דבר שמואל קצד

פטור משאר הריוח והיה נותן לו כן אח"ך באיזה חדשים אמר שלא היה ריוח וטוען ראובן א"כ דקדק חשבונך מיום הודאת העיס'. והשיב הרב וז"ל תנאי זה ודאי אין בו שום נדנוד איסור וכ"ך הט"ז סי' קע"ו ע"ש. אמנם מה שטען ראובן שידק' חשבונו מיום הודאת העיס' אינו כלום דכל חדש וחדש שפרע חוקו כבר נמחל ואין עליו לדקדק כ"א מזמן שלא פרע חוקו זולת אם התנה עמו כן בפי' ואפי' אם התנה עמו כן בפי' אם טען המתע' שלא דקדק חשבונו כלל בכל החדשים שעברו ואינו יודע אם היה שם יותר ריוח ישבע שאינו יודע ופטור דדמי לאיני יודע אם הלויתני, ובזה נ"ל לדון במי שמשכן ביתו לחבירו והתנה עמו שיהנה בכ"ח בסך קצוב והבית שוה יותר ובאיזה חדשים לא נמצא שובר לבית וטען המלוה שיצרף כל החדשים ויטול מה שקצב עמו נר' שאין הדין כן: אלא כל חדש וחדש תנאי בפע"צ ולא ישלם מזה על זה זולת אם התנה כן בפי' ועיין סי' מ"ב דמוכח מכל הסי' דבכל ל' מסופק אמרי' יד בעה"ש עה"ת שהוא בא להוציא ואף שכתב בפי' דהרבה מהמ"פ כתבו שעכשיו שנהגו לכתוב דלא כאס' ודלא כט"ד אמרי' בכל ל' מסופק יד בעה"ש עה"ע נראה פשוט דהיינו בעיקר החיוב שבשטר דהיינו סך ההלואה כדבריו שכתב באותו סי' למעלה אבל בכל התנאים שבשטר ויש ל' מסופק ודאי דאמרינן יד בעה"ש עה"ת ומה גם דזו עצמה שכתב מר"ן הוי הלכתא בלא טעמא וכופפין אנחנו ראשינו מפני היראה ומפני הכבוד דמה בכך שכתב דלא כאס' ודלא כט"ד מה יועיל אם היה שום דבר הדומה לאס' או אם יש לחוש שכתב זה בשטר מפני העתק השטר וכיוצא ואולי שהם סוברים שאומרו דלא כאס' וכו' ר"ל שלא יהיה נדון כשאר השטרות שיד בעה"ש עה"ת, אלא דאכתי יש לפקפק ומ"מ מה שחילקנו נר' ברור ופשוט וכל שכן בנדו"ז שקרוב לשמוע כי כן פי' הדברים כמ"ש שבכ"ח אם יתן כו"ך פטור מן השאר עכ"ל. הרי להדייא שסובר הרב זלה"ה שכל חדש שנפרע חוקו כבר נמחל ולא מצי מלוה לו' באותם חדשים הרוחת יותר ועדיין בידך מחלקי: ואיך לדעתו ה"ה נמי לגבי לוה נימא הכי שחדש שכבר פרעו נמחל וכאלו נקרע השטר וחדשו עיס' אחרת ותו לא מצי לוה לומר למלו' שגם באותם חדשים לא דקדקתי או שנתתים לשום קרן שהרי עכ"פ מוכרחים להשוות התנאי בכל צדדיו, (גם מדבריו בחיבורו על ש"ע י"ד סי' קע"ז נטפל לדין זה של הקציצה שהוא גרוע מדין זה של הבחי', וסיים וז"ל ומזה מסתעף דאם כבר נתן הרבית ליתו' לא יוכל להוציא מידם. דאף דקי"ל רבית קצוצה יוצאה בדיינים מ"מ בשבו' לא יוכל להוציא מידי דיוכל לומר אפשר הרווחת כשיעור מה שנתת לנו ואף שעדיין בידו הקרן וכמ"ש בחומ"ש סימן פ"א ס"ל דמי שנתן ריוח ואח"ך טען שלא היה ריוח ורוצה לנכות מן הקרן לאו