דבר שמואל קצה

יו"ד, ושנה זו ח', וכן עזה"ד, דלא מצי למימ' לבסוף דקדקתי חשבוני עכשיו ולא מצאתי ריוח, דמסתמא בכל זמן לא היה פורע אלא עד שמדק' ומוצא ריוח דאל"ך מהיכן היה יודע לתת לו שנה זו יו"ד ושנה זו ח' אבל במתע' למחצית שכר או לשליש ולרביע וחוזר וקונה ממנו הריוח של כימ"ה בכ"ח וחדש, שאין הלוה סומך לדקד' חשבונו כלל בשום זמן: אלא שפורע סך קצוב כמו שקנה ממנו בהא ודאי מצי למיטען הלוה לבסוף שמעולם לא דקדקתי חשבוני עד עכשיו ולא מצאתי ריוח וישבע וינכה מהקרן כל מה שמודה המלוה שנתן לו בתורת ריוח. ומיהו אם אין המלוה מודה לא תועיל שבועת הלוה לנכות מהקרן שהרי זה כטוען נגד השטר פרעתי דפשיטא דלא מהימן אפי' אין בו נאמנות אלא שהמלוה נשבע על שטרו ונוטל, ואם יש בו נא' גובה בלא שבו' עכל"ה, והוא מבו' להדייא כמ"ש, זהו הנלקט מדברי רבותינו הא' שבידינו, וכת"ר יעמדו על דבריהם, ואת אשר יבחרו יקריבו אליהם. ואמת שלא היינו ראויים לכתו' בידו כלום בלתי שאלה מהבדי"ץ, אך כיון שהוא לא בקש ממנו אלא לכתוב מנהגינו כתבנו בידו זה באריכות קצת להודיע יסוד המנהג ושורשו, וכת"ר יעשו כמנהגם, ועד"א ח"פ בכסלו שנת תרל"ח לפ"ק ועיין אבקת רוכל סי' קמ"א, ומהר"מ לובלין סי' י"א וצויי"מ וימ"ן והשו"ב וקיים: שמואל עמאר. זה נוסח פס"ד א' שהוזקקנו להעתיקו לסתור דבריו. מו) להיות שה"ר מרדכי זריהן נ"ע מחיים חייתו משכן ביד כה"ר יאודה עמאר כל קרקעותיו בקיצבת הנאה מועטת בכ"ח והמותר להרמ"ז הנז' בהעמדת שוכר, ושוב נלב"ע הרמ"ז הנז' אותו ואת בנו היורש אותו, ונפל עזבונו לפני הר"ש אחיו של הרמ"ז הנז' שמכלל' קרקעו' כמות שהן ממוש' וטלטל וכמד"ן כי לו משפט הירושה ואחר עבור זמן מה עמד הר"ש היורש הנז' ומכר איזה קרקעות ממותר הקרקעות של אחיו הרמ"ז הממוש' ביד הרי"ע הנז' ע"ד לפדות בדמי המכי' הנז' משכו' אחד שמשכן הר"ש הנז' ביד הזולת שפירותיה מרובים, וע"ז נתעצמו בדין הרי"ע והר"ש הנז': והוא שבעוד דמי המכירה הנז' ביד הלקוחות תבע הרי"ע הנז' ללקוחות הנז' לפני אע"ה החו"פ לד"ת שת"ת ורצה לעקל דמי המכר הנז' שביד הלקוחות הנז' שלא להוציאם מידם כ"א עד שיתברר דינם מי הוא הזוכה בהם מן הדין כי הרי"ע הנז' טוען שכיון שכל הקרקעות של הרמ"ז הנז' הם ממוש' בידו אף שיש בהם מותר כפלי כפלים מקרן המש' ופי', מ"מ לא מצי הממש' הנז' וב"ך למכור מהמותר כלום, כי בהיות במש' הנז' מותר כנז', נכון לבו בטוח במשכונתו הנז' קרנא ופירי כל ימות עולם, אפילו בצוק העתים שהקרקעות בזול, שלא יגיע לו שום הפסד בין בקרן בין בפירו', משא"ך עתה שהר"ש הנז' שלח ידו למכור המותר שיש בקרקוע עתה אינו בטוח כ"ך. כי לא