דבר שמואל רי

ושיעבוד לבטחון הלואתו בתנאי זה שאם לא יפרע לו עד ג"ש וכו'. דבזה הוי כעין מקח וממכר. גם עשה לו טובה שהמציא לו לחן ולחסד ולכך אמרינן דדעתו של לוה היה שיהיה לו למלוה קנין גמור דאגב אונסא דזוזי דאיצטריכו ליה גמר ומקני, אלא ששיור זכו' שייר ללוה לפדות תוך ג"ש, עיין סמ"ע שם סקי"ח מקצת מזה, לא כן נדון הנוכחי שירד לה הבן תחילה בתורת מש' לאכול פירו' כמש' דסורא, שאין ביכולת הבן לכוף האב לפדות שיהיה אז ביכולתו להתנות בזה. אלא שנתגוללו רחמי האב ונתעורר מאליו בלתי מכריח להטיב אחרית לבנו. זה מופת חותך שהאב בכל לבו עשה ורצוייה כוונתו להקנות, ודעתו מיקרבה אצל בנו ומנחה וניחוחין אמר לנסכה ליה. בו בחר לצבא צבא בלי אסמכתא אז תבין כמה רב המרחק בין נדון זה להאיך שסיים שם הסמ"ע וז"ל ומ"מ הפירות לא יאכל זה המלוה וכו' ע"ש. דהכא שאני דהתירא אתא לידיה שירד לה בתו' משכונ' ליהנות בפירותיה בניכוי פריטי עד תיפוק בלא כסף כמש' דסורא, והתירא קא ספי יהנה במקום אשר יחנה, זה פשוט לא היה צריך לאומרו. בריוח מצאנו לומר משה זכה ישמח משה במתנת חלקו מן השמים סייעוהו שנמשכה המש' ולא נפדית בחיי האב להנחיל אוהביו יש. וכמ"ש הרב הפוסק, אמת אמת תפסיה יגדיל תורה ויאדיר כי"ר אמן, אל אלהים יצילנו משגיאות וימ"ן החו"פ בתמוז דב"ר אמ"ת לפ"ק, וחתום כמהר"ר מתתיה סירירו. וכמהר"ר רפאל אבן צור הי"ו וחו"ר פאס הנשארים. וחו"ר צפרו יע"א. וזה מ"ש אנכי הצעיר. כן אנכי עמדי כמ"ש החכמים הנ"ל ישצ"ו והם אמת ודבריהם אמת אך להיות שאין מדרש בלא חידוש ראינו להעיר קצת בדברי החכמים הנ"ל היושבים ראשונ' כי מדבריהם נרא' שהבינו בדברי הרב הסמ"ע ז"ל הנ"ל שבין אם פדה המשכונא דאז הוייא הלואה ואיכא חשש רבית בין אם לא פדה ונתקיים המכר למפרע כנד"ד לא יאכל פירות כי ע"ך הוצרכו לחלק בין מש' דידן למש' דידהו שבה דיברו מר"ן והסמ"ע בסי' ר"ז ולא כן ידמה הרב הסמ"ע. ולבבו לא כן יחשוב שגם הרב הסמ"ע לא דיבר אלא לענין אם פדה דאז לא הוייא מכי' אלא הלואה, אבל אם לא פדה ונתקיים המכר למפרע כנ"ד פשיטא דליכא איסור רבית כלל אפי' במש' שבה דיברו מר"ן והסמ"ע, והלוקח אוכל פירות גם של תוך הזמן וכ"ש במש' דידן דסורא או אפי' בנכייתא ולפי"ז לא היו צריכים כלל למה שחילקו הגם שהחילוק נכון וברור ואמת שכן נ"ל מסברא. ושו"מ הדבר מפו' להדייא בפרישה סימן הנז' ע"ש שמשלישין הפירות ע"ס הזמן הנז' באופן שהדד"א כמ"ש החכמים הנ"ל ישצ"ו שזכה משה ולרח"ף בזמן הנ"ל, ועיין מזה בסי' ע"ג והשו"ב וקיים, שמואל עמאר: דיני אונאה. נז) אירע מעשה בישראל וגוי שהביאו כלי כסף, ומכרום לישראל אחד בחזקת כסף וכשבדק היש' נמצא שרובם נחושת, ותבע הלוקח ליש' השותף עם הגוי באומרו שאין לו לדון ע"ז עם הגוי ופסקתי דבדיני אונאה ודאי טענתו טענה ומצי לאישתלומי מיש' מדר"ן אכן בכגו"ז שבדיניהם ג"ך מצי לתבוע הגוי אינו יכול לדין עם היש' אלא לגבי חלקו דוקא, וזכורני שכן ראיתי לרבותינו הא', אלא שכעת אין הפנאי לחפש ולכשאפנה אשנה בע"ה, וזה היה באלול תרל"ה. אחר זמן הרבה נזדמן לידי כנה"ג בשאלה, ומצאתי שכן כתב בשם יש"ש ב"ק סימן מ"א שכן מצא באשירי ישן בהג"ה וז"ל כתב בה"ג בשם גאון. ישראל וגוי שותפים בעיס' ועשו סחורה עם יהודי א' דינא הוא שהיש' מחוייב בכל האונא' ואע"ג דליכא לאישתלומי מגוי משתלם מיש' מדר"ן וסיים שם רש"ל ומ"מ היכא דנתאנה במק"ט כגון כסף ונמצא בדיל וכל כה"ג דאפי' בדיניהם איכא לאישתלומי מניה פשיטא דאין הישראל משלם הכל ע"ך. ושו"מ שכ"פ הא' ג"כ בשמו עי' בליקוטי הרב מהרי"ט זלה"ה. אונאה. לוקח שאין מקחו בידו דינו כמוכר כן פסקו הא' ומזה הוכיחו ב"ד שלפנינו דה"ה מוכר שמכרו בידו דינו כלוקח ושוב נמצא כן להרב מוהריב"ל סימן ק"ח ע"ש. חליפין. החליף כלים בכלים לסחורה, פליגי בזה הרשד"ם סי' שפ"ג והרדב"ז רס"ט בדעת הרמב"ם, דלרשד"ם בדע' הרמב"ם אין בהם דין אונאה, ולרדב"ז יש בהם דין אונאה וכן בהמות העומדות לסחורה ג"כ יש בהם אונאה וראיתי להרה"ג כמוהר"ר רפאל ביר' זלה"ה בחידושיו שכת' מסברא דנפשיה כדע' הרדב"ז, ועיין באה"ט ס"ק ז"ך. החליף כלים בפירות, ראיתי להרב הנז' שנסתפק בזה והעלה דאם נתאנה בעל הפי' אינו חוזר דהוא רוצה בכלים יותר מפירות, ואם נתאנה בעל הכלים חוזר דלא שייך לו' דרצונו בפי', ואחר נשיקת עפר וכו' נר' ששגג בזה דלהדייא כתב הרדב"ז סימן רס"ט להיפך שכתב וז"ל, והוי יודע שהמחליף כלים בפירות או בסחורה אחרת אעפ"י שאין לבעל הכלי אונאה לפי שהוא צריך לאותו הכלי לבעל הפירות יש אונאה, שאם נתאנה בעל הפי' יחזור, שהרי אומר לו לא בשביל שבעל הכלי אין לו אונאה אני אפסיד את דיני כנ"ל, ומ"מ נר' לי שאם יש מום בשריין או במחט חוזר