דבר שמואל רטז

וההגהות. וכתב שכולם לא הביאו שום חולק על ראב"ן. גם הביא דעת הרב מהר"מ אלשיך סימן י"ט שדחה סברת מהר"מ שנמצא חולק בב' ידים, ושם אות י"א כתב עוד בשמו דאפילו לדעת מהרי"ק דס"ל דלא דיבר ראב"ן אלא בדבר מועט. ה"מ בנשים שאין רגילות לשו"ל אלא בדבר מועט לצורך אכילת ביתם, אבל אם היו רגילות בסך גדול מעשיהן קיימים גם במרובה, וע"ע לו שם כמה חילוקי דינים מזה, גם שם כתב בשם מהרא"ש דלא אמרו אלא בסתם נשים. אבל לא בידועים שנו"ן בתוך הבית, גם בסימן צ"ו הגהב"י אות ז' גבי מ"ש מר"ן בב"י ועיין במרדכי וכו': כתב הוא ז"ל וז"ל ובים ש"ש ובמהר"מ מ"ט סי' ק"ץ ורשדי"מ אה"ע ל"ב ור"מ אלשיך וכו'. אשר מזה נראה שדעתו ז"ל לזווג דעת מר"ן עם הפוסקים הללו, וכבר ביררנו דבריהם כנ"ל. וע"ע להרב משפט הכהנים שם בסימן צ"ו אות י"א שכתב וז"ל והש"ך מסיק כהיש חולקים שהביא מור"ם וכן עמא דבר באשה הנו"ן בתוך הבית דהבעל חייב ואפי' ליכא עדים רק שמודה או שאינו רוצה לישבע והכל לפי ענין נו"ן שאם אינה נו"ן בדברים גדולים אין מעשיה כלום בדברים גדולים וכו' ודוקא בדבר שיש לבעל הנאה וכו' ע"ש. וחזי מאן גברא רבה דקא מסהיד על המנהג גם הרב עדות ביעקב סי' כ"ג הביאו הרב זל"א ערך שואל, כתב דאין חילוק בזה ובין בדבר גדול וכו' חייב לשלם ושכן המנהג פשוט גם הרב נוה שלום סי' ט"ו העתיק דבריו הרב מהרש"ל הללו להלכה ע"ש ובלא"ה כיון שמצינו למר"ן להדייא שאם הודיעתו נכנס תחתיה מ"ל הודיעתו מ"ל ידע מעצמו שהוא נו"ן, או ידוע לנו שהיא נו"ן או שתופרת בגדים וכיוצא: אדרבא הסברא נותנת שהוא יודע הכל ומסכים על הכל , וניחא ליה בכך כדי להרויח. וסוף דבר אף כי הן אמת שיש פוסקי' דס"ל כמור"ם מ"מ רובא דרבוותא סברי דלא כוותיה כ"ש שמצינו עדים ואמנים על המנהג וכמ"ש, ובמקום מנהג ודאי שאין להרהר כ"ש לפי מה שהוכחנו מדברי מר"ן דאנן גרירי אבתריה. וגם מדברי קדמונינו וכמש"ל. ולפי"ז נראה דבנד"ד נמי חיי' הבעל לשלם כיון שהודה כנ"ל. אלא שטוען לכשתתגרש וכו', זהו הנלע"ד אם יסכימו חבירי ולראיה ביד יצחק הנ"ל ח"פ בתמוז תרמ"ט לפ"ק, וקיים הצב"י. שמואל עמאר. הוא"ל שאף שהרב מהריק"ש ז"ל בהגהותיו חילק בין פרה השאולה דסי' שמ"ט לאשה התופרת דבאשה התופרת מכח אשתו הוה זוכה שתבוא השכי' לידה הנה מלבד שהוא נגד כל הפוס' הנ"ל ואם באנו לחלק כן בכל ענין אינו זוכה אלא מכחה אחר שתרויח, או אחר שתקבל שכי' עוד זאת בנדו"ד הקדימו לה השכי' בתורת מוקדם וכמו שכן הודה הבעל לפנינו אלא שאמר שעדיין בידם קצת מהשכי', וכיון שכן שבאה השכירות ליד אשתו ולידו קודם שנגנב נר' דאפילו הר' מהריק"ש יודה דחייב וכ"ש לפי המנהג שנהגו האח' בכל. וזה פשוט הצב"י שמואל עמאר סג) בדין ראובן שהיו עליו חובות, והיה לו קרקע שוה כפלים מהחובות, ועמד ונתנו לבנו במתנת בריא על מנת שיפ' בעדו חובותיו וקודם שיפ' הבן את החובות עמד ומכר הקרקע לשמעון בשטר בקש"מ, והרחיב לו זמן על הפרעון. הן היום נתחרט האב על המתנה ורוצה לבטל המכר מצד שהבן לא נמצא שקיים תנאו קודם שימכור, והוי כמוכר דבר שא"ש, ועוד טוען שכיון שהיה המכר בקנין בלתי מעות יתבטל המכר ונשאלתי אני הצעיר מהאב הנז' אם יש ממש בדבריו או לא, והנלע"ד שטענות אלו אין בהם ממש, דעל הא' הנה מבואר באה"ע סימן ל"ח ובכמה מקומות שם, ובח"מ סי' ר"ז וסימן רמ"ה דהאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי, ועיקר הדין מבו' שם שהוא מפ' האומר אמר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך ר' זוז ה"ז מקודשת ויתן, ואיתמר עלה רב הונא אמר והוא יתן, רב יהודה אמר לכשיתן. מאי בינייהו איכא בינייהו היכא שפשטה ידה וקיבלה קי' מאחר לרב הונא לא תפסי, ולר"י תפסי וכתב הרי"ף והרמב"ם ג"ך פ"ג מהל' זכייה דהלכה כרב הונא וע"ש ג"ך בדברי רש"י שכתב דלרב הונא והוא יתן כשירצה ואז חלין למפרע, ולפי"ז משעה ראשונה זכה הבן, ומכי' לאחר ג"ך מכי' כיון שלבסוף יקיים תנאו. גם טענה הב' לאו טענה מעלייא היא דק"ס ודאי הוא קנין מעלייא אפילו בלא מעות עי' להרמב"ם פ"ה מהל' מכי' הקרקעות והעבדים וכו' ועי' למר"ן סי' קצ"ה בקנין כיצד וכו', וע"ש בב"י דלדעת הרמב"ן והרשב"א אע"פ שלא כתבו שטר המכר קיים: באופן שלדעתי הדבר פשוט שהמתנם והמכר הנז' קיימים וצויי"מ וימ"ן: הכ"ד החו"פ באייר תרל"ו לפ"ק וקיים. הצעיר שמואל עמאר סד) שמעון ולוי אחים יש להם חצר בשות', ולוי משכן חלקו ביד שמעון לזמן ה' שנים ע"ד שישכיר לו שמעון בית מבתי החצר הנז' למשך ה' שנים הנז'. ובתוך הזמן הנז' נפלה מחלוקת ביניהם, ורוצה שמעון לעשות עם לוי דדג"א במכר או בשכירו' אם הדין עמו או לא: תשובה ראיתי להרשב"ש סי' פ"א שכתב שעיקר דינא דגא"א הוא משום הז"ר ולכן אם השכיר א'