דבר שמואל ריד

הדוב זה רודה וזה מרדה וזה עושה בעברת זדון עד גדר אבניו נהרסה קסתו דרך ויכוננה לעומת שבא בשוחדות והטלת אמים, ומברך על השחיתה ולבסוף על כיסוי הדמים, ושפלות ממילא קאתייא תורה ודיניה אזלא ומדלדלא, אין חולה עליה ואין מקים יריעותיה ואין מחזיק בריחי שעריה. על כן תפוג תורה ואבדה חכמת חכמיה מי יתן מותנו, כי לא נמצא בינינו מוכיח ישית ידו על שנינו: שראינו שהכל יראים מגשת אל האנשים הללו אשר קמו עמדו עלינו, אפילו להוכיחם בדברים ולו' להם מדוע אתם עוברים את מצות המלך מלכו של עולם הרב את ריבנו והדן את דינינו וכובשים פניהם בקרקע עושים עצמם כאלו לא ראו ולא שמעו מזה ויאמרו לא מצאנו, העל אלה תתאפק ה' תחשה ותעננו: המאוס מאסת את יהודה מדוע הכיתנו, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה כי יפקוד מה אשיבנו, מה נענה ומה נאמר כי יאמר לנו ה' אלהינו על כבודכם ועל כבוד אבותיכם אתם חשים ומרעישים את העולם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו, ויחפרו לנו ועל כבודי וכבוד תורתי אינכם שמים על לב אם בשנאה יהדפנו, הלא ידעתם אם לא שמעתם שחילול ה' אחד יאבד מכם טובות הרבה וגורם פירוד בפמלייא של מעלה נרגן מפריד אלוף בינכם ובינינו, ואנן מהכא איך יעלה כל זה על לבבינו, ולא נירא מיום הדין הגדול הנורא העומד לעומתינו, שבטים לא יכלו לעמוד בתוכחת אחיהם ואנן מה נעני ומה נאמר מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו, ואמת אם היינו מתגוררים ביניהם ומכריחים אותנו לבטל את כל דיני תורתינו: ולהתנהג עמהם כדתם וכמנהגיהם החרשנו ברם כגון דא עקא שמימי אבותינו ורבותינו עד היום לא נשמע כזה בגלילותינו כי הם רחוקים הרבה מארצותינו, ותחת יד ישמעאל אנחנו, שעם כל גזירותיהם משתדלים תמיד בקיום דתינו, ומצוה עליהם מנביאם לתמוך את ידינו, בחיזוק אמונתינו, ואפילו בתנאים ונימוסים ומנהגים אשר המה עושים עם כל מלכי אדום מתנים להיות מתנהגים על פי משפטי הישמעאלים בדברים אשר בינם לבינינו: ובדברים שבינינו כמשפטי תורתינו, ואיך נחריש על הרוצה להפריד ערובתינו, ולא נחלץ חושים להתאחד בקשר האחדות והאחוה לרומם קרן תורתינו, לפחות במקצוע אחד בעולם שהוא סוף המערב הפנימי אשר אין עליו שום הכרח ולא שום אונס ואנס שיאנסנו, הלא בנקל כמעט רגע תוכלו להריץ איגרותיכם למלכות על זה ולא יעבור זר בינינו ואף כי אין אנו כדאים להרהיב לפניכם ולא לייעץ אתכם כי ברוך ה' כולכם אנשים חכמים ונבונים וידועים וקטנכם עבה ממתנינו מ"מ על רוב ענותכם נשעננו ורוח בטננו הציקתנו, ותהי בלבינו כאש בוערת עצור בעצמותינו ,כי ע"ך נערנו חצנו. לעורר את לבבכם ולהגיע לפניכם דברי תעלומותינו, והננו מוכנים ומזומנים לשרת לפניכם ולקיים ולאשר עלינו, כל גזירותיכם אשר תגזרו ואשר תחפצו לעשות בענין זה לרומם קרן תורתינו לפחות בגלילותינו, כי אין בישורון מלך מלכו של עולם רק בהתאסף ראשי עם יחדיו יכוננו, ואם חבירים מקשיבים זה לזה אומרת השכינה קולך השמיעני זכור אזכרנו ואם לאו אומרת ברח דודי ועזב כנו ומכונו, והיינו ב"מ כצאן אשר אין להם רועה אשר יבוא הארי וידרוס וזאב ויטרוף ורמס וטרף ואין מציל בשלום שודד יבואנו ואל תאמרו שכיון שאין הדבר נוגע לכם תחרישו על זה ותאמרו מה לנו ולבני מערבה אשר רחקו ממנו. דעו לכם רבותינו, כי בני איש אחד נחנו וכבר בסיני נתערבנו, את אשר ישנו ואת אשר איננו, ואתם כעת הם הגדולים שבדור ראשינו וזקינינו, ועליכם לדרוש ולתור בכל דברי ריבותינו. ואונס אם יבוא עלינו, לפני מעלתכם ירוצו מכתבינו, ועליכם המצוה להציל לנו מרעתינו, ואם אתם תחרישון וביד המקרה תניחונו, עלינו להצדיק דינו, ומי שעשה נסים לאבותינו וממצרם גאלם הוא יגאל אותנו ויטע בלבנו אהבתו ויראתו לעשות רצונו עושה שלום במרומיו יעשה שלום עלינו ועליכם ועל כל עמו ישראל אחינו, וכל העם הזה על מקומו יבוא בשלום כחפץ נה"ר גם חסידה וכנפש אחיכם הבעה"ח פה מכנאסא יע"א בחדש טבת מש' לדרוש ולתו"ר בחכמה לפ"ק ברב עוז ושלום. מאתי אני המסדר הצעיר שמואל עמאר. אל ידידי ואור עיני גם הם גם שב גם ישיש בנו ראש חברה הקדושה ישמרם ויחיים צורנו, אבקשה ממך תכף קבלת כתבי זה תעתיקהו ללשון צרפת בקומתו ובצביונו, ואם ימצא מליץ בלשון צרפת כמונו, אשרנו מה טוב חלקנו, בוא אליו לחדרי ביתו ונמשכנו, וקרא עליו את המגילה על מנח לשמוע דוקא, ולא ליקח טופס ממנו ואחר הקריאה תעשה בו התראה לברוח ממני ומהדומה לי לבל יכוה בגחלתינו, ובאש קנאתינו אשרפנו, השומע יחדל והמוסיף מוסיפין לו להדפיסו מא' ועד אלף ולשולחו בכל גבולות ישראל כי לא אלמן הוא ה' בדד ינחנו. ותכף ומיד תחזיר הכתב עם ההעתק לדעת מה יעשה ישראל הירא את קונו. סב) תבע יצחק קאלדירון למכלוף חיון באומרו שאשתו נתנה ד' דסקלי לאשת מכלוף הנז' לארוג לה סקללי הנז' "ספאייף וקייאטן" ,כמנהגה וכעת אמרה שנגנב לה סקללי הנז', ומכלוף הנז' הגם שהודה שיודע הוא שהאלסקללי הנז' נתנתו אשת יצחק הנז' לאשתו הנז' ונגנב, עכ"ז טוען שאין לו לפרוע, ודבריו של יצחק הנז' עם האשה הנז' לכשתתגרש ב"מ וכו' ובקשו ממני לחוות דעתי בזה. והנה אמת שאף שיש מבוכה גדולה בזה בדברי הפוס' מ"מ צריכין אנו לדע' דברי מר"ן בזה גם דברי קדמונינו כיצד היו נוהגים לדון בזה והנה הגם דלענין שאלה אם אשת ראובן שאלה מחבירתה חפצים (כלי כסף