דבר שמואל ריח

שהוא יפ' הכל וש' יאכל עמו הריוח שוה בשוה, וש' השיבו שאף כי הוא פורע הדמים הנה גם הוא משתדל במכי' הסחורות יותר ממנו. ובמשל הדיוט אומרים אם ראית שנים מוסכמים דע שא' מהם מוותר בדמים וע"ז עבר סכסוך ביניהם ונפרדו איש מעל אחיו זמן מרובה וזה ימים מקרוב הביא גוי א' הרבה סחורות ובא ר' אצל שמעון. והודיעו ואמר לו שילך הוא ויקנה הסחורו' מהגוי הנז' והוא יתווך בינו ובין הגוי והסחורות יהיו ביניהם בשות' וכן היה שהלך ש' וקנה הסחורו' וכשבאו לפרעון נתן ר' שני שלישי הממון וש' שליש, ונשארו הדברים סתומים ביניהם, ולע"ע נמכרו הסחורות ודקדקו החשבון ונמצא שהרויחו סך עצום ר' אומר שיטלו הריוח כ"א נגד מעותיו, ואלו היה רוצה לוותר בפרעון יותר מש' למה נפרד ממנו מזה כמה והיה לו לש' לבאר בפי' שיטול מחצה וש' אומר להיפך שגם הוא לא רצה חברתו כשרצה ליטול יותר ממנו והי"ל לבאר ונתעצמו בזה הרבה ולסוף עמדו לדין לפני וסידרו דבריהם כאמור, ונדרשתי לחוות דעתי בזה. תשובה נד"ז ודאי נלמד מדברי מר"ן בחמ"ש סימן רכ"א וז"ל המבקש לקנות מחבירו מקח, מוכר או' בק"ק ולוקח או' בק' והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"ך נתקבצו ומשך זה החפץ סתם אם המוכר הוא שתבע הלוקח ונתן לו החפץ אינו נותן לו אלא ק' ואם הלוקח הוא שבא ומשך וכו' חייב ליתן ק"ק וה"ן בנד"ז נראה מי הוא זה שקדם לתבוע מחבירו השות' וכיון שאנו רואים שראובן הוא שבא לחזר על שמעון איבעי ליה לפרושי: וזה פשוט מאד, וע"ע בסי' קע"ו ס"ה זהו הנלע"ד בזה וצויי"מ וימ"ן ולרח"ף אלול תרל"ג לפ"ק וקיים. סח) בדין שות' בחצר שא' מהם השכיר חלקו לזולת והשותף רוצה לזכות בו מדין מצרנות, כבר ידוע דלהרמב"ם פי"ב משכנים והמ"מ שם אין בשכירות דדב"מ, וכ"פ מר"ן סי' קע"ה סנ"ט ע"ש ולדעת הרא"ש והטור ור"י בשם הרשב"א בשם ר"י ברצלוני הביאו מור"ם שם סעיף ס' יש בשכירות דדב"מ, וכך נהגו בעירנו זאת מימות הא' ואמת שדברי הרא"ש בזה נכונים מהנהו טעמי שבאו בדבריו שלפעמים א' מהם עשיר והב' עני וחושש העשיר מהעני מצד קנאת הפרנסה, או להיפך שהוא עני ואינו רוצה להתבייש לפני העשיר הרוצה להכנס שם, גם יתכן שהוא איש נכבד והנכנס איש נקלה ואין כבודו לדור עמו, כ"ש אם הוא איש ריב ומדון ובעל לה"ר ועיה"ר וכדומה, וממה שראינו לרבת מהא' שקבעו דבריהם ומנהגם על דברי הרא"ש, מש' דלא ס"ל כחילוק הרב הסמ"ע שם בסי' קע"ה ס"ק קי"ב וקי"ד דמחלק בין לכתחילה לדיעבד, ועיין להרב מהר"ש צרור בטור בחוט המשולש ש' י"ד, וא"צ להאריך בדברים פשוטים ולרח"ף אייר תרל"ג לפ"ק. סט) ועל מה ששאלתני יום אתמול בדין בית וחנו' זע"ז ששכרן לב' ואח"ך בא למכרן ואמרת שכפי דברי מור"ם בסס"ב כ"א מצרן למה שדר בו וכו' ע"ש עיינתי בדבריו ומלשונו משמע דה"ד כשבאים לקנות שניהם יחד. אבל אם כבר מכר בעל הבית שניהם לא' מהם זכה, וכ"ך בד"מ להדייא. וכ"ך ג"ך הרב הלבושים וסיים וז"ל וכמו שפסק בסעיף הסמוך ומכאן יש תשו' על הרב הש"ך לעי' סקי"ג ע"ש, ושו"ר להרב בית יהודה ח"ב סימן ס"ד דקמ"ג שכן העלה ודוק ושלם מאחיך. שמואל עמאר ידין ואוע"י החכם הפוסק כמהר"ש ישצ"ו. ע) מה שנסתפק מעכ"ת בהיותינו במעמד בשני שוכרים ששכרו שני בתים בחצר, אי מצי א' מהם לכוף לחבירו לגוא"א, דין זה מבואר הוא בסימן קע"ה ס"ט, והוא מהרמב"ם פ"א דין ג', ואמת שרבו החולקים על הרמב"ם בזה, והם הראב"ד ורבינו יונה והרא"ש יעו"ש בב"י, אך הרשב"א הסכים לדעת הרמב"ם, וגם הרה"ג נתן טעמים ומטעמים לדברי הרמב"ם. כ"ש שלדידן דקי"ל כמר"ן אין נפקותא מדברי החולקים, ועיין להרב מהר"ש צרור טור שני סימן ט' וטור ג' סי' י"ו, וע"ש ג"ך שהביא דברי הרשב"א בזה ע"ש ושלם מאחיך. שמואל עמאר. עא) בדין הממש' כל קרקעותיו ושוב מכר מקצת מהם אם חייב לפדות מיד. הנה כבר כתבתי פס"ד על זה, והסכימו עליו חו"ר פאס וצפרו וקצת מחכמי הדור שבעירנו זאת שחייב לפדות, והן עתה נזדמן לידי פס"ד א' מקדמונינו בש' שופ"ר שבא מעשה זה לידי, ובע"ה טוען שיפרע מיד ולאלתר בכל והממש' אומר שלא יפ' כ"א כשיעור מה שמכר או ימשכן לו קרקע אחר בעד מה שמכר המוציא פירות כדי מה שמכר ובשיוויו, ופסקו הרב המבי"ן ומהרשט"ו והרב אבי"ע זלה"ה שחייב לפר' לו כל דמי המש' מיד ולאלתר מידי דהוה אם בא לפדות מידו שאינו פודה לחצאין משום דא"ל אכולה שדה יהבית ולא אפלגא, וכמ"ש סימן ע"ד ס"ד ובש"ך שם סקי"ח ה"ן אינו יכול לומר לו קח דמי המחצי' ותשאר המש' על המחצית, דא"ל אכולה יהבית ולא אפלגא, וכן אינו יכול לו' לו קח תמורתו ממ"א. דא"ל על בית אחת יהבית, ולא אפלגא הכא ופלגא הכא ואפי' יתן לו בית שלם. מצי אמר ליה קרקע זה משכנתי ולא אחר וגדולה מזו בסי' שי"ב במשכיר בית ונפל: דאפי' אם חזר המשכיר ובנאו יכול לומר לו שלא ידור בו ע"ש ור"ל בין משכיר בין שוכר משום דבית אחת