דבר שמואל רד

באו לערער, וכ"ש אם כבר פרע, ומזה ג"כ יש ללמוד למוכר שמכר קרק' ללוקח והמחהו לפ' ללוי במ"ג וזקפם עליו במשכו' ואח"ך נשמע שיש על המוכר חובות ורצה הלוקח לבטל המכי' והמשכו' דלפי מ"ש נרא' דלא מצי הדר ואין דבריו כ"א עם המוכר ול"מ אי חשבינן הודאת המשכו' כפרעון גמור דמ"ש שכי' בפחות ושכי' ליומיה ממכר הוא, ועיין ג"כ בתשו' הרשב"א שהביא הטור סי' רל"ח הא דלא שקיל באתרא דמסלקי וכו', ועיין ג"כ בתשו' שהביא הרב"י סימן ס"ז דאפי' היכא דאינו יכול לסלק אפי' יום א' וכו' ועיין ש"ך סי' רמ"ח סק"ח בשם הג"א שכתב להדייא דהוי קנין גמור ולסוברים דאין בכור נוטל וכו' ס"ל דק"ג בעינן, וא"כ מר"ן דסתם דבאתרא דלא מסלקי הוא דשקיל משמע דס"ל הכי זהו הנלע"ד בזה ולרחי"פ: שמואל עמאר נא) לימים שעברו הותווך החכם השלם כהה"ר דוד ביר' נר"ו עם אחיו כההר"מ נר"ו וכהר"י ז"ל להיות זן ומפרנס את אמו כאשר ציוה עליה הרב מר אביהם זלה"ה בעד מה שיפרעו בחלקם במזונותיה כו"ך בחדש ולא קצבו זמן לזה ולא היה הדבר ביניהם בקנין ואחר עבור זמן מה והוא זן ומפרנ' אותה וגובה מאחיו הסך שבו נתפשרו עמד וגילה דעתו לפני עדים שאינו מתרצה לזון ולפרנס את אמו בסך הפשר ומה שלא הודיע זה לאחיו הוא מחשש המחלוקת ואחר הג"ד הנז' היה זן ומפרנס אותה בשתיקה וגובה הסך שבו נתפשרו מאת אחיו, כי הוא סומך על הג"ד והן עתה עמד ותבע לאחיו כהר"מ נר"ו וליורשי הר"י אחיו ז"ל לפרוע לו חלקם כמה שהיה זן ומפרנס לאמו מזמן הג"ד ועד עתה כפי השומא אחר שינכו לו מה שהיו פורעי' דמה שהיה שותק עד עתה וגובה סך הפשר לא מפני שהיה מתרצה בכך. אלא מחשש המחלוקת הוא שהיה שותק, והרי הוא סומך על הג"ד שעשה שלעת הכושר ינופף ידו לגבות מהם מה שיתן הדין. והשתא דחיקא ליה שעתא טובא ורוצה לגבות את שלו וכהר"מ אחיו השיב בעדו ובעד יורשי אחיו שהיה לו להודיעם מזה, שאלו הודיעם שאינו מתרצה בפשר הנז', אפשר שהיו מתפשרים עם אמם באותו הסך עצמו ולא יניחו אותה אצלו והגם שג"ד לא ידעו מזה כלל ושאלו ממנו מה יתן הדין. תשובה לכאורה נר' דזה דומה למ"ש מר"ן חומ"ש סי, שי"ב ס"ט דהא דיש למשכיר להוסיף על השוכר לו' לו או שכור בשיווייה או תצא וכן השוכר יש לו לפחות השכר ולומר למשכיר או שכור לי בשער של עכשיו או הרי ביתך לפניך דוקא אם אתנו הכי קודם הזמן הב' והודיעו זל"ל. אבל אם עמדו בסתם מסתמא דעתם היה על השכר הא' וה"נ בנד"ד אפילו אם היו קצובים זמן לפשר שעשו וכלה הזמן כיון שזן אותה בשתיקה אחר הזמן. ולא הודיע לאחיו שאינו מתרצה בכך מסתמא דעתו היה על הפשר שעשו ואדרבא