דבר שמואל כב

ולענין השבועות שנשבע במו' ותנאיה ומסי' מו' על כל שבועו' שאחריה ולעומת זה הפליג ג"כ בשטר הבטול בתיקונים בהתרות ושבעו' ונדרים וחירות וכו'. באמת ילאה הרעיון בשני הפכים אלו, ואמת שרבו המחלוקות בזה בדברי האחרונים ואם באנו לברר הדין מדבריהם, צריכים אנו לדעת דברי הרוב אך כאינו לקדמונינו זלה"ה בכיוצא בזר שהיו דנים שמו' כאלו אין להם בטול לעולם, וגם בנדון שבו חלק הרב מהריב"ץ זלה"ה עם רבני דורו והם הרב מהרש"ק והרב מהר"ר אד"א זלה"ה הסכימו בו קדמונינו לדברי הרב מהריב"ץ זלה''ה והרב מוהרפ"ת זלה"ה כתב שראה להרב מעשה חייא דף ק"ו סוף תשו' כ"ו מסכימים לדברי הרב מוהריב"ץ זלה"ה בתוספת נופך אך לעומת זה ראיתי להרב הכנה"ג אות ק"ד הגהב"י שהביא מחלוקת בזה בין הרב מהר"ש חסון ובאו דבריו בס' מקור ברוך דפ"ו ובין הרשד"ם סי' תי"ט וסיים ג"כ עיין בהראד"ב סי' ל' ובפני משה סי' ס"ו, וראיתי דברי הראד"ב והרשד"ם והם נגד דברי רבותינו הא' זלה"ה ומ"מ לפי מה שכתבנו דהאונס במקומו עומד, כי לא גילה רק אונס חמיו ולא אונס אשתו שהוא העיקר. נר' לצדד דהמו' קיימת אך לא למעשה, כי הדבר צריך תלמוד הרבה ואין הפנאי מסכים ומ"מ בנד"ז דאיכא טעמי אחריני אם ברור הדבר שלא מצא פרנסתו בפאס יע"א נר' לי כעת שהדין עמו, וכמ"ש ידי"ן החכם כמהרי"ב ישצ"ו מדברי הפוסקים האחרונים אין צורך לכפול הדברים. איברא שראיתי להרב מהריב"ל הובאו דבריו בח"ד חוט המשולש טור ראשון סי' מ"ג שנשאל על נד"ז ממש. והשיב שזו מילתא דשכיחא שאין אדם יכול להתפרנס במקום א' וקשים מזונותיו. וביש ליה בהאי מתא ליזיל למתא אחריתי ושם ינוח לו וכיון שכן הוא הו"ל מילתא דשכיחא והו"ל לאתנויי וכן היא ג"כ דעת הרב דוראן שם ע"ש ועי' למור"ם אה"ע סי' ע"ה ס"א שהביא מחלוקת בזה לי"א קמא כופין ע"ז ולי"א שהביא באחרו' אין כופין: והיא דעת מר"ן בב"י שהביא דעת הרתה"ד, וכתב שאין דבריו נראים בעיניו, וכן הוא דעת הריב"ש סי' פ"א ע"ש וכתב הד"מ שמשמע מהריב"ש כדברי הב"י. ומעתה אף שמהרש"ך ח"ב סי' ל"ו כתב כדעת הי"א קמא, והובאו דבריו בבאה"ט רי"ס ע' וכן היא ג"כ דעת הרב מהריב"ל ח"א סי' ע"ב ומהר"ם גאלנטי סי' נ"ה והרשד"ם חא"ה סי' קנ"ה וספר נ"מ דף ר"מ ומהראד''ב סי' נ"ה והרדב"ז ח"ב קע"ח, ויש מהפוס' הנ"ל שהסכימו דפת הרתה"ד לדעת הריב"ש מ''מ לדידן מיהת כבר קבלנו הוראת הרב"י אפילו כהכרעתו בב"י כ"ש שמצינו רבים וגדולים עמו. והם הרב מהר"ש דוראן הנ"ל והרב תומת ישרים וכן הכריע ג''כ רבו של הרב הכנה"ג