דבר שמואל קפז

ובלקח בצינעא אמרינן דמסתמא לא ידע ואית ליה רשותא לסלוקיה. אבל בידע פשיטא ליה מילתא דאין חילוק בין צינעא לפרהסייא. ולכן בכוונה השמיט מדברי רב האיי תיבת משידע המכר לומר דאין חילוק בידע בין צינעא לפרהסייא ואפילו לקח בצינעא אין לו אחר הידיעה רק שיעורו דרב האיי כדמשמע מדברי הריב"ש שהעתיק מר"ן בב"י שכתב וז"ל, כל הריב תלוי אם בא לב"ד בן המצר משידע או שנתפרסמה המכירה וכו' שר"ל מיד שידע או אפילו לא נודע לנו שידע אלא שנתפרסמה המכי' דאז מסתמא ידע אין לו זכות אלא כשיעור הנז' ונמצא לפי"ז ע"י הפרסום מחזקינן ליה שידע אעפ"י שלא ידע. ותו לא מהימן לומר שלא ידע זהו כללות דברי הר' בית יהודה שם. ועם שהם דחוקים קצת מ"מ א"א בלעדם ועי' שם בתשובה זו שכתב שזו היא עצמה תשו' הרשב"א שהביא הרב"י דכל שמכר בקנין ועדים קלא אית להו, אלא שיש לחלק בין צינעא לפרהסייא עי"ש ושכן פסק ג"ך הרב מהר"י לבית הלוי בתשו' כדעת הרשב"א בפשיטות. באופן שהעולה מדבריו שם. דדברי הטור ומר"ן סובבים על תשו' הרשב"א שהביא בב"י דאם שהה אחר הקנין שיעור דרב האיי מחזקינן ליה שידע והקנין הוא הפרסום ואין להוציא מכלל זה רק אם כיוונו להעלים הדברים דוקא, ואפשר שלזה ג"ך כיוון הרב הט"ז במה שהעתיק תשו' זו דהרשב"א ע"ד מר"ן הללו לו' דפרסום דנקט מר"ן היינו קנין ועדים, וכדע' הרשב"א וכן פסק להדייא הרב מהרמ"ט זלה"ה בשו"ת שלו ס"י דמשעת הקנין משערין שיעור זה דכ"ד שעות ואחריו איבד זכותו וכמ"ש הרשב"א והוסיף לחזק סברא זו מדברי הפוסקים בגיטין דל"ג ע"ב ד"ה ובי תלתא ומדברי מר"ן סימן קמ"ו ס"ג גבי מחאה, וסי' קנ"ה סמ"ג גבי נזיקין גם הרב מוהרפ"ת זלה"ה בשו"ת שלו סימן תקנ"ט נשאל בענין אם שהה המצרן יותר מכ"ד שעות שכתב הרב בית יהודה ואמר שלא ידע עד עכשיו ואחר שהאריך גם הוא בדקדוקים בדברי מר"ן העלה דמר"ן בשיטת כרשב"א קאי, והחזיק דרישא לאו לעיכובא איתמר שיחזיק בפועל, אלא כל שנגמר המקח בפניהם שאין שום א' מהם יכול לחזור בו קרוי החזיק וה"ה נגמר המקח בק"ס הוי החזיק וסיים שם שכדעת הרשב"א בתשובה זו פסק בפשי' הל"ל הרב מהר"י לבית הלוי, וכן היא דע' הרב בית יהודה חח"מ סימן ג'. איברא שבסוף התשו' שם סיים דכל שיש רגלים לדבר שלא שמע המצרן יש להחרים או להטיל שביע' כפי ראות עיני הבדי"ץ, ואם אין הענין דמוכיח יש לדון עפ"י הדין וכדכתיבנא עכ"ל ודבריו ז"ל נפלאו ממני דאם דעתו לפסוק כהרשב"א הרי הרשב"א מפו' להדייא בדבריו דכל שמכר כדמכרי אינשי בקנין ועדים קלא אית לו למכירה ולא הוציא מכלל זה רק אם כיוונו להעלים וא"ך מה לנו להוכחות התלויות בשיקול דעות הבדי"ץ אם שמע אם לא שמע וכ"ש שלא מצאנו