דבר שמואל קפו

ג"ך בש"ע סל"ב ע"ש. באופן שכולם מסכימי' בפשיטות לדעת רב האיי ולא נחלקו אלא בפי' דברי הרמב"ם אם הם שוים לדעת רב האיי או לא דהרא"ש הוכיח מדברי הרמב"ם דאם לא סייעו ולא ראהו משתמש וכו' יכול לסלקו אפילו לזמן מרובה. ומתוך כך לא נראו בעיניו דברי הרמב"ם שאין לייפות כחו כ"ך כיון שאינו אלא משום ועשית הישר והטוב ונמשכו אחריו בפי' זה רבינו הטור ורבינו ירוחם והריטב"א כמבואר בב"י שם ומר"ן בכ"מ ובב"י ובבד"ה סובר דדעת הרמב"ם שוה לדעת רב האיי. וסייעו וראהו בונה ומשתמש דנקט הרמב"ם לאו למידק דאם לא סייעו וכו': שיכול לסלקו לזמן מרובה אלא לומר דאפי' תוך שיעורו של רב האיי אם סייעו או שראהו בונה וכו': איבד זכותו: דסד"א הואיל ואכתי לא עבר שיעור זמן הראוי לסלקו, אפילו אם סייעו לא איבד זכותו קמ"ל דאפילו תוך הזמן מהני סיועו של המצרן ללוקח ואיבד המצרן זכותו. אבל אם עבר הזמן הראוי לסילוק אפילו לא סייעו ולא ראהו בונה וסותר ואינו משתמש אינו יכול לסלקו כמבואר כ"ז בבד"ה בביאור רחב ע"ש ומזה הוצרך מר"ן בש"ע לתקן דברי הרמב"ם הללו ע"פ פירושו שם בסעיף ל' והוסיף בל' הרמב"ם תיבות אף ע"פ שהוא בתוך הזמן הראוי לסילוק וכו' ע"ש, ומ"מ אף שבדבריו הללו שכתב בבד"ה מבואר להדייא דאחר שיעורו של רב האיי אף אם לא סייעו ולא ראהו בונה ומשתמש וכו' איבד זכותו, מ"מ נר' מדברי הפוס' שצריך מיהת שידע המצרן שנמכר הקרקע ללוקח כי כן מבו' בתשובת הרי"ף ורב האיי שהעתיק הרה"מ שכתב בפי' שאם שהה משידע כדי תביעה וכו', וכן כתב הריב"ש בשמם סי' תק"א הביא דבריו הרב"י סנ"ב מסה"ט ע"ש וכ"ך להדייא רבינו הטור שם בסנ"ב וז"ל, ומיהו דוקא משעה שנתגלה המכר לבני העיר והחזיק הלוקח בקרק' אבל אם לקחה בצינעה ולא החזיק אית ליה לבר מצרא רשותא לסלוקיה ע"ך. גם מר"ן בש"ע סל"ב כת' כלשון זה של הטור אלא שבסיפא גבי לקח בצינעה השמיט תיבות ולא החזיק וכתב וז"ל אבל אם לקח בצינעה לא איבד זכותו עד שיתפרסם המכר וישהה אחר כך מלתובעו בדין, ועם היות שראינו להרב"י בב"י שהביא תשובת הרשב''א דמשעת הקנין מתקרי נתפרסם המכר לבני העיר, דשטרא ועדי' קלא אית להו ואין להוציא מכלל זה, רק אם כיוונו להעלים הדבר כמבואר שם מ"מ אכתי יש לנו לחקור אם מר"ן בקצר קאי בשיטה זו דהרשב"א או לא וכדי לעמוד על דבריו צריכים אנו לחקור בדבריו הללו שכ' בסעיף זה, וראוי לדקדק בהם מרישא לסיפא דמרישא משמע דתרתי בעינן לסילוק וד המצרן גילוי המכר לבני העיר והחזיק הלוקח מכלל דאם לא היה רק גילוי לבני העיר לחוד או החזיק לחוד, אין המצרן מסתלק בשיעור זה דרב האיי ומדבריו דסיפא גבי לקח בצינעא משמע דבגילוי לחוד סגי לסלק יד המצרן אם שהה שיעור זה דרב