דבר שמואל קפח

איברא שראינו להר' מהרימ"ט בתשו' סי' ס"ה שפי' דברי הרשב"א הללו באופן אחר ולדעתו ז"ל מה שזיכה הרשב"א הלוקח מפני ששהה המצרן יותר משיעור אמטויי זוזי לאו משום דשטרא ועדים קלא אית להו אלא משום שהמצרן עשה תביעתו בלא מעות ולכן זיכה הלוקח מצד טענתו זאת שטען. שכיון שידע ותבעו לדין איבעי ליה לאתויי מעות. ומ"מ המעיין באותה תשוב' יראה שלא יצא לו כל זה אלא מצד דהוה ק"ל דברי הרשב"א מדידיה אדידיה דהיינו מתשו' זו לתשו' שהעתיק רבי' ירוחם בשמו והביאה ג"ך הרב"י סימן הנז' מחו' ו' ע"ש, ומתוך כך הוציא שטה אחרת בדברי הפוס' ע"ש אבל לדידן דקי"ל כדעת מר"ן לא נפקא לן מידי מאותה תשו' כי כבר מר"ן בבד"ה תמה על אותה תשו' והעלה דאין חוששין לה, דלאו הרמב"ן והרשב"א חתים עלה ואיזה תלמיד טועה כתבה ונתלה באילן גדול ומדבריו שם בב"י אחר שהביא דברי הריב"ש משמי דכתשו' זו דקנין ועדים נקיטינן. ובלא"ה כיון שנמצא לכל הני רבוותא דסברי דמשעת הקנין מיקרי פירסום. אין מוציאין מיד הלוקח הואיל והוא מוחזק כדאיתא בסמ"ו שם, ובהג"ה ע"ש זהו הנלע"ד וצויי"מ וימ"ן. שמואל עמאר. הדבר הזה במחלוקת שנוי ועיין כנה"ג סימן קע"ה הגב"י אות נ"א ובס' בית יהודה ש"ג ובפסקי הא' ובס' פרמ"א שנ"ג ובס' זכות אבות סי' פ"ב אות ל' ויד הלוקח על העליונה ולראיה ח"פ וקיים וחתום הרב כמוהר"ר אבנר ישראל הצרפתי זלה"ה. וכמוהר"ר יוסף סירירו זלה"ה. דינא דמלכותא מב) המציא לפנינו בעל בתו של המומר הנ"ב הפס"ד הנ"ב לעיין בו ולהתלמד ממנו למ"א כיצד היה ענין זה של קרקעות אלו שנטל השר מהמומר הנז', כי נטל עוד קרקעות אחרים ממנו בכח שקריו הללו ומכרם לב"ב במתא תאג'א יע"א, וראינו דברי הרבנים הנ"ב. גם דברי הר' אבי"ע זלה"ה בחזרתו הנ"ב. והנה אמת שלענין החזקה במוכר קרקעו למלך או שלקחו בחובו נמצא הדבר מבו' להר' מהריק"ש ז"ל בהגהותיו סימן קכ"ו ורכ"ד דכשמוכר המולקי למלך אין לדון דין חזקה לפי שהמלך אינו ראוי לשייר בקניינו כלום, גם כי לא ראה מי שנהג כן כשמוכרים למלכות: אלא שבזמנינו זה מימות מו' עבד רחמאן ועד עתה נר' שאם יסכימו מורי הוראה יוכלו להשוות דין מלך לשאר גוים במכר הקרקעות דמידי הוא טעמא שלא הנהיגו החזקות במוכר למלך הוא משום שבזמניהם דבר שמואל (מג) היו החזקות נסתרים מעיני האומות ובסתר ובהחבא היו עושים מה שהיו עושים כמבואר אצלינו בכמה פסקים מהא' ולכן במוכר למלך שיש חשש סכנה אם יכיר שמכרו לו ושיירו החזקה הנהיגו שאין לדון דין חזקה