דבר שמואל ריג

מזורינו, ולהתקשר בקשר האחדו' אגודות אגודות וכיס אחד יהיה לכולנו לקיים מצות ובערת הרע מקרבך ולרומם שם אלקינו, פוק חזי מ"ש הרב הגדול הריב"ש סי' ע"ט על כיוצא בזה ויאירו עיניך זה ינחמנו, ואפי' אם היה דינא דמלכותא חייבים לסרב בו וכמ"ש הרמב"ם פ' ז"ך ממלוה ובדברי הרב המגיד שם דרוב הגאונים ורבינו סברי דלא נאמר דד"מ אלא בדברים של מלך כגון מסים וארנוניות וכ"ך ג"ך רשב"ם פ' חזקת וכ"ך ג"ך הרשב"א בתשו' הביאה מר"ן בחמ"ש סי' כ"ו וז"ל, אבל ללמוד מזה ללכת בדרכי הגויים ומשפטם חלילה לעם קדוש לנהוג ככה, ועושה אלא מפיל חומת התורה ועוקר שורש וענף והתור' מידו תבקש, ואומר אני שכל הסומך בזה לומר שמותר משום דד"מ תועב וגזלן הוא ואפי' גזילה ישיב רשע מיקרי, ולא תהיה כזאת ביש' ח"ו. שמה התורה תחגור שק עליהם וכו', וע"ע בתשו' הרשב"א שהביא הרב"י בסימן ס"ח, ועיין למוהריק"ו שורש קפ"ז, דינא ד"מ לא נאמר אלא דוקא במסים וארנוניות השייכים למלך. אבל בדינים שבין אדם לחבירו פשיטא ופשיטא דלא אמרי' דדמ"ד, דא"ך בטלת תורת משה וכל דיני תורתינו הקדושה ח"ו, ועיין עוד למהר"מ א"י סימן נ"ב שהחמיר מאד בזה וכתב דבר נדוי הוא וכ"ך ג"ך רבינו ירוחם בשם הרי"ף, וע"ע להריב"ש סימן ק"ג שמחרימין ומנדין למי שמחזיק ביד ההולך לדון בערכאות של גויים וע"ע להרשב"ץ ח"ב סימן ר"ז כמה הפליג בזה ולא מבעייא אם דיניהם אינו כדיננו דודאי הוא גזלן ופסול לעדות עד שמשלם כל מה שנטל שלא כדיננו, ואם קידש אשה באותו ממון אינה מקודשת וכו'. אלא אפילו אם דיניהם כדיננו אסור, וע"ע להר' מוהרימ"ט ח"א סי' ז' שכתב דאפי' נוהגים לדון בפניהם אין מנהגם מנהג כי שם הביא תשובת הריב"ש מזה, וכתב עליו וז"ל לכאורה משמע מדבריו שבמקום שנוהגים לדון וכו' אך איך יתכן זה שיעזבו מקור מים חיים ותורת ה' ליקר שם אלילהם בשביל מנהג, והרי הרשב"א כתב בתשו' על מי שמתה בתו ותבע לחתנו בערכאות של גויים שיחזיר הנדונ' בטענה שהכל יודעים שהם הולכים בדיניהם, וכל הנושא אשה שם כאלו התנה כן, והשיב שאף שכל תנאי שבממון קיים מ"מ לדון כך מפני שהוא משפטי הגויים איסור גמור הוא. והחמירו בזה מאד. עד שכתבו הסומך על משענת קנה הרצוץ הזה מפיל חומת התור' ועוקר שרשיה וענפיה, ועיין שם עוד שכתב, דאפילו גזר המלך בהדייא ללכת בערכאות ש"ג אין אלו משפטי המלוכה ולדברי הכל אין עלינו לקיים זה, וא"ך איך כתב הריב"ש לנהוג מנהג מיורקה. האם מפני שנהגו כרצונם נתיר להם נגד הדין להרים יד בתורת משה וכו' ע"ש, ועיין להריב"ש עצמו בסימן ק"ז שכתב שהוא עצמו ביטל מנהגם, עיין שם באורך וע"ע להרב הכנה"ג שכתב בשם משפטי שמואל סימן ק"ג וק"ד שכבר הסכימו כל הפוס' דמנהג נגד איסור לא יועיל אף שהוא מנהג פשוט ועל פי ותיקין. וכ"ש אם יש בו ביטול מצוה מן התורה, דודאי