דבר שמואל רז

מתלת טעמי, סדא דכיון שהוא ממוש' בידו כבר יכול לומר לו עד שאתה מוסיף מאחר, אני אוסיף לך דאם אני קשה לא היית מלוה ממני כבר, וא"ת מצד שלא מצאת אחר שילוה הלוית ממני סו"ס השתא מיהא' שכבר לוית ניחא לך ללוות מאחד מללוות משנים, ב' דבנד"ד בעה"ק שיכול לו' ז"ן לי וז"ק, הרי כבר מכר ותו לא מצי למימר טענה זו, כיון שלא נשאר לו שום שייכות בקרקע, ג' דבנד"ז כבר משכן ביד הב', והב' הוא שמסר ללוקח, נמצא שזה שמכר אינו בעל הקרקע עד שיאמר ז"ן לי ואתה קשה וכו', ויכול הממש' הא' שהוא כשותף לו' לו אני אזכה במסירה זו, וכן נמצא ג"ך להרב אבי"ע זלה"ה שפ' הלל"מ כמ"ש, מטעם זה הנז' שכת' וז"ל באייר תקפ"ג דנתי בראובן שממו' בידו קרקע של שמעון, ומסר ר' השטר ללוי ובא לוי לדור במש', ויהודה בן המצר רוצה לסלק ללוי ולתת לו דמי משכונתו ויזכה בה הוא, ופסקתי שהדין עם יהודה, דע"ך לא קי"ל דמשכנתא לית בה דדב"מ. אלא בבעל הקרקע הבא למשכן. ובן המצר או' לו אני אלוך, בהא הוא דאמרינן דלא מצי לעכובי, ומשום דמצי א"ל ז"ן לי ואתה קשה וכו' וכמ"ש בסימן קע"ה סנ"ח. אבל בנד"ז שראובן אינו בעל הקרקע. אלא שמוסר השטר ללוי ומסתלק, ולא שייך כלל טעמא דז"ן לי וז"ק וכו' פשיטא דמצי בן המצר לסלק ללוי, ויזכה הוא במשכו' וזה פשוט מאד, עכ"ל והוא ממש כמ"ש. באופן שהדבר פשוט כמ"ש, זהו הנלע"ד בזה, וצויי"מ וימ"ן אכי"ר: הכ"ד החו"פ מבנאסא יע"א בחו' תרו"ם לפ"ק וקיים. שמואל עמאר נה) בקיץ תרמ"ו הובא לידי פס"ד א' מן צווירא אודות ראובן שהניח ב' בנים א' ישראל וא' מומר להכעיס, ויש לו בנים בישר', והפס"ד הנז' מתורתו של הרב כמהה"ר יוסף אבולעאפייא שבו זיכה לבן הישר' בכל הירושה, וכתב שגם הבנים שיש למומר בישראל לא ירשו: וזה מ"ש ע"נ אע"ה. הובא לידינו הפס"ד הנ"ב והגינו בכל פעלו, וראינו מה שהאריך בזה הר' הפוסק הנ"ב ברוח מבינתו שפיר גזרתו. וכל דבריו אמת וצדק אין בהם נפתל ועקש בעיקר הדין, ולאפס פנאי אבוא בקצרה בראשי פרקים הנוגעים לדין: והנה בענין מומר אם הוא יורש את אביו מד"ת או מדבריהם. איכא מ"ד הכי ואיכא מ"ד הכי, ומ"מ הרבה פוסקי' ס"ל דאינו יורש מד"ת, הר"י בשם רבינו משולם שהביא הרא"ש בתשובה והטור בנו סימן רפ"ג והרשב"א בשם ר"ה גאון שהביא הרב"י ומרדכי פ"ק דקידושין בשם מר רב צדק גאון שהביא ג"ך הרב"י שם. ועי' להרב הכנה"ג שם הגב"י אות ג' שכת' דאפי' מדאורייתא, וכן היא דעת תה"ד סי' שמ"ט, והרד"ך בית כ"ח חדר ב' ובית כ"ד ח"ב ורשד"ם ח"מ סימן שט"ו ומהר"י