דבר שמואל רטו

וכלי זהב כן הוא בתשו' הרא"ש שהביא הטו"ר) ונגנבו כתב מר"ן בסימן שמ"ט ס"ב שאם בעל השואלת מודה שהחפצים באו לרשותו ואינו יודע מה נעשה בהם צריך לישבע שאינם ברשותו ושלא שלח בהם יד וגם האשה תשבע וכו' ויכתבו עליה פסק וכו' ע"ש (ועיין בבד"ה אופן השבועה ובמ"ש הסמ"ע שם ס"ק ד"ה עיין להרב קצות החשן). מ"מ ראינו לו בסימן שמ"ו סי"ז שכתב דאם הודיעה את בעלה שהחפץ שאול הרי זה נכנס תחתיה, ומור"ם הוסיף בשם הרמב"ם והראב"ד שם בהג"ה דדוקא שנשתמש בו לאחר שהודיעתו, או שקיבל עליו להיות הוא השואל ע"ש. והן אמת שגם מר"ן בב"י העתיק דברי הרה"מ שפירש כן בדברי הרמב"ם גם העתיק דברי הראב"ד הנ"ל אלא שבקצר השמיטם, ואיכא לספוקי אם בכוונה השעיטם או לא. ומדבריו בסימן רצ"א סכ"ד נראה דבכוונה השמיטם כי שם כתב בסתם דשומר שמסר לאשתו וב"ב והודיעם שהוא פקדון ולא שמרו וכו' חייבי' לשלם לבעל הפקדון, ובעה"ב פטור שכל המפקיד וכו' ע"ש הרי דבהודעה לחוד מחייבי (וגם מור"ם שם לא הגיה הג"ה זו דסימן שמ"ו, ואפשר דמחלק בזה לענין אונסין או י"ל שכיון שכל המפקיד על דעת אשתו וכו' אינם צריכים לקבל להיות שומרים) וכן נראה ג"ך מסתמיות דברי הרב הש"ך שכתב על דברי מר"ן הללו דאם הודיע וכו' שם סקי"ד וז"ל ואם שאלה אבן טוב לרפואה פטור הבעל, אך אם שאלה בגד של חתונה לפי כבודה ועושרה מסתמא ניחא ליה לבעל וחייב אף באונסין. אלא לא בגד חשוב מערכה אם לא שנו"ן בתוך הבית, רש"ל בק' פ"ח סי' ל"א וע"ש עכ"ל. מדבריו הללו יש ללמוד דאין צריך אפי' הודעה בפועל אלא אפילו מן הסתם אם הוא בדבר דאמרינן ניחא ליה הוי כהודיעתו ומחייב. וממילא פשיטא דלדעתו ז"ל לא אצטריכנא לתשמיש בפועל או לקבלת שמירה כמ"ש מור"ם. ועוד דאפילו בגד חשוב מערכה אם היא נו"ן בתוך הבית חייב, ומוכרחים אנו לפרש דמ"ש בסימן שמ"ט היינו בבגד חשוב מערכה, ואינה נו"ן בתוך הבית ג"ך, (דייקא דנקט הרא"ש שם כלי כסף וכלי זהב). וג"ך מצינן למימר דמיירי התם בשאלה שאינה לצורכו וכגון ששאלה החפצי' לתת לבית אביה וקרובי' להתקשט בהם שאין לו לבעל נחת רוח בזה. ומזה פסק הרב המשבי"ר זלה"ה בפס"ד אחד בענין אם החתן ששאלה בגדים לקשט בהם הבית ביום חתונת בנה ונשללו, שחייב החתן לפרוע אף שאמו היא השואלת ובידה נתנו, מטעם שיש לו נח"ר בזה, וזה חו"ר לעטר ביתו בבגדי שש ורקמה ביום חתונתו וביום שמחת לבו ויד המשאיל נטוייה על שניהם, רצה גובה מהאם אם יש לה נכסים רצה גובה מהבן" ול"ד למ"ש סימן שמ"א ס"ג הניח להם וכו', דהתם שאני דירושה ממילא קאתייא והם ירשו כח