דבר שמואל קפט

שיודעים בזה כל הגויים בני ממשלתו, מאיזה טעם נבוא לחלק בין מלך לשאר הגויים: והלא כל עיקר הט' שהיה להם שבו סילקו כח המוכר למלך מן החזקה, הוא מחמת שמן הסתם העושה זה יחייב את ראשו למלך ובהבטל הסיבה יבטל המסובב. וכעין דוגמא לענין זה שאנו רוצים כעת לומר מצאנו ראינו לרבותינו הרא' זלה"ה שכת הקודמים, הם סרב מהרסב"ד והרב מהרע"מ סירירו זלה"ה דנו בקרקעות שהיו ידועי' לגוים בני נקסיס במתא תיטוואן שהיו שרים ומושלים בעיר והיו לישראל בהם חזקות ואח"ך קם מלך חדש וגירשם מהם ונטל הקרקעות והטילם על ב"ב שלא נשארו לא' שהיתה להם חזקה בימי בני נקסיס שום חזקה והכ"ל יזכו בו הלוקחים מחדש והיה טעמם בזה מכח דינא דמ"ד. והרבנים שאחריהם והם הרב מוהריב"ץ והרב מוהריב"ע זלה"ה והרב מהר"א אב"ד זלה"ה תמהו על דבריהם מטעמא דאם המלך כעס על שרי מלכותו ונטל ממונם מדין חוקי המלכות שנוטל המלך ממון שריו ושמשיו למה ילקו בהדייהו בעלי כחזקו' ולסוף העלו דבחזקת ישוב שלא הכריעו רבותי' אם היא כקרקע או כטל', יכול המוחזק לומר קי"ל כוותייהו משא"כ בחזקת קרקע שלדעת כולם דין קרקע אית להו, גם בענין זה דינה כקרקע ולא נטל המלך כ"א חלק הגוי שמרד בו ולא גם חלק שותפו שהיה בעל החזקה ומעשה הים עוד ביניהם בשר שכעס עליו המלך ונטל ממונו והטילו על ב"ב ובעלי החזקות הרא' תבעו חזקתם ופסקו להם הרב מהריב"ע והרב מהראב"ד הנז' וז"ל. הנה מלשון השאלה שחזקה זו אינה חזקה כחזקות הנהוגות פה מללאח פאס שהיה הקרקע מעיקרא של ישראל, ובא ליד הגוי דהא ודאי נשארה החזקה לבעליה דדינינן לה כקרקע לכל מילי, אבל אם היא חזקה הנק' גולסא מחמת איזה יהודי שדר בה תחילה דדיינינן לה כטלטל לכל מילי פקעה חזקתו כשנטל המלך ממון השר שמרד בו דדינא דמלכו' דינא בזה מאחר שהשר המורד נטל המלך כל אשר יש לו מן הדין ומן הראוי דהכל נכנס לבי גזא דמלכא ולא נשאר לבעלים כלום בחזקה אבל אם גוף הקרקע היה עיקרו של ישראל, זה ודאי לא איבד חזקתו שהמלך לא כעס מעולם על היהודי ולא נטל מה שהוא שלו רק של השר, ואין זה ענין למ"ש הרב הכנה"ג סימן ק"מ דהתם המלך כעס על היהודי עצמו ולקח נכסיו, וזה פשוט וכדמוכח בסי' קנ"ו ושס"ט ע"ש עכ"ד. הרי להדייא שהא' פסקו דפקעה והאחרונים בהיפך ומי שלא ירצה להתעקש יוכל ליישב דבריהם בפשיטו' שהא' היה להם פחד גדול מהמלכות בזה ומשו"ה הפקיעו חזקה הא' והאחרוני' שראו שסר אותו הפחד והתחיל ענין החזקה להתפשט דנו בהיפך. ובזה לא תהיה מחלוקת בין הרבנים הנז' ולא שום טעות בדברי הרא' חלילה. ומי שירצה להתעקש. אמת שיש לו במה להתעקש, ומ"מ מידי פלוגתא לא נפיק וכלל בידינו אפושי פלוגתא לא