דבר שמואל קצ

שנכסיו למלכות. מ"מ כבר השיב על זה הרב ז"ל ותשובתו מספקת דלא מפיו אנו חיים דאם אמת כן הוא שקיבלו המרתו, שאז יהיו נכסיו למלכות אם מת ולא הניח יורש בין הגויים. כיצד דנו בגירושי אשתו להיפך שהמרתו אינה המרה מצד שהיא בלתי דעת, ולכן אמר שיגרשוה ממנו ואינה חייבת ללכת עמו הא ודאי שכל מה שעשה לא היה ע"פ הדת וגם לא בידיעת המלך וכל אותן ההוכחות שהוכיח הרב על ענין זה חזקו' ובריאות א"ץ לכפול הדברים ואפילו אם המצא ימצא שיעידו שכן אמר הפליל. נראה שאין בדבריו כדאי לדון עליהם בענין זה דינא ד"מ שמתוך מעשיו שעשה בגירושי האשה שנראה מהם ברור שדן שאין המרתו המרה מוכח שבזה עשה תורתו פלסתר לרצון השר וכמ"ש הרב אבי"ע זלה"ה. וגדולה מזאת אנו אומרים שאפילו אם היה דן הפליל בכולם שהמרתו המרה, עכ"ז אין לדון בדבריו דמ"ד דכיון דלדידן ברור הדבר שאין המרתו אלא מתוך שטות וטירוף הדעת אף אם ידון הפליל להיפך אין לסמוך עליו: דבטעות דן מה שדן ובטעות נכנס קרקע זה למלך אף אם נאמר שאמת הוא שנכנס למלך מה שאין הדעת סובלת לפי ההוכחות הנ"ב דאין זה דומה אלא לגוי הבא בעקיפין. המובא בסימן רל"ו ס"ח וכמ"ש הרב זלה"ה דהיינו טעות היינו עקיפין: כיוצא בזה ממש מצינו להרה"ג כמוהר"ר רפאל בירדוגו זלה"ה בשו"ת שלו סימן קי"ב שנשאל הרב בא' שהמיר לאונסו: והיה מתנהג בדת היהדות בסתר וכשמת בלא בנים נטל המלך ממונו ואח"ך עמדה אשתו וקבלה לפני המלך בכח כתוב' הנקר' אצלם צדאק והחזיר לה המלך ורצתה לזכות בקרקע לעצמה ולא תכניסהו ליבם ונשאל הר' אם יש בדבריה ממש או לא והשיב וז"ל נראה שאין טענתה טענה וקודם צריך להודיע שהמלך לא זכה בקרקע הנז' דאף דקי"ל דדינא דמ"ד ודין המלך הוא ליטול כל נכסי מי שאין לו יורש, וקורין אותו בערבי מאל למוקאטיעין וזה כיון שהמיר אין יורשיו הישראלים יורשים אותו. מ"מ ידוע ומפורסם שראובן הנז' המיר לאונסו וכל ימי המרתו היה ישראל גמור וא"כ אין זה בכלל דמ"ד שבטעות נטל המלך יר"ה ממונו והו"ל כאלו חשב המלך שהוא שלו של המומר ואינו שלו, המשל אם הוא היה דר בבית א' בשכי' והמלך חשב שהוא שלו ונטלה האם יעלה על הדעת שיזכה בה המלך, כן הוא נדו"ז וכיון שהמלך לא זכה בה ידמה זה להא דסי' צ"ז סכ"ד בהג"ה היה חייב לגויים וכו'. ועוד יש לדמות זה להא דסי' רל"ו ס"ח בא גוי בעקיפין וכו' והנה בנד"ז המלך רצה ליטול הקרקע בטעות בחושבו שהמיר לרצונו ולזה המלך יורש נכסיו ולפי האמת לא המיר והו"ל כגוי הבא בעקיפין דטעות ועקיפין כולם