אביהם להשתמש בה כאביהם, אבל הכא עיקר השאלה היתה לצורך החתן והוי כשואל ממש וכו' עכל"ה, והסכים לדבריו הללו הרב אבי"ע זלה"ה והביא ראיה ג"ך מדברי הש"ך הנ"ל גם מצאתי ג"ך פס"ד מזה להר' מוהרי"ט והסכים עמו ג"ך רבו הרב המשבי"ר זלה"ה לחייב החתן מההיא דסימן שמ"ו ס"ו וסימן רצ"א סכ"ד שהבאנו למעלה, והחכם כמוהרשב"ו תלמידו של הרב מוהרי"ט זלה"ה העתיק דבריהם והוסיף לבאר דאפילו לא הודיעה את בנה מחייב כמו שנראה ברור מדברי הרב הש"ך. ושוב ראיתי עוד להרב הכנה"ג סימן ס"ב הגה"ט או' ח' שכתב וז"ל כיון שהנשים רגילות לישא וליתן בזמן הזה הרי הם כאלו מינום בעליהם שלוחים, ואם יש עדי' חייב הבעל לשלם מפני תקנת השוק כדי שישאו ויתנו עמהם, ואם אין עדים נשבעין, מרדכי פרק החובל והגמ' פ"ד מהל' חובל בשם ראב"ן, וכת' מהרי"ק שורש קנ"ג דה"מ בדבר מועט שהאשה רגילה לישא וליתן בזמן הזה להוציא הוצאות לאכילת ביתה, אבל בסך גדול שאין דרך להתעסק בו הנשים ולהוציא הוצאה מרובה כ"ך, פשיטא דלא שייך תק"ה, ול"מ אם האשה עושה בדרך הסתר שיש לחוש שמא מבעלה גונבת, אלא אפילו לא אמרה להסתיר כל שהוא שלא בפני בעלה וכו' ע"ש. וסיים שכ"ך בס' תומת ישרים סי' קי"ד ועיין באה"ע סוף סימן פ"ו בדברי הטו"ר ובתשובת רשב"א שהביא שם הב"י ובסמ"ע עכ"ל ודברי המרדכי והגמר' הללו רמז להם מר"ן בב"י סימן צ"ו ס"ס כ' מסעיפי הטו"ר ולא פקפק בהם כלל אשר מזה נראה שדעת הרב"י מסכמת לדבריהם, וכמו שדקדקנו ג"ך מדבריו דסי' שמ"ו הנ"ל. מעתה לפי קוטב זה נרא' דמ"ש מור"ם בח"מ סס"י צ"ו הוא דלא כדעת מר"ן: ועיין בדבריו בד"מ שהביא דברי המרדכי הנ"ל בשם ראב"ן, גם הביא דברי מהרא"י דסי' רי"ג וחילק בהם מסברא דנפשיה דבהלואות ושאר משו"מ דניחא ליה לבעל בהו דנים כדברי ראב"ן, אלא שבסוף דבריו סיים בשם מוהרי"ק. דמהר"מ ושאר פוסקים חולקים אראב"ן, ואפילו ראב"ן לא דיבר אלא בדבר מועט, וכיון ששאר פוסקים חולקים אין להוציא ממון מספק, ומכח זה הגיה שם בסי' צ"ו הג"ה זו, והנה חוץ ממה שהשיגו הרב הש"ך שם ופקפק גם בדברי מהרי"ק. עוד זאת נר' שכיון שמצינו למר"ן שהביא דברי המרדכי והגמ' הנ"ל ולא פקפק בהם, וגם לא זכר שר כלל מדברי מוהרי"ק הנז' שמהם מקור דברי מור"ם נובעים מסתמא ודאי דעתו לפסוק כדברי המרדכי והגמ', כ"ש שבסימן שמ"ט שהביא הוא ז"ל כדברי מור"ם הללו לא כתב כמ"ש מור"ם דאפי' בנו"ן בתוך הבית דינא הכי שמזה מוכח שדעתו לחלק ביניהם ולא כמ"ש מור"ם בשם מוהרי"ק. וע"ע להרב הכנה"ג שם בסימן ס"ב שהביא ג"ך דעת הרב מהר"מ מ"ט ח"א ק"ן שהיא כדע' המרדכי