כ"ע מודו דלא אזלינן בתריה וע"ע להרב מהרשד"ם בתשו' סי' שהחרימו חרם חמור רבני וגאוני עולם בא"י וקושטא ושאלוניקי. וכמה גאונים ששום בר ישראל לא יוכל לדון בערכאות ש"ג וע"ע להרב חוט המשולש טור הא' סי' טו"ב. וטור ד' סימן ו' דבר הלמד מעניינו אם באנו להביא כל דברי הפוס' בזה תקצר היריעה מהכיל ולא להאריך באנו, וסו"ד על כל זה ידוו הדווים ויתכסו שקים האדם והבהמה גם אנחנו גם טפנו, יחרדו כצפור יחד אבות ובנים על ההרים ישאו בכי ונהי. ועל נאות מדבר קינה אשר שם צפורים יקננו: מראש הרים יצווחו ועל כל פנה יארובו לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס מחשב' זו הרעה מעט מעט אגרשנו, לבלתי יצאו ענפיה ופארותיה לאויר העולם ופשתה המספחת ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו כי לפי מה ששמעה אוזנינו עמדו כעת אנשים בני בליעל מקרבנו. אשר חשבו לדחות פעמינו, נראין כאוהבין בשעת הנייתן ללחום מלחמתינו ולקרב התועלת לנו. ובקרבם ארבם רשת זו טמנו ובתחבולות יעשו מלחמה נגד תורתינו, להפילה ולהשפילה עד עפר ותכסנו כלימתינו שהדבר אשר יקשה מהם ולא יוכלו להשיגו בדינינו, מקריבין אותו לפני דתות אחרים אשר לא מעמנו ומוציאין מזה ונותנין לזה בכח גדול וביד חזקה כרע רבץ כארי וכלביא מי יקימנו: והדור פרוץ רואים את הנכנסות ואינם רואים את היוצאות שבראותם שמרויחיה באיבוד הדת ישתדלו כולם ללכת לעבוד אלק"ים אחרים יחטוף ומי ישיבנו: ובמעט זמן יאבדו כל דיני התורה ומצותיה ואמרו כולם מי אדון לנו, וזה עון פלילי אין לו כפרה רק במיתה מעם מזבחי תקחנו, מניחים אלק"ים חיים ומלך עולם שהוא אמת ותורתו אמת ונותנים מעלה וחשיבות לאלהי הנכר, שע"ז אמר דוד ירבו עצבותם אחר מהרו שנותנים מוהר וחשיבות לאל אחר וכ"ז נאמר אפי' בדבר שהם שוים עמנו בדיננו כ"ש אם הוא חלוק מדינינו, שנמצא גוזל בזה את חבירו ואינו משיב ואין לו כפרה לעולם, ואם היה האיש הזה משתדל בזה באיזה דין על ממונו, החרשנו, ברם כגון דא ודאי עקא כי הוא עובר מתעבר על ריב לא לו, להיות שליח ואנטלר בעד אחרים לרשת משכנות לא לו הנה ארסו ארס ברזל לשלח לעזאזל דברי ריבות שבין אדם לחבירו ובין איש לאשתו דיני נשים ודיני נזיקין נגעי הגוף ונגעי ממון בטענות מרומות ודברי חלומות לא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עלינו תסמר שערת בשרינו, כי חיזק בריחי צערינו, על אלה חשכו עינינו: שלא דיינו צערינו ואורך גלותינו אשר כילה בשרינו ועורינו, מוסיף לתת חרב בידם להרגנו, ולא זו בלבד שפוגם בתורתינו, ומעלה על שולחנם כל דברי רבותינו אלא אף גם זאת שמוסיף לשלוח כתביו לפני השררה המלך אדונינו, עייפינהו ושדרינהו בתוספת נופך מעוזריו לתמוך את ידו בהם ולעשות ככל הכתוב מחכמיהם ותחילת נפילה ניסה הנס מהארי יפגענו