תדע מה ילד יום ושמא יוזלו הקרקעות הרבה ולא ישאר בידו מהקרקעו' הנז' שיעור המספיק למשכונתו הנז' קרנא ופירי, וא"ת הרי יכול לטרוף מיד הלקוחו' וליכא שום פסידא מ"מ איהו לא בעי למיקם בהדייהו בדינא ודייני: וכ"ש שיצטרך שבוע' הטירפא, ולכן מכח טענתו זאת הוא רוצה לכוף להר"ש הנז' לפדות המש' שמש' הרמ"ז אחיו בידו. והר"ש הנז' השיב ע"י שליח המדבר בעדו דאינו מן הדין למחות בידו הרי"ע הנז' מלמכור במותר וכ"ש לפדות מידו בע"ך מפני חששות רחוקות, ולעולם לא אזלינן אלא בתר השתא, וכיון דהשתא מיהא עולם כמנהגו נוהג, ויש מותר בקרקעו' הנז' בין לגבי הקרן בין לגבי הפי', א"ך מהיכא תיתי לו' דיכול למחו' בידו שלא למכור, וכ"ש לכופו לפדות בלי טעם וריח, כ"ש דאפילו נחוש שיוזלו הקרקעות אין חשש זה מספיק למחות בידו מלמכור או לכופו לפדות כיון דס"ס לא מטי ליה שום פסידא שהרי הרי"ע הנז' הוא מוקדם במשכונתו הנז', ויכול הוא לטרוף מיד הלקוחות שקנו המותר כשיעור המספיק למשכונתו קרנא ופירי, ואם מפני שצריך למיקם בהדי לקוחות בדינא ודייני ולישבע שבועה הטירפא. אין טעם זה מעכב עליו מלמכור במותר או לכופו לפדות, אלו הם טענותיהם: ועפ"י דבריהם נומיתי להם דהדין עם הר"ש הנז' שיכול למכור במותר הקרקעות, ואין להרי"ע הנז' למחות בידו ולא לכופו לפדות, כיון דמשכונ' זו שמש' הרמ"ז ביד הרי"ע הנז', היא כדין מד"ס שאינה עומדת ליגבות כ"א לרצון הלוה והוי כחוב שלא הגיע זמנו, וכ"ך הרה"ג מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה, וז"ל משד"ס גריעא מלא יהיה לך פרעון אלא מזו, דהתם קיימא לפירעון מיהא מגופיה, אבל משד"ס אף שקבעו זמן ועבר הזמן לא מצי גבי כלל אפילו מגופה לא בשומא ולא במכי': שאינה עומדת ליגבות לרצון המלוה בשו"ז עכ"ל וכיון דמש' דידן הוי כחוב שלא הגיע זמנו דינא הוא דאין המלוה יכול לעכב על הלוה מלמכור וכ"ש אם כבר מכר לא מיבעייא אם הוא כנד"ד שלא מכר כ"א במותר או מקצתו שהרי נשאר למלוה קרקעות המספיקים למשכונתו קרנא ופירי, אלא אפי' אם מכר קרקע הצריך לקרן המש' הנז' ופי', אפי"ה אין המלוה יכול למחות בלוה מלמכור. כיון שידו נטוייה על הלקוחות מכח קדימתו להם לגבות מהם קרנא ופירי עספ"א. ואפילו אם יצטרך לשבועה הטיר' לגבי הקרן או לגבי הפירות אין טעם זה מספיק לעכב מלמכור, וראיה ממ"ש מור"ם סימן ק"ד ס"א וז"ל. מיהו כשבא לגבות גובין לו, וכשיבא זמן הא' לגבות יטרוף ממנו ע"ך יעו"ש וכן מבואר להדייא בדברי מר"ן הש"ע סי' ק"א סיו"ד ע"ש, והרי התם כשבא המלוה לטרוף צריך לישבע על שטרו שבו' הטירפא, ועכ"ז אין מעכבין ביד המאוחר מלגבו' חובו ומינה נמי אם ירצה הלוה למכור