אפי' בסתר. וכ"ך ג"כ להדייא הרב מוהריב"ע זלה"ה בתשו' בענין מוכר למלך וז"ל ובהיות דבר מלכות שהמלך קנאה ומתחת ידו לקחוה הב"ב בכה"ג ודאי לא תקון דודאי נחלטה לחלוטין באשר דבר מלך שלטון ופשיטא שאין כח לבע"ח עליה כי איך אפשר שתשאר החזקה לבעלים והלא משפט מות לאיש אשר יעלם דבר זה על שפתו ומעולם לא עלה על לב מתקני התקנה דב"ז דשכיח בו סכנה. שלא תיקנו אלא בדבר שרגיל להיות וכו' עכל"ה ואיך בזמנינו זה שפשטה תקנת החזקות בכל העולם. וכל הגוים מקטנם ועד גדולם יודעים דין ומנהג זה וגם המלך מכיר הדבר בטיב, ולא דיו מה שרואה ושותק אפילו על קרקעותיו אלא שמוסיף לחזק את ידם בכתבו ובחותמו להודות להם שיש להם חזקה ודאי שמי שידון דין חזקה, גם במוכר למלך דינו דין: ואם יש לנו לדון דינא דמלכותא בענין זה אין ראוי לדונו כ"א במי שנטל המלך קרקעותיו בדין החקוק כמו שנתבאר לקמן, וכגון שקצף על ישראל שהמרה את פיו וכיוצא דכיון שלדעתו הוא נוטל כל הממון של הב"ב שמרד בו או שהמרה את פיו כיוצא וכדין החקוק אין ראוי לומר ששייר החזקה, וכמו שמצינו ג"ך להרב המאסף סימן ק"מ אות פ"ו מהגה"ט בשם מהר"א ששון ז"ל דמי שנלקחו נכסיו בדד"מ איבד חזקתו. אבל אם מכר לו היש' או שלקחו בחובו בזמנינו זה נראה דלא איבד חזקתו כיון שגם המלך יודע שמשתיירת החזקה ועינינו ראו כמה קרקעות של המלכות שנוהגת בהם החזקה בידיעתו, והנם שרבותינו מתקני התקנ' עיקר סמיכותן באותה תקנה הוא על דין סיקריקון ולדינא דגמרא אין דין סיקריקון בבא מחמת חוב כמבואר בסימן רל"ו ע"ש, וכ"ש במוכר לרצונו וא"ך הבו דלא לוסיף עלה דבמאי דנהוג נהוג ובמאי דלא נהוג לא נהוג ובמוכר למלך או שנטלה בחובו מבואר בדברי רבת מהרא' דלא נהוג דין חזקה וג"ך ביארו בפי' שלא נכלל זה בדברי התקנה מ"מ ראינו להרבנים מהרשב"ד ומהרר"ף אבן צור ומהרא"ץ ומהרמ''ס זלה"ה בפס"ד אחד שכתבו, שהרבנים מתקני התקנה המה בחכמתם ראו שכל מוכר לגוי אינו מוכר רק ע"ד שתשאר לו חזקה, וג"ך לחקות שיחזירהו לו הגוי בסך שבו קנהו ומשוה הכי בוחר בשות' הגוי ומוזיל גביה במכירתו ואסמכוה אדין סיקריקון המובא בסי' רל"ו דכי היכי דהתם זולא דמוזיל מציק שהוא רביע הוא של בעלים. ומשום הכי הניחוהו להם רבותינו: ה"ן הכא אפילו היכא שמוכר ומקבל מעות כיון שע"ד כן מוכרו ומיום א' מוזיל גביה בשביל החזקה, משו"ה הניחו לו הרביע וא"ך לפי"ז כיון שמתחי' מחיל בשביל החזקה וכמ"ש, וגם המלך עצמו יודע זה כי לא נעלם אצלו דבר מכל מה שיודעים