אדרבי סי' רפ"ג והראד"ב סי' ר"ך והראנ"ח ח"א מ"ב וט"ו ושם כתב דאף דמהרש"ך חולק על מהרד"ך. הנה מהר"ש יונה בסימן מ"ה כתב שלא הבין דברי מהרש"ך, ועיין מעשה חייא סימן ך' ועין רואה להרב התה"ד סימן הנז' כמה האריך בזה בצדדין וצידי צדדין לבטל זכות המומר, והביא תמצית דבריו הרב"י באורך בביתו הנאמן, וסיים עליהם גם הוא שהרב הנז' האריך בזה בכמה חששות והרוצה לעמוד עליהם יעיי"ש ובהג"א ובמהרמ"א, ומהרד"ך בית יו"ד וכ"ח, אשר מזה יראה שגם הרב"י אף דנקיט בלישניה שהוא יורש מה"ד, לא פשיטא ליה שהוא מדאורייתא כי ע"ך הביא דברי הפוסקים הללו בביתו הנאמן, ולא דקדק בהם כלל. ואדרבא ביאר בפירוש שהרוצה לעמוד על הדברים יעיין בהם ולפי דברי הרב הכנה"ג אות הנ"ל פוסקי' הללו שזכר הרב"י הם מכת הסוברים דאינו יורש אפילו מדאורייתא. והמעיין בדבריהם בתשו' הללו יראה שגם הם הביאו דברי הרמב"ם הנ"ל שבפ' הנ"ל, ודברי הטור כתב בלשונו מן הדין ועכ"ז חוששים לכמה חששות ופשוט שגם מר"ן ז"ל יחוש לאותם חששות וכמ"ש ואף אנן נמי בנד"ד אית לן למיחש בנד"ז כמה חששו' גלויים ונסתרים, וכל היכא דאית לן למיקנסיה קנסינן, דבכל ספיקא דממונא אזלינן לקולא, וכיון דעכ"פ הדבר ספק וכמ"ש, וידעינן ביה במומר זה דלית ליה צד הרהור תשו', ומיבק אביק במינותא מחיי אביו והרבה טרח ויגיע אביו עמו בפיוסין וריצויין ברצי כסף יותר מכדי חלקו, ולא הועיל בתקנתו. ודאי דקנסינן ליה שלא להוריש אפילו לבניו: דקרוב הדבר לומר שבשביל ממונם ישתדל בהמרתן כדי לשלול את ממונם ולא הועילו חז"ל בתקנתם ועיין להרב התה"ד שם בתשוב' הנ"ל שעיקר שאלתו היתה במומר שבאה לו ירושה מן גד אבי אמו. וקרוביו טוענים שהם יקחו את נחלתו אולי יחזור וא"ל חזר ירשוהו הם, ואחוהי דמיתנא טוען שאין למומר ירושה וממילא גם הבאים מכחו לא ירשו, והירוש' תהיה לאחוהי דמיתנה, ואחר שהאריך בתשו' שם ותמציתה הביאו הרב"י שם סימן הנז' ע"ש, שוב כתב בסו"ד וז"ל אמנם נר' דאין לו' הכי וכו' עשד"ב ע"ס הדיבור אצ"ל הדברים: הרי דסובר הרב להדייא שגם יורשיו אינם זוכים בירושתו. ולכן העביר הרב הירושה מיורשי המומר מצד טענה זו שלא חששו חז"ל בתקנ' זו ליורשיו רק אליו אולי יחזור, ולכן תחזור הירושה לקרוביו של גד אבי אמו. ממילא פשיטא דכ"ש אי ידעי' במומר שיחזיר יורשיו לדתו, ויש לפנינו יורש יהודי כשר שאין מוציאין מהכשר המחזיק בדת ויר"ש ונותנים ליורשי המומר שיושבים ביהדות על הספק דטעם א' להם וע"ע להרב מוהרשד"ם בתשו' הנ"ל שכתב וז"ל, וכבר