כל כמיניה ע"ש, ובש"ך ס"ק ע"ז: דאם הקרן בשטר לכ"ט לא יוכל לנכות עכ"ל) והוא ממש כדעת הרב מוהרפ"ת בתשו' תכ"ד אך מדברי הרב המבי"ן בחי' על הש"ע מוכח להדייא שאין כן דעת הרב מו"א זלה"ה ששם כתב וז"ל בעיסק' שנותנים בזמנינו שהבחי' ביד הלוה ליתן חלק מה או סך מה קצוב בכ"ח, והיה נותן לו הקיצבה כמה חדשים ואח"ך אמר שלא היה ריוח הדין עם הלוה אא"ך א"ל בפי' שחישב ומצא ריוח: אבל אם נתן לו הקיצבה סתם לא הוי כמודה כן פסק א"א ז"ל והסכימו החכמים ישצ"ו. [אמר המחבר עיין בתשו' סי' יו"ד ] ועוד כתב שאם חלקו סתם ע"ד שהיה שם ריוח ולבסוף טוען שהפסיד נשבע ונוטל מן הריוח שעבר עכ"ל. וראינו להרב אבי"ע זלה"ה בתשו' סוף ח"ב בדינו של הר"ש מזור עם אברהם ן' דו"ח שדן בפשיטות כהוראת הרה"ג זלה"ה שהביא הר' המבי"ן בנו בחיבור אלא שבפרט זה שכתב בשאלה ו' שלא חשש להך דסימן מ"ב סיו"ד. נראה מדבריו שאינו מסכים לדעת הרב זלה"ה ע"ש בסוף הפסק. וכן ראיתי ג"ך להרב המבי"ן זלה"ה בתשו' סי' רצ"ד שנשאל בדין עי' בנ"י קרובי' לשכר ורחוקים מההפ' ונשלל ונהרג בדרך. אם חייבים יורשיו לפרוע כל הקרן והשיב דהאידנא אמרי' בכל ל' מסופק יד בעה"ש עה"ע וכן אנו רגילים לדון, וכיון שכתב בשטר ורחוקים מההפסד משמע מכל מין הפסד עכ"ל. ומ"מ בנד"ד מיהת שאומר שלא היה מדקדק בשום זמן מסכים הולך הרב אבי"ע זלה"ה בפס"ד זה של הר"ש ן' מזור לדעת הרה"ג זלה"ה בפשיטות. אמת שבפס"ד א' נמ"ך אצלי ראיתי לו שכת' שהוראה זו של הרב מו"ד זלה"ה לא הסכימו עליו רוב חכמי דורו והרבה פעמים שותף הדברים בזה עם הרב מר חמיו זלה"ה הוא הרב המבי"ן זלה"ה והיה משיב שכבר הורה זקן אך מ"מ בדבריו בפס"ד זה של הר"ש מזור מבואר להדייא שכן היו רגילים לדון וכיון שהעיד על המנהג אין להרהר. ששם כתב וז"ל ואני השבתי לי שאם היה נשבע שדקד' חשבונו מיום הודאת העיס ולא מצא ריוח כלל היתה מועלת שבועתו ליפטר מכלום, וינכה מהקרן כל מה שמודה המלוה שפרע לו מן הריוח וכמו שאנו נוהגים לדון בכל המתע' שכתוב בשטרותיהם שהבחיר' בידו לפרע סך כ''וך בכ"ח בע"ח בריוח, או לדקדק חשבונו ולחלוק, דכשטוען המתעסק לבסוף שלא הרויחו ונשבע אנו מאמינים אותו בשבועה ומנכים לו מהקרן כל מה שמודה המלוה שפרע לו מהריוח דאע"ג דכת' מר"ן ביו"ד סי' קע"ז ס"ך וז"ל המתעס' בשל חבירו וכו', וכן בחומ"ש סימן פ"א ס"ל ע"ע כבר חילק הרב מ"ד זלה"ה חילוק נכון וברור, דמר"ן איירי בסתם עיסק' שאינו קונה ממנו הריוח של כימ"ה בשום סך בכ"ח, אלא שמתנים למחצית שכר או לרביע ושותקין: בהא הוא דקאמר מר"ן דאם פרע לו מדי שנה בשנה ואמר לו זהו הריוח שעלה לך שנה ז יו''ד