד לגרש, והבנים הנז' לא רצו ללכת אחריו אלא אחרי אמם, ומרוב כעסו עליהם רצה לחזור על המלבושים הנז' למוכרם ולקחת דמיהם ואשתו טוענת שמשעה שנעשו להם לא נעשו אלא ע"ד לזכות בהם, וגם ע"ז נתעצמו בריב וגדלה צעקתם לפני אחד מהבדי"ץ וזכה האב בדינו מלפני הבדי"ץ אלא שבקשו ממני האם והבנים הנז' לתוות דעי בזה. והנלע"ד בזה שיפה דן החכם הנז' אף כי לא ראיתי טעמו, דדין זה נלמד מדברי מר"ן ח"מ סי' צ"ז סכ"ו מדין בע"ח שגובה בג"ש ומועד ע"ש, ומקורו מדברי הרמב"ם פ"א מהל' טוען וע"ש ובדברי הרה"מ שכתב שיצא לו דין זה ממ"ש פ"ק דב"ק האחין שחלקו וכו'. וכמ"ש בירושלמי והביאו בהלכות וכו' ע"ש, ודין האחין הובא בח"מ סי' רפ"א ס"א ע"ש. גם הרב הסמ"ע סימן צ"ז ס"ק ס"א הביא טעם ה"ה שבגדים יקרים הללו מסתמא אינו מקנה אותם להם אלא ע"ד שאם יצטרך להם יקחם מידם וימכרם משו"ה בע"ח גובה מהם גם באה"ע סימן צ"ט ס"א גבי מגרש מדעתו בלי טענה פסק כדעת הרמב"ם הנז' דבג"ש ויו"ט שמין. ואף שהרא"ש והטו"ר שם פליגי וס"ל דאין שמין לא בג"ש ולא ב"ח, מר"ן ז"ל מיהת פסק כדעת הרמב"ם דשמין. אלא דבאה"ע סימן צ' סט"ו מצינו לו שפסק כדעת מהריק"ו שאינו יכול למכור מטל' שקנה לאשתו אפילו לא באו לידה, ואפילו אין לו במה להתפרנס, וכתב שם דאין חילו' בין בג"ש לבג"ח, זולת כלי זהב ובדולח, והיא כדעת הי"מ שהביא הרה"מ ופסקו מור"ם ג"ך בח"מ סימן צ"ז בשם יש חולקים וע"ש שטעמם הוא לפי שהבעל מקנה לאשתו בין ש"ח בין של שבת וכו' ע"ש: ודבריו הללו סתרי להדייא אהדדי עם דבריו שכתב בב' המקומות הנ"ל, ויש לתמוה שאם דעתו כמהרי"ק בזה היה לו לפסוק בכל דינים הללו כדעתו כי לדעתו ז"ל דין גרושה ובע"ח והקדש ואם יכול למכור מבגדי אשתו כולן שוין, וכמ"ש הרב"ש בסי' צ"ט סק"ג ולמה לא פסק כוותיה רק בדין זה ובשאר מילי פ' כהרמב"ם. ואם דעתו כהרמב"ם וכמנהגו הי"ל לפסוק בכולהו כוותיה כ"ש שרבים וגדולים קיימי בשיטתיה בזה, והם הריטב"א ובעל המאור והריב"ש הביא דבריהם הרב"ש בסי' צ"ט סק"ג הנז' וכן היה גם כן דעת ה"ה והרב הסמ"ע דאייתי' לעיל: והנה אמת שכבר נתעוררו בזה הרח"מ בסי' צ' סקנ"א והב"ש סקנ"ב שהרח"מ שם כתב דמר"ן פסק כן ע"פ דעת מהר"מ שהביא מוהריק"ו בשו' י"ז שאין לחלק בין בג"ש לחול רק באחין שחלקו ולא בבע"ח ובעל אבל הרמב"ם פסק להיפך, וכן סתם המחבר בח"מ סי' צ"ז סכ"ו, וסיים שם הרח"מ שאין לחלק דכאן מיירי לכתחילה. דזה אינו דאין לך בע"ח גדול ממי שאין לו מה יאכל, ועיין לקמן סי' צ"ט עכ"ל, גם הרב"ש שם סקנ"ב אף שפלפל בזה ודעתו לחלק בין בדיעבד לכתחי' רצה לומר דבע"ח הוי כבדיעבד מצד שכבר שיעבד לו נכסיו מ"מ מסו"ד מוכח שהוא כמודה לדברי הרח"מ דאין לחלק, דלפי דברי מר"ן כאן משמ' דאפי' בדיעבד המכר בטל. גם הביא שם תשובה שהביא הרב"י בשם מ"ך דמשמע דהמכיר' בטילה אפילו בדיעבד דלפי"ז תגדל התימא על מר"ן בסתי' דבריו אלא שגם הם ז"ל לא ביררו הדין כמאן נקיטינן אם כדבריו דסימן צ' או כדבריו דסי' צ"ט וח"מ סי' צ"ז: גם אין סברא לחלק בזה מדין חזקה בנכסים, שאם מט' זה פס' מר"ן כן: גם באינך יתכן שיהיו מוח' ועכ"ז לא חילק ומ"מ הנראה פשוט דלענין הלכה לדידן דגרירי בתר דברי מר"ן, נקיטינן ודאי כדעתו בב' המקומות דסמי חדא מקמי תרתי: מעתה לפי"ז פשוט הוא שיכול האב הנז' למוכרם ולקחת דמיהם: והנם שכפי הנראה באברהם הנז' כעת שהוא מרווח ולא אצטריך לדמי המלבושים הנז' לא לפריעת בע"ח ולא לפרנסתו, אלא להכעיס עושה זה להקניטם