דבר שמואל ריב

בקנין כנהוג שהרי אפי' בהיה קנין, אלא שהיה גרוע דאיכא לספוקי שלא היה בדעתו אלא בכשרים אמרינן דמחי' מחי' וכ"ש היכא דליכא לספוקי כ"ך כנ"ד: ושו"ר שגם מדברי הרמב"ם יש להוכיח דין זה ששם בפ' הנז' כתב וז"ל נהגו רוב המקומות להקנות למקצת אלו הדברים וכו' אעפ"י שא"ץ והקנין מה שנהגו להקנות באלו הדברים אינו מועיל כלום אלא להודיע שאינו אומר דברים אלו כמשחק ומהתל אלא שגמר בלבו וכו' לפיכך אם אומר בלב שלם אני אמרתי וכו' א"צ דבר אחר ע"ך והנר' ברור שמחשש ספק זה הוצרך הרמב"ם להאריך בזה כ"כ, ואתא לאשמועינן דלא תימא כיון שנהגו להקנות דיניה כאלו מחי' צ"ק, ואי לא קנו לא קנה כי היכי דאמרי' דבאתרא דנהגו לקנות בשטר דל"ק עד שיכתוב ולזה הוצרך לבאר דמנהג שנהגו אינו אלא שלא נאמר כמשחק, ולפיכך אם אמר בלב שלם וכו' והודיענו שיש חילוק בין ההיא דשטר לנד"ז דההיא דשטר, השטר הוא מכלל הקנינים, וקנין שלם הוא משא"כ הכא דקנין במחי' אינו כלום, אלא לגלות שאינו כמהתל, וכוינתו לו' דאפילו במקום שנהגו להקנות כמ"ש בפי' שנהגו וכו' אם לא נטלו קנין קנה וכן מדוק' מדבריו שכתב לפיכך אם אמר וכו' א"צ דבר אחר עוד, וזה פשוט. שמואל עמאר. בדין יורש שתבע שאר יורשים לדין הערלים סא) זה מה שכתבתי אני הצעיר שמואל על שמועה כי באה שעמד איש א' בקי בדיני הערלים ויש לאל ידו עם מלכיהם ושריהם. ועם מלכנו ג"ך, ורוצה ליכנס בגבול תורתינו הקדושה להקריב משפטי ישראל לפניהם. ובפרט דיני נחלות וירושות. שמועה שמענו וציר באיים שולח לקולה תצלינה אזננו וחובה עלינו להעלותה לפני כסא כבודכם כי כולנו בני איש אחד נחנו וידענא בכו שתשיתו לב לכתבינו, ויכנסו באוזניכם דברינו, כי מי גם בכם ויסגור דלתי עיניו מראות ברע אשר ימצא את הצאן ואב אחד לכולנו ומי הוא זה ואיזה אשר ימלאנו לבו לצאת לפעלו וברוב חילו לא ימלט עיר ועיר מדינה ומדינה את אשר ישנו פה ואת אשר איננו: התפול צפור על פח הארץ ואין מושיע לה או כי יכרה איש בור ולא יכסנו. האם יורו זיקים כברקים לבלע נחלת ה' ותורתו ולא נחוש לנפשותינו. אבן מקיר תזעק ושמים ילבשו קדרות ושק יושת כסותם ובת קול צווחת מכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו. וכל העם מקצה צווחי בייא בייא ראינו שערורייה כד רגיז רעויא על ענא עביד לה נגידא סמייתא האיש א' יחטא ועל כל העדה תקצוף למה נמות כי תאכלנו, גורלך תפיל בתוכינו, ומצאת כי תדרשנו ידנו לא שפכו ולא ראו עינינו והקב"ה משיב מי אשר חטא לי אמחנו. ואם מן שמים נלחמו וכך ענו אנן מה נעני אם נחדל מהגיש משפטינו לפני אחינו ושרינו, ואף כי ידענו מיעוט ערכנו ושפלות מצבינו, כי