דבר שמואל ריא

דמ"ל כלי שלם הייתי צריך. חליפין בשומה, עיין סמ"ע שם סי' הנז' ס"ק שלדעת הרמב"ם אין להם אונא' בין שמו בתתי' בין בסוף, והרדב"ז סימן הנז' כתב שיש להם אונאה שכתב וז"ל והמחוור שבפוס' וכו' ע"ש. מכר בהטבה אם יש בה אונאה. הא דאין אונאה לקרקעות כמ"ש סימן רכ"ז סכ"ט דוקא בקרקע שנמכר בהחלט אבל במכי' בהטבה לא מהר"מ מטראני ח"ב סי' רי"ח, במוציא מום בבגד אחר התפירה: ראובן שקנה בגד מחבירו, ותפרו והוציא עליו הוצאות ואח"ך נמצא מום בבגד, וכעת תבע למוכר להחזיר לו גם דמי התפירה והמשי וכל צורכי הבגד, עוד הים מעשה באחד שקנה זרע בצלים מחבירו ולא צמחו ותובע מה שהפסיד עליהם בשכי' קרקע ובחרישה וכיוצא, ופסקנו שאינו חייב להחזיר רק דמי הזרעים דוקא כמ"ש הסמ"ע סי' רל"ב ס"ק והבגד דינו מבו' סי"ד, דאם השביח נוטל שבח התפירה מהמוכר ומשמע דדוקא אם השביח אבל אם לא השביח אינו נותן לו הוצאות, והיינו כדין הזרעים, לפי"ז אם קנה אותו ד"מ בק' והפסיד עליו ששים, ועתה שנגלה מומו אינו שוה כ"א ע', וע"י התפירה והמשי שוה ק"ך לא יתן לו כ"א הק' דמי הבגד עם מה שהשביח שהוא ן' והגם שהוא הוציא עליו יותר לא יקח כ"א השבח עם דמי הבגד, ואף שאלו היתה הוצאה זו על בגד שאין בו מום, לא היה מפסיד והיה שוה יותר) מ"מ אין זו אלא גרמא שאלו ידע שיש בו מום לא היה מוכרו לו סתם נח) נדרשתי לאשר שאלוני בדין ראובן ואשתו שהיה עליהם חוב לזכות שמעון וראובן הלך לע"א ונתעכב שם ימים רבים ושמעון דחק את אשתו של ראובן לפרוע, ועמדה ומכרה לו בית א' של ראובן שירש מאביו, ואחר עבור כשתי שנים, בא מבוא, ורצה לבטל מכירת אשתו, באומרו שאין מכירתה מכיר' בשלו ועלי דידיה רמי לפ' פרעות חובו של שמעון שנושא בו ובאשתו, ויחזיר קרקעו, ונדרשנו לחוות דעתינו מה יתן הדין בזה. תשובה הנה במכי' למזונו' מבואר בסי' צ"ג באה"ע דבעינן ג' הדיוטות דבקיאי בשומא. ואם מכרה שלא בפניהם המכר בטל לדעת כמה רבוותא, וא"ך כ"ש הוא לנד"ד שלא מכרה למזונות כ"א לחוב בעלה דודאי צריך ב"ד גמור, דלא אמרו דסגי בהדיוטות אלא במזו' וכמ"ש. או לכתו' משום חינה. אבל היכא דליכא הני טעמי ודאי דצריך ב"ד גמור, וכיון דליכא אפי' הדיוטות פשי' דאין מכי' מכירה: וגדולה מזאת אני אומר דאפילו בפני ב"ד גמור אינה יכולה למכור בנכסי בעלה לפרע חובו, דכיון דאין לה במה לפ' רק מנכסי בעלה, מי הכניסה לזה) והיה לו לילך לב"ד ויגבו לו ב"ד חובו מנכסי הבעל כפה"ד הגמור, זהו הנלע"ד בזה לאפס פנאי בהשקפה ראשונה בדברי הפוס' וגם מעכ"ת יעיין בזה ויודיעני דעתו ולפי שעה כך נ"ל לדינא, וצויי"מ וימ"ן מאחיך שמואל עמאר. נט) תבע ראובן לשמעון באומרו שהדמים שפרע לו בחובו שהיה נושא בו, מצא בהם קצת שאינם טובים, וטוען בריא שהם של שמעון. ושמעון השיב שאינו יודע אם הם שלו או לא, ופסקתי שישבע שמעון היסת שכדבריו כן הוא ויפטר, אחר זה הלך ראובן ושאל בב"ד אחר, וא"ל שחייב שמעון לפרוע ואין לו על ראובן אלא חר"ס, כדין איני יודע אם פרעתיך וכשומעי השבתי אל הב"ד שלא כיוון יפה שדבר זה שנוי במחלוקת שלדעת הרב מהרשד"ם הביא דבריו הש"ך סימן רל"ב סקט"ו צריך שמעון לפרוע ואין לו על ראובן אלא חר"ס. והן הן דברי החכם הנז' ולדעת הרב הט"ז בסוף סימן ע"ה דמי לאומר איני יודע אם חייב אני לך שדינו שישבע היסת שאינו יודע ויפטר וכיון שהדבר שנוי במחלוקת אין להוציא מיד המוחזק דמצי המוח' לומר קי"ל כהט"ז וזה פשוט. והודה גם החכם הנז' לדברי, והוא"ל שאם שמעון טוען בריא שאינם שלו ג"ך ישבע ויפטר, ואם ראובן טוען שמא אין לו על שמעון רק חר"ס, וע"ש בדברי הרב הט"ז כי הם ברורים והביא ראיה ג"ך מדברי מור"ם סי' רל"ב סי"ח, ולראיה ח"פ אייר תרל"ד לפ"ק וקיים. שמואל עמאר. באתרא דנהיגי לכתוב הכל בקנין אם מחי' אצי"ק. ס) נסתפקתי בהא דקי"ל מחי' אצ"ק, לפי מאי דנהיגי ברוב המקומות להקנות בכל בקנין, וכמ"ש הרמב"ם פ"ה ממכי' אי נימא דאי לא קנו מידו לא מהני: דלא סמכא דעתיה, ודמי למאי דאמרי גבי שטר דבאתרא דכתבי שטר ל"ק בכסף משום דלא סמכא דעתיה. ופשיטנא ליה מדברי מור"ם סי' רמ"א ס"א וז"ל כל מקום דמחי' אצ"ק. אם הקנה לו לפני עדים פסולים אפי"ה מחילתו מחי' מהרי"ק שורש י"א ועי' לעיל רי"ס קצ"ה. וכתב הסמ"ע שם דגם בצ"ק דינא הכי כל שאין מכחישין זא"ז וכן הוא בתשובת הרא"ש הביאו הד"מ והרמ"א בהגה רי"ס קצ"ה אלא לרבותא כתב אצ"ק דל"ת כיון דא"צ קנין כלל והוא בא להקנותו הרי ג"ד דלא גמר להקנו' לו אלא בקנין אלימתא והא' היה דלא יהיה קנין כ"א בעדים כשירים קמ"ל, וכן הוא במהרי"ק והביאו בד"מ ע"ש עכ"ל, והעתיקו ג"כ הבאה"ט שם ע"ש. מעתה הדבר פשוט גם בנ"ד אם מודה לו שמחל לו לא אמרינן דלא סמכא דעתיה מצד שלא היה