דבר שמואל קצב

להדייא ודלא כמ"ש הסמ"ע והש"ך דכתבו דהכל תלוי בשתי שדות דליתא וכתב שם דאחר כך שלח המצרן אגרת להרב מהר"ר יצחק הכהן אב"ד דעיר אזמיר לשאול את פיו והשיב באורך וקיים את דבריו מכל הנך טעמי. והגיע פסקו ליד הרב בית יהודה בח' אב תק"ה עוד ראיתי להרב בעל שמש צדקה שנשאל גם הוא על מרתף שתחת בית ומכר שניהם והשיב דחשיבי כשנים ואם אמרו בלקח משנים דאינו יכול לסלקו מא' מהם כ"ש בקונה מא' דאינו יכול לסלקו והאריך שם וכתב דאם נאמר שהמרתף נגרר אחר הבית יש לדמותו לא' שלקח מב' דבעי לסלוקיה בכולם ואם נאמר דשאני בית ממרתף שאין תשמישם שוה כמ"ש הב"ח בתשובה סי' ס"ט אכתי פש לן חדא לזכות הלוקח מההיא דמוכר כל נכסיו לא' דלית בהו דדב"מ והכי נקיטי' ועי' להרב בני אהרן שעשה סמוכות לזה. גם במוכר חנות ובית הסמוכות זל"ז ע"ש בסימן ז"ך ואפי' בעליות עם בתים דימה אותם הרב מהרש"ך ז"ל ח"א סי' מ"ג למוכר כל נכסיו לא' וכן דעת הד"מ ופני משה ח"א סי' פ"ב ואפי' ברוצה לקנות את כולם כתב הרב בני אהרן דרבוותא טובא סברי דאעפ"י כן לית בהו דדב"מ וידוע דהלוקח מוח' ומצי למי' קי"ל כהנהו רבוותא ומה גם דטע' המקילין תברתיה בצידיה דלפי הטע' שאמרו שאינו מצוי מי שיקנה כל נכסיו לא תקנו להפסיד למוכר ה"ה בשנים עכל"ה. ומעתה בנד"ד אף אם המצא ימצא מי שסובר להיפך הלוקח הוא המוח' ומצי למי' קי"ל וכמ"ש מר"ן בב"י להדייא בשם הרמב"ם והרא"ש והעיטור גבי קנאה בק' ושוה ר' ועיין עוד לו שם בסוף הסי' סמוך לאותו מעשה שכתב ולענין הדין נ"ל דכיון דהלוקח הוי מוח' על המצרן להביא ראיה וכו' כל היכא דאיכא פלוגתא דיינינן לה קולא ללוקח דכיון שהוא מוח' יאמר דלמא כי האי פוסק או כי האי פירושא קי"ל, ועל המצרן להביא ראיה דקי"ל כאודך, מיהו ה"מ היכא שקונה כבר והמצרן רוצה לסלקי. אבל אם רוצה לקנות נ"ל שאומרים לו שימכור למצרן וכו' וה"נ דינא הכי וזה פשוט. ושו''ר להרב הכנה"ג הגה"ט אות ס"ה שכתב וז"ל וראה מדברי רבינו ב"י שדין זה אפי' כשאין לו אלא ב' שדות והסמ"ע מגמגם בזה, ועיין בס' מש"ץ י"ב י"ג זהו הנלע"ד ולראיה ח"פ שבט תרמ"ו לפ"ק הצב"י שמואל עמאר ס"ט. נא"א עם הקטנים מד) מעשה בראובן ושמעון שיש להם חצר בשות' והאי רוצה למכור וחבירו אינו רוצה לקנות ממנו כ"א בשומא פחותה ואותו שרוצה למכור יעצוהו לעשות עם חבירו דגא"א. שעי"ך יקפצו עליה זביני מצד שיהיה להם דבר מסויים וחבירו כששמע דבר שמואל (מד) שרוצה לעשות עמו דגא"א נתן חצי חצירו לבניו הקטני' או לנכדיו כדי