מפשינן. והכא נמי בנדו"ד נימא שהא' שפסקו שהמוכר למלך אין לו חזקה. הוא משום פחד וכמ"ש, ולדידן שסר הפחד בהבטל הסיבה יבטל המסובב, וכ"ז אינו ענין לנדון שלפנינו ולא נכתב אלא להתלמד דרך אגב ואיך שיהיה נקיטינן מיהת דאם המלך כעס על ישראל עצמו ונטל ממונו בדד"מ איבד חזקתו כמבואר להרב הכנה"ג בסימן ק"ם וכמש"ל. מעתה צריכים אנו לחקור בנדו"ז שלפנינו אם נכלל בדינא דמלכות' המובא בפוס' או לא דדינא דמל' מבואר בדברי הרמב"ם פ"ה מהל' גזילה ובדברי הטור סימן שס"ט סי"ד ומר"ן שם בב"י ובקצר ס"ז וס"ח. שבדבר כללי שגוזר המלך על כל בני מלכותו, כגון שמטיל מס קצוב בכל שנה או על כל איש ואיש או שגזר שכל שיעבור על דבר פ' שיהיו נכסיו למלך וכיוצא בזה או שכעס על א' ולקח חצירו או שדהו אינו גזל ומותר ליקחנו ממנו שכן חק המלכים ליקח ממון המורדים בהם. וממון שמשיהם כשכועסים עליהם, והרי המלך הפקיע שעבודן ונעשית חצר זו או שדה זו כהפקר וכל הקונה אותה מהמלך זכה בה אבל מלך שלקח חצירו או שדהו של אחד שלא מדין חק המלכים, ה"ז כשאר גזלן ואסור ליקחנה ממנו וביאר הר' המגיד שם אסיפא דדינא אבל מלך וכו' וז"ל כבר הודו לו כל כל בעלי הוראה וכן עיקר דדינא דמ"ד אבל גזלנותא דמלכא לאו דינא והרי היא גזל גמור וקרקע אינה נגזלת ולעולם בחזקת בעלים היא, וזה מבו' בהרבה מקומות ועוד הוסיף הרמב"ן ואמר: שאם בא המלך לעשות דין חדש אעפ"י שתיקן אותו לכל אם לא היה כן מחק המלכים הא' לאו דיניה דין ואין כן דע' רבותינו ורבינו ז"ל אלא הרי יכול לעשות דין חדש ולו' כל העושה כך יענש כך, ועונשו עונש מן הדין: גם בסימן רל"ו הביא הרב"י בב"י ומור"ם במפ"ה שם דברי המרדכי שכתב וז"ל שר או מושל שקצף על עבדיו ומשרתיו. ולקח מאחד מהם ביתו דינא דמ"ד ואין הלוקח חייב ליתן לבעלים כלום עכ"ל, ופשוט שגם המרדכי מיירי בשר או מושל שקצף עליהם על עברם על דבריו בחק מחוקי המלכות או ממה שחקק הוא לכל בני מלכותו כדעת הרמב"ם ורבותיו, ולא ליקח מהם ממונם שלא בחק מחוקי המלוכה דזו ודאי חמסנותא היא והקרקע בחזק' בעליה עומדת וכמ"ש גם פשוט הוא דשר ושופט דנקט בלשונו היינו שהם כעין מלך, כגון שרים אלו שתחת ממשלת מלך תוגרמה וכיוצא שהם כמלכים ממש וכל גזירותיהם וחוקתיהם הם חקי המלכות. לא כשרי מלכותינו זאת שסתמם גוזלים וחומסים בלתי ידיעת המלכות ובלי חקי ומשפטי המלכות דהני ודאי כל אשר יעשו שלא בידיעת המלכות. ואפי' בידיעת המלכות ואינו חק מחוקי המלכות אין לדון בו דינא דמ"ד שגם המלך אין דינו דין רק במה שחקק לכל בני מלכותו: אבל אם לקח מהיחיד בלתו חק אין דינו דין ואף שחמס זה סמכו השר על דברי הפליל. שאמר שהפליל אמר שנכסיו