דבר שמואל כא

גם ראינו להרב הכנה"ג סימן הנז' הגב"י אות ק"ד שהביא הרב מהר"ח רופא שסובר גם הוא כן שאם מסר מוד' גם על הפיסול, מהני אפי' פיסל אח"ך. ושכן כתב ג"ך הרב מוהרימ"ט ז"ל סי' קל"ו. ואמת שדברי הר"ן בזה נכונים עיין עליהם בב"י שכתב וז"ל והר"ן בפר' חזקת כתב דברי הרשב"א, וכתב עליהם שנר' לו שאם מסר מו' אף על פיסול העדים אכתי לא מהני שאף פיסול זה מחמת אונסו הוא שפוסל אותם. וכבר קדם ומסר מו' ע"ז ולפיכך נרא' לי דכל היכא דידעי' אונסיה ומסר מו' על הבטולים ועל בטול העדים הרי המכר בטל ואין לו תקנה, ודברים אלו כתבם נ"י בפ' הנז' ואם זה כתבו במכר דבעי' מוד' ואונס: כ"ש במתנה ומחי' כנד"ד דקי"ל בחד מינייהו סגי. אורם אכתי ראוי לחקור בסיום דברי מור"ם הללו דסעיף י"א שסיים וז"ל, ודוקא במכר אבל במתנה כ"ז דידעי' באונסיה אע"ג דבטל מו' לא הוי מתנה ואי לא ידעי באונסיה מהני בטול מוד' אפילו במתנה, ע"ך. דלכאורה קשה מה חי' לנו מור"ם בזה והלא דין זה כבר ערוך הוא בדברי מר"ן סימן רמ"ב ס"ב ולאיזה טעם הביאה מור"ם לכאן. דשם כתב מר"ן וז"ל והיכא דידעי' באונסיה ומסר מו' ובטלה לא מהני הבטול, דכיון דאנוס הוא אפי' לא מסר מו' לא הוי מתנה. אבל אם מסר מו' ולא ידעי' באונסיה ואח"ך בטלה מדעתו הוי בטול, כיון שלא הכירו באונסו ולכך נהגו לכתוב בטול מודע' במתנה ע"ך. והם דברי מור"ם בדקדוק ודרך אגב ראיתי להביא דברי הסמ"ע שם סק"ג. וז"ל פי' ולא אמרינן מאחר שמסר מוד' הרי היה אנוס ותו לא מהני בטול, ע"ך ודבריו ז"ל צריכים ביאור קצת. ונראה שכוונתו למ"ש בר"ן סימן ר"ה ס"ב וס"ו. ששם מבואר דבמתנה ומחיל' א"ץ הכרת אונס ומו' לחוד ג"ך מהנייא, אפי' בלא אונס: ומבואר שם בטור ובב"י, שהטעם הוא משום דאמרינן מסתמא מא ודאי נאנס. דאם לא נאנס מה לו ליתן ולמסור מודע' ולפי"ז נראה דמשום דהוה מצינן למימר דאפי' אי לא ידעי' באונסיה ובטל המו': סו"ס המו' קיימת, מצד שכבר גילה דעתו ומן הסתם אמרינן דאנוס היה: וכיון שכן אונס לחוד מבטל המתנה אף שבטל המו' לכן הוצרך הרב הסמ"ע לבאר דלא כתב מר"ן דמודי לחוד תספיק וא"ץ להכרת אונס. רק אם לא בטלה בשעת המתנה אבל אם בטלה בשעת המתנה אי ידעי' אונסיה הא קי"ל דאונס לחוד מבטל המתנה והא אים ואי לא ידעי' הרי בטל המודע' שממנה למדנו האונס, וא"כ אין כאן לא אונס ולא מוד'. וג"כ איכא למימר שלא בטל רק עד שסר האונס. זו היה כוונת הרב הסמ"ע בזה. באופן שדברי מר"ן ומור"ם שוין וא"כ ראוי לחקור מה חידש מור"ם בזה, ועם היות שדקדו' זה תלוש, ומצינן למימר שבדין זה דמתנה מוסכמים הם מר"ן ומור"ם ואפי' מור"ם