דבר שמואל רב

אבל אם נמכרו נוקמה אדאורייתא דאין חייבין לשלם עכ"ל הטור, אני אומר דתק' הגאוניא בדינא דאורייתא לא שייך אלא בזמנם שלא היו כותבים בשטר שאז אין שעבוד על הטל' כלל אלא מכח תקנת הגאונים. אבל בזמנינו שכותבים בהדייא באח"ג עוי"א וע"ק מקו"מ ומסיימין ונ"ה בקש"מ וכו': והרי תקנת הגאונים לא איצטריכנא לה כלל: שהרי שעבדם בפי' בכח הקנין, ודוקא לגבי תקנה אמרו שאין כח בתק' לחייב היתומי' אבל מה ששעבד אביהם בהדייא בקנין ודאי מחייבי ולא עדיפי מגברא דאתו מחמתיה שהרי כל תנאי שבממון קיים הרי שלא מצא מקום לחלוק על הרבנים הנז' אלא מטעם שהלקוחות הנז' אין להם עה"ק כ"א שעבוד בעלמא או מטעם שהשט"מ דין טלטל יש לו דלכ"ע גם היורש חייב לשלם מדין מזיק ובנד"ד שהוא קרקע וגם הלוקח בעלים גמורים לקרקע וכמ"ש דין יורש יש לו גם לשיטת כמהרמ"ס הנז'. גם נמ"ך שהרבנים מהרוי"ץ ומהריב"ע זלה"ה תפסו לדינא כחילוק הסמ"ע ז"ל, באופן קם דינא ואתחוור דינא דהלוקח הנ"ל דין יורש יש לו לשיטת הסמ"ע דקי"ל כוותיה וכמ"ש וצויי"מ וימ"ן: נאם החו"ף בטבת תרמ"ג לפ"ק ושו"ב וקיים: שמואל עמאר. מט) בדין שררת בה"ך ראינו לרבותינו הא' שכתבו שיש מחלוקת ישנה בין הא' שבס' חוט המשולש בטור הא' סי' כתב בפשיטות שבה"ך של יחיד אין עליה דין בה"ך וגם אין בה דין שררה ויכול למוכרה לכל מילי למישתי בה שיכרא ולמשתי בה עמרא ולהכניסו לביתו או לסותרו, ולעכב על הציבור מלהתפלל בו, וכתב שם שכ"פ ג"כ הרב מ"ז הרשב"ץ בתשו' ע"ע בה"ך שהיתה במיורקא שהיתה של רבים. ובעת השמד חוללה וכאשר עבר השמד קנאה אדם א' מהגוים, והשיב שקדושתה הא' הופקעה ע"י החרבן. ובקנייתו לא ירדה אליה שום קדושה והוא לא הקדישה לרבים אלא השאיל' להם ובידו לסלקם ואין לה דין קדושה עד שיקנוה הצבור או יקדישהו הקונה לצמיתות וכו' ע"ש שהאריך וסיים שכן הסכים הרב מר אביו ושאר כל רבני העיר זלה"ה אלא שבתשו' רבותינו הא' והם הרבנים מהריב"ע ומוהריב"ץ זלה"ה וסיעתם, נמצא שיש בם דין שררה ולא יטול הבלתי ראוי רק שכי' מקום כדין שכי' קרקע וכלים כאלו היתה חצר דעלמא ע"ש בדב"ק ויש מהב"ד שאחריהם שתמהו על דבריהם מדברי הרשב"ץ הנז' ועלתה הסכמתם לפסוק כדעת הרשב"ץ ז"ל מתרי טעמי אם מצד שלא ראו הרבנים הנז' דברי הרשב"ץ הנז' כי בימיהם עדיין לא נגלה בערי מערב הפנימי וקים להו לרבנן דאלמלא ראו הרבנים הנז' דבריו ודאי דהוו הדרי כי הוא ז"ל אוצר בלום מלא מכל חכמה כל רז לא אניס ליה. ומר"ן בכמה מקומות שותה בצמא את דבריהם, ואם מצד דלא אמרינן הלכתא כבתראי אלא כשאין בין קמאי לבתראי כהדרגת אמוראי קמאי לבתראי, אבל היכא דאיכא