לשום פוסק (42) מאלו שזכרנו דקיימי בשיטה זו שחילק חילוק זה ואדרבא מהך דסימן קמ"ו ס"ג שהביא הרב מהרימ"ט מוכח להדייא דאין לדון על ההוכחות בזה שהרי ביאר שם מר"ן דאפילו אם יאמרו העדים לא הגדנו לשום אדם או אם אמר לעדים אל תאמרו לו או שהם אמרו מעצמם לא נאמר לו הוייא מחאה זולת אם אמר להם בפירו' לא יצא דבר זה מפיכם דאז לא הוייא מחאה והוא ממש כמ"ש הרשב"א בתשו' זו שלא הוציא מכלל זה רק אם נתכוונו להעלים הדבר. בם הרב בית יהודה שהאריך בזה שם בתשו' הנז' ופלפל בדברי הפוס' לא כתב מזה כלל ואדרבא כל דבריו סובבים לשיטת הרשב"א בתשו' הנ"ל ולא הזכיר מזה כלל כי הוא ז"ל דקדק על הטור במ"ש שם ומיהו דוקא משעה שנתגלה וכו' דכיון דשיעורו של רבינו האיי הוא משידע המצרן במכר כמ"ש והריב"ש בשמו איך שייך לחלק בין מכר בפרהסייא למוכר בצינעא דמ"ל מכר בצינעא מ"ל בפרהסייא והלא ס"ס הדבר תלוי בידיעתו וא"כ אפי' ימכור בצינעא וידע המצרן למה יהיה לו יותר מהשיעור הקצוב גם הקשה דברי הטור מרישא לסיפא דברישא משמע דבעי' תרתי לקיום המכר ביד הלוקח גילוי לבני העיר והחזיק, ואי בציר חדא מינייהו מצי לסילוקיה, ובסיפא משמע דאין לו רשות לסלקו רק אם לקח בצינעא ולא החזיק אבל בחדא מינייהו לא מצי לסלוקיה. ומתוך דקדוקים אלו העלה דהטור ברישא איירי בסתמא שלא נודע לנו אם ידע המצרן או לא, וכוונת הטור לו' דבחדא מינייהו סגי או נתגלה או החזיק, אבל בסיפא בעי' תרתי לא החזיק ולקח בצינעא ולכן השמיט מר"ן בסיפא ולא החזיק כי היכי דלא תטעה לו' דבחדא מינייהו סגי בסיפא, וכוונתו לו' דאף שלא החזיק וכדמש' מדוקייא דרישא אין הטעם משום שלא החזיק אלא משום שלקח בצינעא אבל אם היה לוקח בפרהסייא אף שלא החזיק לא מצי לסלוקיה. והוא ממש כדעת הרשב"א וכיון דשטרא ועדים קלא אית להו ומסתמא נתפרסם המכר אמרינן ג"כ מסתמא ידע גם הוא וא"כ מאין לנו לתלות בראות עיני ב"ד והלא אף אם הדבר במציאות שלא ידע המצרן וכגון שהקרקע בקצה המחנה או חורבה וכיוצא וגם ליכא החזיק ס"ס אם לא כיוונו להעלים מאיזה צד נאמר שלא ידע והלא שטרא ועדים קלא אית להו, ובפירסום לחוד בלא החזיק סגי גם הרב המבי"ן בחי' על הש"ע כתב וז"ל מ"ש מר"ן ודוקא שנתגלה וכו' וז"ל ואפילו לא נעשה כרוז כל שנמכר בקנין ועדים קלא אית להו אם לא שנתכוונו להעלים הדברים ע"ז וכן פסקו הרא' ז"ל עכל"ה, גם בקצת ליקוטים מהחכם כהר"ר יהודה טולידאנו ז"ל נמ"ך אצלי וז"ל, בענין זמן המצרנות יש בידינו פסק א' מהא' שכתבו שתוך מעל"ע משעת הקנין מצי לסלקו, ואחר מעל"ע לא מצי לסלקו זולת אם לקח בצינעא, וכדעת הרשב"א בתשו' שהביא הב"י בסי' קע"ה ועי' בט"ז שם ג"ך ותבין: איברא