יודה למר"ן בו דעד כאן לא פסק דמהני בטול גם במוסר מוד' על הבטול רק במכר דצריכי תרוויהו וכי בטל המו' ונשאר אונס לחוד הוי כתליוה וזבין דזביניה זביני אבל במתנה דקי"ל דג"ד לחוד מהני כי מסר מו' על הבטול תו ליכא בטול ואך אי לא ידעי' אונסא ג"ד לחוד יספיק מ"מ ממה שסמך דבריו כאן בס' י"א גבי מכר אכתי מצינן למי' שגם במתנה פליג מור"ם על מר"ן במסירת מודעא על הבטול ולשיטתיה אזיל גם במתנה ולא שאני ליה בין מכר למתנה דכי היכי דבמכר חולק על דברי מר"ן וסובר דאף אם מסר מוד' על הבטול הבטול מהני כן מתנה אי לא ידעי' אונסיה אף אם מסר מו' על הבטול הבטול מהני, וזה הוא החי' שרצה לחדש עור"ם כאן בס' י"א כי לדעת מר"ן שסובר דמסירת חד מדרפל הבטול מהנייא אפי' אם בטל אין סברא לחלק כלל בין מכר למתנה וא"כ מצינן למימר בפשיטות. דעד כאן לא קאמר דאי ידעי' אונסא ובטל דבטול מהני. אלא אם לא מסר מו' על הבטול אבל אם מסר נמי אפילו לא ידעי' אונסא המו' קיימת כיון שבמסי' מו' על הבטול הוי כאילו לא בטל. ואיך שיהיה בין כך ובין כך, למר"ן מיהת דקי"ל כוותיה כבר כתבנו דמסי' מו' על הכל תועיל כ"ש שבנדון זה כתבו הסופרים להדיא שהכירו באונסו וביארו בדבריהם בפי' שהאונס הוא מצד קטטות ומריבות שהיו לו עם אשתו ובעת הבטול שהודה שסר מעליו האונס לא הזכיר אונס זה של אשתו, רק אונס אחר מצד חמיו שעיקל לו מעות הנדו' אשר מזה מוכח שגם הבטול לא היה מרצונו הטוב כי על כן היפך האונס בעת הבטול והזכיר האונס הקל והניח החמור ובהכירו באונסו כנד"ד כ"ע לא פליגי שהמו' קיימת וכמ"ש וכבר נתעורר בזה ידי"ן החכם כמהר''ף ישצ"ו וכמ"ש בדבריו. ולענין אונסא דאתי ליה מנפשיה לכאורה נראה שלא חילקו הפוס' בין אונס לאונס רק במכר: כמבואר בסוף סי' ר"ה אבל לענין מתנה ומסי' כנד"ד נר' דאין חילוק שהרי ג"ד לחוד מהני במתנה ומחילה. וג"כ אין צריך הכרת אונס ואם היה הדין כן שיש חילוק היינו צריכם הכרת אונס כדי להבחין בין אונס לאונס, ועם שראינו להרב ב"י סי"ד מסעיפי הטור שכתב בשם רב האיי דבמתנ' אי אנסיה לבטולי אונסא דנפשיה בטל וכו' ע"ש. מ"מ ממשמעות דברי מר"ן בדינים אלו וממה שהשמיט ג"כ דברי רבינו האיי בקצר מוכח דליה לא ס''ל כן לענין הלכה ובאמת הסברא מסייעת הרבה לזה דכיון דבריר לן דבמתנה בחד מינייהו סגי והיינו טעמא מצד דאזלינן בתר דעה כנותן והרי דעתו ברורה שבאונס עושה מה שעושה ואפי' הבטול: כיצד נאמר: דאם אנסו לבטל בטולו בטול באונסא דנפשיה והלא: ס"ס אזלינן בתר דעתו' וכ"ש אם הוה הדבר כנדו''ז שמוסר מו' גם על הבטול כיצד נאמר דבטולו בטול. ולענין