נד"ד אתי במכ"ש שזה כמה שנים והוא גובה מהם סך הפשר שעשו באין פוצה פה וג"כ לא קצבו זמן לפשר שעשו עד שנאמר שהיה להם לאחיו לשאול את פיו במשלם הזמן אם הוא מתרצה בפשר שעשו או לא כי הם חשבו שהפשר שעשו יהיה נוהג כל ימי עולם ואף שג"ד לפני עדים לא אהני מידי שדרך ג"ד להיות במסתרים ואנן הודעתם בעינן, ואיכא למימר שאילו גילה להם רז זה שאינו רוצה לזונה באותו סך אפשר שלא היו מניחים אותה אצלו והיו מתפשרים עם אמם באותו סך או פחות והשתא שלא הודיע' איהו דאפסיד אנפשיה אלא דכד דייקינן נראה דל"ד נד"ד לההיא דשוכר, דשאני התם שהשכי' הוא קיים מצד עצמו ולכך כיון ששתקו שפיר אמרי' דדעתם היא על השכר הא', אבל בנד"ד אין קיום והעמדה לפשר זה כלל כי הוא על דבר שאינו קצוב ואפילו לדעת החולקים על הרמב"ם דכוותייהו פסק מר"ן בסי' ס' ס"ב וסוס"י ר"ז קנין מיהא בעי' כמ"ש הרב הכנה"ג בסי' ס' הגהב"י אות מ"ב והכא לא שום היה קנין וא"כ ודאי הוא דלא אמרי' דכיון שלא הודיעם מסתמא ע"ד הפשר היה זן אותה ועיין להרב הש"ך סי' של"ג ס"ק מ"ד שכללות דבריו הוא דכל שהמעשה בטל מתחלתו כשנעשה אינו מתקיים עתה בשתיקה דומייא דקטן שהשיאו אביו בתוס' כתון שאין לאשתו תוס' כתו' אא"כ חדשוה אחר שהגדיל ועיין באהע"ז סוס"י ס"ז וסי' קי"ד סי"א ובבית שמואל שם סקט"ו. ומעתה יוצא לנו הדין בנד"ד שהמעשה היה בטל מתחילתו מצד שהיה בלא קנין דלא אמרי' שהיה צריך להודיע לאחיו וענין הג"ד כיון שהמעשה שעשו בטל מתחילתו עד שאתה אומר לו להודיעם אמור להם למה הניחו אותו לזון את אמם ולא חששו פן יערער עליהם לבסוף והיה להם לרצותו עד שיתחייב להם בקנין שהוא מקבל הפשר ואם לא יתפייס יראו מה לעשות או עמו או עם אמם וכיון שלא עשו כן אינהו דאפסידו אנפשייהו ודעדיפא איכא למימר שאפילו זה הג"ד שעשה לא היה צריך לו ואדרבא מגרעות נתן שאלמלא לא עשה הג"ד היה יכול לתובעם אפילו על הזמן שקודם הג"ד, ועכשיו לא יוכל לתובעם כ"א מזמן הג"ד וע"ע, שע"י הג"ד נודע לנו מיהת שהשנים שקודם הג"ד היה מתרצה בכך, ובזמן הג"ד הוא שלא היה יכול לסבול ועמד וגילה דעתו. אלא שמצד אחר נראה דצריך היה להודיעם בפירוש שאינו מתרצה לזון את אמו באותו סך, כדי שצח נאמר דלשם ג"ח היה זן אותה באותו סך שהיה מקבל כמו שאנו אומרים בזן יתום גדול כשאין מנכסי הניזון תחת יד הזן" עיין במ"ש הרב ח"מ סימן קכ"ח על תשובת הרי"ף. דמשמע התם דהזן את הגדול ואין מנכסיו תחת ידו שצריך הוא שיאמר לו מה שאני מוציא עליך הוא בתו' הלואה ולא בתורת ג"ח ע"ש. וא"ך בנד"ד שלא הודיעם שפיר איכא למימר דבתורת