ה"ה סי' מ"ג. והוא''ל שמ''ש לעיל לעניך מד' ואונס הוא משום שהיה הדבר במו' בהכרת אונס וקנס ממון באמצע והבטול ג"ך בקשרים כעבותות העגלה ונדרים ושבועו' מחדש והתרות על העבר אך באתמת בנד"ז לא היו צריכים להכרת אונס כי במו' לחוד סגי בענינים כאלו וכמ"ש הרב מהרא"י הביאו מר"ן בב"י באה"ע סוס"י ע' ע"ש זהו הנ"ל בזה, וצויי"מ ולראיה ח"פ סיון תרח"ם לפ"ק וקיים: הצעיר שמואל עמאר: ב) באחד עשר יום לניסן תר''ם ידך לפ"ק. נדרשנו אנחנו לבקר את החולה כ"ר יודא זריהן בכ"ר מרדכי נ"ע ומצאנוהו מוטל ע"ע דוי ומיושב בדעתו כא' הבריאים משיב על הן הן ועל לאו לאו ורצה לצות בפנינו מחמ"מ על נשיו ועל יורשותיו וזהו מה שציוה תחי' ציוה ששתי נשיו הכבודה שמתה אשתו הא' ואסתר אשתו הב' כ"ע שהם יושבים תחת כבודו יהיו ניזונים מנכסיו מהיום ועד ך' שנה אם ישארו בחיים ולא יותר אפילו אם יאריכו שנים יותר דהיינו שיהיה משועבד בידם גוף הקרקעות הנשארים אחר המתנות שנתן לבנותיו כמ"ש בסמוך עם גוף החזקות שי"ל 'בהאלסקאקין' לפי' ליטול משכה סך קצוב לכל חדש שהוא סך שלשים מתקאלים מכ"ט יוקר על זול, ובפי"א שגם קרקעות שהם ממו"ש בידו מאת הזולת יהיו משוע' פירות למזונות הנז' ואולם קרקעות שנתן לבנותיו בתורת מתנה כמ"ש בסמוך אין עליהם שום שעבוד כלל הן של מזו' הן של הכסות של אשתו הא' שציוה עליה להתפרנס מנכסיו כמ"ש בסמוך ותכף אחר מותו יחזיקו יורשותיו בקרקעות הנתונים להם לדור וכו'. גם גמר וזיכה גוף הבית הידו' לדירתו בחצר ו' מרגנאן במבוי הרא' מאיימראן ז"ל לב' נשיו הנ"ל גוף לדירה מהיום וכימ"ה ובהעדר א' מהם תשאר זכיית הבית הנז' לנשארת בחיים. עוד ציוה שאשתו הא' שמחה הנז' תהיה מתפרנסת מנכסיו כסות לפי כבודו מהיום ועד סוף ך' שנה הנז'. עוד גמר וייחד לאשתו הב' בעד פרעון כתו' עי' ותוס' ונדו' ' זלטיטא די סקרנאט. חדשה שעשה לה מקרוב והעודף שיש '"בהאלזלטיטא''. על סני כתו' גמר וזיכה לה ז"ג. גם גמר וזיכה לה כל המלבושים ותכשיטין שעשה לה חדשים גם ישנים של חול ושל שבתות ושל י"ט ''קפאטי"ן וקמאייי''ז וזלאל"ט וסבאנ"י וכיוצא ממלבושי הנשים הנמצאים אתה מחוט ועד שרוך נעל וכו' אך זה הוא''ל המצווה הנז' שהזכיה הנז' היא כ"ע שהיא יושבת תחת כבודו ודרה בבית הנז' עם אשתו הא' ואולם אם נשאת או אם לא רצתה לדור בבית הנז' עם אשתו כא' הנז' אפי' אם יצאה מהבית הנז' מכח קטטה ומריב' וקבעה דירתה במ"א יותר מב' שבועות מאותו זמן ואילך תפסק הזכיה הנז' ויזכו במלבושם ותכשיטין הנז' יורשותיו בשוה.