האיי, ויותר יקשה בדברי הטור דנקט גם בסיפא ולא החזיק דמרישא משמע דתרתי בעינן לסילוק יד המצרן אחר שישהה שיעור דרב האיי גילוי לבני העיר והחזיק נכלל דבחדא מינייהו אינו מסתלק בשיעור זה דרב האיי ומסיפא משמע דבתרתי הוא דיכול לסלקו אפי' לזמן מרובה אבל בחדא מינייהו כגון צנעה לחוד או לא החזיק לחוד, איכא למימר דמסתלק בשיעור זה דרב האיי, והוא היפך מ"ש ברישא, דבעינן תרתי. ועוד קשה בדברי הטור דכיון דשיעורו של רבינו הוא משידע המצרן במכר וכמש"ל איך שייך לחלק בין מכר בפרהסייא למכר בצנעה דבפרהסייא אין לו אלא שיעור דרב האיי, ובצנעה אפילו לזמן מרובה כמו שנראה מדבריו ולמה לא יהיה גם בצנעה אחר ידיעת השיעור דרב האיי, ובשלמא למר"ן שדק' בלשונו וכתב לא איבד זכותו עד שיתפרסם המכר וישהה אחר כך מלתובעו בדין ניחא, דמש' דאחר הפרסום נותנים לו שיעור שהות הראוי לסילוק ברם לדברי הטור שכתב בסתם אית ליה לבר מצרא רשותא לסלוקיה דמש' אפילו לזמן מרובה קשה דלמה יתנו לו זמן מרובה כ"ך, ודוחק לומר דכוונת הטור בזה ע"ד קנס דסו"ס גזירה זו בלי טעם דכיון שכיסהו ונתגלה ולא אהנו מעשיו למה יהיה בכלל נספה בלא משפט לעולם, ודיו לקונסו כ"ע שלא נודע אף שהם יותר ויותר מזמן הקבוע למצרנות. וראיתי להרב בית יהודה זלה"ה חח"מ סימן ג' שהרגיש בכל זה והאריך קצת לפלפל בדברי הטור ומר"ן הללו והעולה מדבריו דאם לא לשון הטור היה יכול לפרש דברי הש"ע דכולה מילתא תלייא בגילוי לבני העיר לחוד, דאם נתגלה אעפ"י שלא החזיק הלוקח אם שהה המצרן שיעור זה דרב האיי איבד זכותו, והחזיק דנקט מר"ן ברישא לרבותא דסיפא נקטה, לו' דבלקח בצנעה אעפ"י שהחזיק ל"מ. וכמשמעות דברי הרשב"א והריב"ש אלא דלשון הטור שנקט בסיפא ג"ך ולא החזיק א"א להולמו לשיטה זו ולפי מ"ש מר"ן בב"י ע"ד הטור הללו שכ"ך הריב"ש מוכרח לפרש דהטור רצה לחדש ולומר דבחדא מינייהו סגי או שנתגלה המכר אעפ"י שלא החזיק. או לא נתגלה והחזיק דבחזקה לחוד סגי ובסיפא דנקט תרווייהו צינעא ולא החזיק לאו למידק דבתרווייהו הוא דלא איבד זכותו. אבל בחדא מינייהו סגי בשיעור דרב האיי לאבד זכות המצרן אלא לומר דאף דתרווייהו איתנהו צינעא וג"ך לא החזיק עכ"ז לא איבד זכותו אלא משום שלקח בצינעא ואי לאו שלקה בצינעא אף שלא החזיק הוה סגי בשיעורו דרב האיי אם יתפרסם המכר ולכן אף שלקח בצינעא אם נתפרסם המכר אח"ך סגי בשיעורו דרב האיי אע"פ שלא החזיק, ולעיל מזה כתב שדברי הטור הללו אינם אלא על הסתם על שלא נודע לנו אם ידע ולכן כתב דמשעה שנתגלה המכר והחזיק שהוא עת גמר המכר הוא דמשערינן שיעור זה דרב האיי וכוונתו לו' דאחר שיעורו דרב האיי אמרינן דמסתמא ידע, וכיון שעבר השיעור איבד זכותו ובלקח