דבר שמואל רג

קרקעות בשוה ובה"ך משועבדת לראוי בעד השררה ויטול הראוי שררתו תחי' והשאר הוא שיטול בעל הגוף וזו מחלוקת חדשה מעולם לא שמענו ולא ראינו לשו"א מהב"ד שאחריהם שכתב זה. סו"ד לדידן נר' בעינינו דברי השואל פלא, ואם בדי"ץ שבעירם נר' להם כך" או שמצאו מי שסובר כן, אנן מיהת לא שמענו בלתי היום, זהו הנלע"ד בזה, ולהפצרת השואל שהרבה להפציר בנו על זה וקע"ע שלא יעשה כ"א כהוראת חו"ר עירו ובטלה דעתינו לפניהם, ח"פ בחשון אמר"ת ה' צרופה לפ"ק וקיים. שמואל עמאר: נ) נשאלתי בדין ראובן שמכר קרקע לשמעון, והמחהו עם לוי בע"ח מאוחר של ראו' במ"ג לפרוע לו דמי המכר ממה שנושה בו, ופרע לו אח"ך בא בע"ח מוקדם לטרוף, ורצה שמעון לחזור על לוי שקיבל ממנו דמי החוב, באומרו שבטעות נתן לו כיון שיש מוקדם עליו, ולוי אומר לאו בע"ד דידי את כי ראובן אמר לך לפרוע פרעת לי. נראה שהדין עם לוי, כי ראובן הוא שמכר ושמעון אינו אלא שלוחו ועיין סי' קי"א ס"ד, מכרו הלוה לפרוע לבע"ח מוקדם, יכולים שאר בע"ח לטרוף מהלוקח, משמע שאין הלוקח יכול לחזור על המוקדם לו' בטעות לקחת, כן הסכימו הרב מוהרר"ף זלה"ה והר' מוהרפ"ת זלה"ה, וכתבו שהוא נלמד בק"ו מההיא דסי' קי"א, ואפי' נתנם הלוקח מידו ליד מוקדם אינו אלא כשלוחו של לוה וחוזר מאוחר ומוציא ממנו, ואין אנו אומרים דמצי לוקח א"ל אלו באתם שניכם לא היית נוטל כלום והמוקד' שלו נטל, אלא אדרבא אנו מחשיבים למוקדם שנפ' ממטל' לוה, ואין הלוקח אלא שלוחו, וכ"ך גדול כחו של מאוחר אפי' להוציא וכ"ש להעמיד בשכבר גבה בשליחות לוה ולא מפקי' מיניה דמאי אית ליה גבי קרקע והוא לא גבה אלא מעות. והרב אבי"ע תמה על זה דמר"ן לא איירי בשפרע ליקח ליד בע"ח שיאמר לו הלוקח בטעות לקחת ואפי נימא דבכל גוונא איירי אין ללמוד לנד"ז דהתם הטעות הוא שיאמר לו סבור אני שאהיה במקומך ולא יטרפו ממני המאוחרים, או סבור שאין לו חובות אחרים וכיון שכן מצי מוקדם לו' אנא מיהת כדין נטלתי שאפילו אם היינו באים בשוה הייתי קודם ולכן לא מצי לוקח להוציא ממנו משא"כ בנדון השאלה שפרע למאוחר מאי איה ליה למאוחר לו' דודאי שלא כדין נטל ובטעות נטל, ואיכא למי' דמצי לוקח הדר, וגם הק"ו שעשה הרב מוהרפי"ת אית להו פירכא דשאני התם שבא להוציא בדין, ואף דמוקדם כבר נפרע, ואם היה בא עמו לא היה נוטל השתא מיהא אין כאן אלא הוא אבל בנדון השאלה שגבה בטעות מהלוקח אכתי אית לן לו' דמפיק מיניה לוקח ועיין סי' קכ"ו סי"ג דאם יכול לברר טענתו בעדים פטור וכו' ול"ד למ"ש שם ס"ט, דהתם טעמא כמ"ש הטור והביאו סמ"ע סקמ"ז ע"ש. אבל בנדון השאלה הטעות ברור וכ"ע מהימני ליה בטענתו, ולא אמרינן דנתן כי היכי דליקו בהימנותיה, ועוד