להבריחו מדגא"א, וכשעמדו לדין על דדגא"א השיב שאינה שלו כי כבר נתונה לקטנים, ונדרשנו להשיב ע"ז אם מתנתו מתנה או לא ואת"ל דמתנתו מתנה אם יכולים להעמיד להם אפוט' לדגא"א או לא. תשובה הנה לענין קטנים סתם הן אם ירשו הן ניתן להם במתנה נלמד ממחלוקת רב האיי והרא"ש ור"ת שהביא הטור בסוס"י קע"א ע"ש ומר"ן שם בסי"ו הביא ס' רב האיי בשם יש מי שאומר שב"ד מעמידין להם אפוטר' לדדגא"א. וסברת הרא"ש ור"ת ועמהם גם הטור דודאי קאי בשיטת אביו בשם יש אומרים דלא שייך ביתו' גא"א שאין האפוטרופו' רשאי למכור חלקם ומדהביאה מר"ן באחרונה מוכת ג"ך דדעתו לפסוק כוותייהו כיון שהם רבים נגד יחיד, ונר' ג"ך שכן היא דעת הרמ"א הובאה בתשו' הרשב"א שהביא מר"ן בב"י סימן צ"ט מחו' ס"ה שכתב וז"ל וכתבת משם הרמ"ה דאעפ"י שב"ד מעמידין אפוטרו' לקטנים כשהגדולים באים לחלוק עמהם מ"מ לגא"א לא מוקמי' וכו' והא ודאי דדעת הרמ"א כדעת הרא"ש ולכן ציין עלה ג"ך שהוא מהטור בשם הרמ"ה, ועיין להרב הכנה"ג אות נ"ו שכתב וז"ל והלל"מ יש לנו לדון כהרא"ש ז"ל דבתראה הוא מהרשד"ם ח"מ סי' רל"ו כ"ן מדברי מהראנ"ח ח"א סי' יו"ד עכ"ל. אך לענין זה שנשאלנו עליו אכתי יש לחקור דהנה הרמ"א ג"ך שסובר כהרא"ש סיים שם בדבריו באותה תשו' שהביא הב"י סי' צ"ט וז"ל, ומיהו איניש דעלמא דאקני נכסיה לקטן כדי להבריחם מדגא"א בהא מוקמינן אפי' לגא"א, וגם הרשב"א ג"ך ודאי הכי ס"ל שהרי כתב שם שב"ד יפה ראוי ליזקק לזה שאין אלו אלא הברחות של עושים שלא כהוגן: ומשמע דעל כולם קאי וגם על נדונו שהוא להבריח מבע"ח כת' דנפרעין ממה שנתן לקטן וכ"ך ג"ך הד"מ בסוף הסי' וסמ"ע שם סקט"ו ע"ש וכן נראה להדייא מתשובת הרמב"ם בספ' פאר הדור סימן קל"ט וז"ל והורנו בשותף ששאל מחבירו דדגא"א בבית א', והנתבע אין החלק שלו אלא לילדים קטנים אם יהיה הדין שוה ויהיה חיוב לקטנים בדינא דגא"א או לא. תשובה אם הוא ערער קודם שישאל בב"ד לא יתחייבו הקטנים בדינא דגא"א. ואם שאל לב"ד ואח"ך ערער כדי לברוח מן הדין אז ישימו ב"ד אפוט' לקטנים וישאל דינא דגא"א והוא להדייא כמ"ש שכוונתו לומר דאם כיוון להבריח ע"י שנשאל בב"ד דדגא"א. מוקמינן להו אפוט' לדינא דגא"א. ואם נרא' שלא היתה כוונתו להבריח מדינא דגא"א דהיינו שקודם שישאל בדין ע"ע דינא דגא"א. אל' לא שלו של קטנים היא דינם שוה לקטני' דעלמא שירשו מאביהם או שניתנה להם מתנה מאביהם או מהזולת שלא להבריח דבהא לא מוקמינן אפוטרופ' לגא"א, וכדעת הרא"ש ור"ת והרמ"א שהבאנו למעלה ובזה תנוח הדעת