א' ואחר שהשתדלה עד שהחזיר לה צריכה להחזיר לבעלים וכל מה שהוציאה ע"ז צריכים ליתן לה כללא דמילתא שהקרקע של היבם ואין לה עליו אלא שעבוד כתו' כשאר נכסי בעלה עכ"ל. והוא ממש כנ"ד שאף אם היה דן הפליל שהמרתו המרה בכל ענין וממילא יש לדון בענין זה דדינא דמ"ד וכדעת היש חולקים שהביא מור"ם סימן שס"ט ס"ח שבכל דבר דד"מ אפילו בדינים שדנים בערכאות וכמ"ש הר' הסמ"ע מסי' הח' סקכ"א מ"מ כיון דאנן ידעי' שאין המרתו המרה וגם הדברים מוכיחים שלא המיר אלא לאונסו בטעות נכנס קרקע זה למלך כ"ש עכשיו שדן להדייא הוא עצמו בגירושין שאין המרתו המרה וגם הדברים מוכיחין שלא נכנס הקרקע למלך דודאי אין לדון בזה דד"ד, ואין זה דומה אלא לדין גוי הבא בעקיפין וכמ"ש הרב הנ"ב והרב מר דודו זלה"ה שלדעת אחת כיוונו שניהם בענין זה חלקם בחיים. ואף שמבואר שם בס"ט דאם יש שופטים בארץ והיה אפשר להוציא ולא עשה מסתמא נתייאש. וה"נ בנ"ד נימא שאם היו קובלים לפני המלך ומגלים לו עלילות השר היו מוציאים הקרקעות ובפרט שיש בידם הוכחה מהפליל שאין המרתו המרה מענין הגירושין. מ"ם כבר השיב על זה הרב הנ"ל שהבעל אין בו דעת להתייאש והאשה אין לה זכות בחצר שתתייאש וגם אין בה כח לקבול לפני המלך והוי כאין שופטים ועוד בה שמאותו זמן נסעו מאותה העיר ובאו למכנאס. וקשה הדבר לקבול בדבר שהוא מעיר אל עיר אם לא בהשתדלות גדולה. וחוץ מכל זה יש טעם אחר מדברי המרדכי עצמו ומכתבי מהרא"ם סימן ס"ט. הביאם הד"מ שם בסי' רל"ו וז"ל, הא דאם משפט בעיר לא יוכל לטעון שהגוי אנסו היינו דוקא כשהישר' נתנו לו: אבל אם הגוי לקחה באונס לא איבד זכותו משום שתיקתו, וצריך להחזיר לבעלים ואינו נותן אלא כפי מה שההנהו וה"ן בנד"ד הרי היה הדבר גלוי ומפורסם שבאונס לקח איברא דמ"ש הרב שבנד"ז לא שייך שומא מצד שהוא מטורף ולאו בר נתינה הוא וכו'. אחר נשיקת עפר וכו' אין לו מובן: דאפילו אם היה שפוי בדעתו לאו בדידיה תלייא מילתא בשומה דלישנא דשמין משמע דבדידן תלייא מילתא לשום כמה היה יכול ליתן בהשתדלותו אם היה הוא המשתדל להוציא מיד האנס וכיון שכן מ"ל שוטה מ"ל בר דע' כ"ש שבנד"ז של הרב מפורש יוצא מדבריו שכל כוונת הלוקח היה להציל מיד האנס ולהחזיר לנגזל ובכגו"ז חייב ליתן לו כל מה שהוציא ע"ך דמיו. כמ"ש הרב הש"ך שם סק"ד בשם הרב מהרש"ל, באופן שהדד"א כמ"ש הרב זלה"ה שאין לדון בזה דדמ"ד, זהו הנלע"ד בזה, וצויי"מ וימ"ן כי"ר הכ"ד החו"פ בחשון דהאי שתא סמיך לב"ו לפמ"ה. וקיים ע"ה שמואל עמאר ס"ט. מצרנות