נדון השאלה ל"ד להתם דהתם שאני שלא נתן בשביל שום דבר אבל זה שנתן בשביל הקרקע אפי' יודה הלוקח שידע מהחובות ונתן, מ"מ מצי למיטען לא נתתי אלא בשביל הקרקע וסמכתי כשיטרפו ממני אחזור להוציא ממך מה שנתתי לך אך הראיה שראוי להביא לפטור לוי היא מסי' קכ"ו ס' י"ז ר' חכר חכירות וכו' והיא מהטור, ומסיים בה דלא דמי להך דעיינתי, ועיין ש"ך שם סקע"ה, ועיין במור"ם שם שהוסיף תי' מדעתו דמשמע שכן הביא גם הוא דאם מר"ן דוקא קאמר. אין להגהתו שחר, דמדעתו רבותא בחיובא הוא ולא בפיטור, ומאי האי דקאמר אעפ"י שנתבטל מדעתו וכו' הא ודאי כמ"ש הש"ך אך מה שרצה הש"ך להגיה להגהת מור"ם שצ"ל מדעתם וקמ"ל שאעפ"י שנתבטל מדעת הקהל חייב זה לא יתכן להבליעו בדברי מר"ן, דאם מדעת דקאמר ברישא בדוקא א"כ היכי לימא אח"ך דה"ה מדעתם, ואם אפילו מדעת ר' קאמר א"כ היכי הדר למיעבד רבותא אפי' מדעתם אבל העיקר כמ"ש, וא"ת ומאי רבותא כשנתבטל מדעת ראובן אדרבא רבותא טפי בנתבטל שלא מדעתו דמצי א"ל כלום נתחייבתי בשביל החכירות העמד לי החכירות וטול ואפ"ה חייב, י"ל דמדעתו ג"כ רבותא באופן אחר דבנתבטל שלא מדעתו איכא לחיובי טפי כיון דחוכר אכתי רוצה בחכירו' וכיון שהוא רוצה בה גם החיוב שנתחייב מכחה במקומו עומד משא"כ בנתבטל גם מדעת ראובן דסד"א כיון דפקע החכירות גם מדעת החוכר פקע גם החיוב הבא מכחו קמ"ל דאפי"ה חייב ולזה הוסיף מור"ם מדעתו להוכיח דאיכא רבותא ועליה כיוון מר"ן כמ"ש בתחילה דבריו מדעת ראובן, איך שיהיה מדברי הש"ך נלמד דאפילו בנתבטל בע"כ של ר' חייב כיון שבשעה שאמר ליתן היה חייב וא"כ מזה יש ללמוד לנד"ז שאפילו עדיין לא פרע לוקח למאוחר אלא שנתרצה לתת לו במ"ג חייב לפ' לו אע"פ שבא מוקדם וטרף בחובו או שבא מערער ואמר גזולה היא ביד מוכר כיון שבשעה שנתרצה לתת היה חייב ליתן וכ"ש בשכבר נתן. ומינה נמי יש ללמוד ללוקח שרצה לחזור מחמת שיצאו עסיקין על השדה וכבר המחהו אצל אחר במ"ג שאפי' עדיין לא פרע חייב לפ' אף אם נתבטל המכר, והא עדיפא כי מדעתו רוצה לחזור קודם בירור הדין, ואין לו' דאדרבא גרע זה מכח מום כמ"ש סי' ר"ס דאין לך מום גדול מזה דליתא דמום זה היינו חובות דנדון שלפנינו ועוד שאין זה מום כמום שמבטל המקח לגמרי אלא שנתנו לו יכולת משום דלא ניחא ליה למיקם בדינא וכו' ולעולם לא קראוהו מקח טעות ותדע שהרי אינו דומה לשאר מק"ט בין להרמב"ם בין להטור דבשאר מק"ט אפילו נשתמש כמה שנים אם אח"ך נודע לו המום חוזר וכמ"ש סי' רל"ב ואילו בהך דעסיקין אם נשתמש לא מצי הדר ולדעת הטור אפי' נתן מעות חוזר לעולם ואלו הכא אם נתן מעות לא מצי הדר, וא"כ ודאי דדמי לנדון שאלתינו דעדיף מיניה ומה גם אם לא יצאו עדיין ולא