כהדרגת תנאי לאמוראי לא אמרי' הלכתא כבתראי ובשיט' זו קיימי כמה בתי דיני' אין צריך להעתיק כל דבריהם ויש מהם שחילקו בדבריהם שהרבני' הנז' לא דברו אלא כשבנה הראשון מדעת הקהל כמו שהוא המנהג בערי המערב. אבל אם הרא' בנה שלא מדעת הקהל כדי להיות לו יד ושם עם סיעת מרחמוהי בזה ודאי לא דיברו הרבנים הנז' כלל, דמה שררה יש כאן דלא תקרא שררה אלא שהשליטוהו הציבור באיזה דבר ולא שישתרר מעצמו דבמשתרר מעצמו גם הרבנים הנז' יודו שהיורשים יורשים בשוה ראוי ובלתי ראוי ויכול הבלתי ראוי להעמיד אסר במקומו וכן אם איזה יחיד קנה בה"ך מאחר ונשתרר בו או אם קנה קרקע ובנה בו בה"ך הרי בניו יורשים גוף ושררה בשוה כי אין בה שררה כלל כאמור, ובזה השוו דברי הרבנים הנז' עם דברי הרשב"ץ כי היכי דלא ליהוו חולקים ודלא ליהוו דבריהם הלכתא בלא טעמא וכ"כ הרב מהר"ר יהודה אנאהורי זלה"ה והביא דבריו הללו הרב מהר"ר אבי"ע זלה"ה בשאלה קי"ט ע"ש. ושם הביא ג"כ דעת הרב המשבי"ר והרב מהרי"ט תלמידו, והרב מוהרפ"ת ומוהרמ"ט דכולהו אזלי בשיטת הרשב"ץ, וכן הסכים גם הוא ע"ש, וחילק עוד דאפי' לסוברים שיש בה דין שררה, היינו כשמת הא' והניח ראוים ובלתי ראוים ואלמנתו שבזה הוא שסוברים שהאל' כ"ע שהיא תחת כבוד בעלה, מפני כבוד בעלה תטול, והבנות והבלתי ראוי לא יטלו כ"א שכי' מקום: אבל אם במציאות מת הא' ולא הניח כ"א אל' ובנות שכולם אינם ראוים לשררה פשוט הוא שחולקים גוף ושררה דאל"כ מאן אכיל לה חילק ובילק ולו' שתהיה כהפקר והקודם יזכה לא יעלה על הדעת וכן המנהג פשוט בכל ערי המערב בכגו"ז, מעתה בבה"ך זו של הרב מהר"ד סירירו לא ידענא מאי אידון בה דאם רבים נתנו לו מקום לבנות בה"ך זו וירשוהו ראוי ובלתי ראוי הבלתי ראוי יטול שכי' מקום כדין בה"ך של רבים והשאר הוא שיטול הראוי, ואם ירשוהו בנות דין הוא שיטלו בשוה ואם הוא בנה מעצמו לדברי הכל אין בה דין שררה ואפילו אם יש מנהג באיזה מקום לדון כפסק הרבנים גם בבה"ך של יחיד נגד כל הני רבוותא דיינו להעמיד המנהג בדברי הרבנים הנז' דהיינו שהבלתי ראוי יטול שכי' קרקעו כאלו היתה חצר, והשאר הוא שיטול הראוי בעד שררתו, אבל לומר שבעל השררה יטול שררה מר"מ והשאר הוא שיטול בעל הקרקע זו לא שמענו והבו דלא לוסיף עלה ופשוט דאפי' אם יוקר שכי' הקרקע כ"ך עד ששיעור שפי' הבה"ך הוא שיהיה נכנס אין לראוי שררה כלל ודיו ליטול שכר שירותו כאדם דעלמא. אלא שהוא קודם כיון שעלה לא ירד דע"ך לא פליגי אלא בשררה שהיא כנשמה ואין בה תפיסה וכו' אבל בגוף כ"ע מודו שיטול שכי' מושלם ,דאל"כ דעדיפא הו"ל לאשמו' גם בגוף חלוק דין בה"ך בירושה משאר קרקעות ששאר