אין לנו פה לדבר נגד מעלתכם כי יפול הנופל ממנו: מ"מ ההכרח אלצנו דחקנו, ליכנס לפנים ממחיצתינו, ולהעתיר דברים שלא כסדרן לפני גדולי הערך אשר קטנם עבה ממותנינו, כי ראינו שמתנומה לא תצא מעלה רמה כמוץ אשר תדפנו וחכמה ודעת ושכלות לא תצא מעצלות ושפלות בעצלתים ימך המקרה ויעבור והנה איננו, והגבורה יש לה שם ותפארה תציל מעברה וזעם וצרה ולפני גדולים תנחנו, ואף כי אין כחנו אלא בפינו, והדבור נחלק לשלשה איסור והיתר ומצוה וחוששנו מאיסור פן יפגענו, מ"מ עת לדבר דבר בעתו מה טוב אדברה וירוח לי ואיש עצתו יודענו, דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים והיתה הרוחה קול ששון וקול שמחה תגלנה עצמות ויאמרו החייתנו, דין כזה אין לו אלא פצרה להפציר ולעתור ולרצות לפני רבים וגדולים בחכמה ובמנין אשר יש לאל ידם להציל עשוק מיד עושקו לחפשי ישלחנו טרם יגדל הכאב ואש תבער יער ובערה ואין מכבה אם יוספים אנחנו כי זה כל פרי ההשתדלות להוציא ציץ ישע טרם תצא חמה מנרתקה חמת מלך מלאכי מות ללחוך את כל סביבותינו איש חכם יכפרנה בחכמה בתבונה ובדעת והיה הדבר כלא היה הענן יכסנו. מה גם בהיות הדבר דבר שבחובה על כל איש ואיש אשר נגעה בו בלבו יראת קונו כנדו"ד אשר רצונינו להציע לפניכם שהוא דבר נוגע לכלל ולפרט ולהעמדת דגל תורתינו חובה על הגדולים להשגיח על קטניהם לבלתי ידח נדח ממנו. עיניהם לנוכח יביטו בתקלות הדור ופרצותיו ולמהר לרוץ לעזרה להקהל ולעמד על נפשם כל אשר ידבנו, וזכות אבותם מסייעתם צדקתם עומדת לעד גם עד זקנה ושיבה, אלק'ים אל תעזבנו, ואם העלם יעלימו עיניהם עבירה בידם ועונשה ברור מבית ומחוץ תצפנו. כאומרם מי שיש בידו למחות בעירו נתפס על עירו בביתו נתפס על ביתו ואמרו ואשמם בראשיהם אשר יוכלו לשבר מתלעות עול אנשים אשר ילכו לפנינו ואמרו הרואה חבירו עובר עבירה ואינו מוחה בו כאלו הוא עובר ונענש תחילה כמ"ש וממקדשי תחלו אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי כל מחמידינו, ואף כי מארי דביתא אמר גלוי ויודע לפני שאפילו היו מוכיחים לא היו מקבלים עכ"ז מדת הדין אמרה אם לפניך הוא גלוי לפניהם מי גלוי ותמוגנו ביד עונינו ובספר חסידים אמרו עובר שלא הוכיחוהו ומת הם שהרגוהו ודמו יבוקש ממי שלא הוכיחו כי אחינו בשרינו, ואם הוכיחו ולא קיבל עליו נאמר ואתה כי הזהרת רשע הוא ימות בעונו' ואתה את נפשך הצלת איננו שומע בקולינו, גם אמרו שנוטל המוכיח כל זכיותיו חסד יסובבנו, ואם כל זה אמור על חטא פרטי שאינו נמשך היזק ממנו' לא לכלל ולא לתורתינו, כ"ש בהיות הדבר נוגע בכבוד ה' ותורתו שבודאי מצוה עלינו לתור ולחפש בחורין ובסדקין לחבוש