דבר שמואל קפד

לבעליה שחייבים בעלי המעות להמתין עד שיטול מן המוקף וישלם להם קו"ר וביני ביני יצא אדם לפעלו לעשות מלאכתו זה דבר שאין לו שחר אלא שחייב לפרוע מכיסו כל קו"ר העיס' עספ"א, וא"ל עדיין הוא משועבד לבעלי העיסקה עד שיביא הדבר לידי גמר, וה"ן דכוותה שכל עוד שלא השלימו תנאם עדיין גופם משועבד לבע"ה שהרי עדיין לא פרעו העיסק' לבעליה כמו שהתנו ודבר זה פשוט הוא א"ץ להטריח הקולמוס עליו רק מחמ' שראינו להחכם הפוסק י"ץ, נחית להכי הוצרכנו לכתוב שנים מן השיטין לרוב פשיטותו. באופן שהד"א כמ"ש הח' הפוסק י"ץ ועם היות שיש להאריך קצת בפרטי דין זה מ"מ לנחיצת הר"ץ יוצא ונכנס לאמר כלו מעשיכם כתבנו מה שנוגע לעיקר הדין דוקא ולראיה ח"פ צפרו יע"א בחדש שבט מש' מנ"ת חלקי וכוסי לפ"ק וצויי"מ וימ"ן אכי"ר וחתו' חו"ר צפרו יע"א מ) א"ה בס' זו דהריטב"א קיימי רובא דרבוותא דלא אמרו פועל יכול לחזור בו אלא בשוכר עצמו באמירה אבל כל שנשתעבד בקנין לטפויי אתא שלא יוכל לחזור בו: הרב בני אהרן סוס"י ט"ל, פ"מ בח"מ סימן ע"ט, רדב"ז ח"ב סי' ש"ך, מחנה אפרים הל' שות' סימן פ' נאמן שמואל סי' ק"א משאת משה ח"א ח"מ סי' מ"ג בני אהרן סי' כ"ג: ב"ד ח"מ סי' קמ"ג, כנה"ג אות קנ"ה וקפ"ו, ובתשו' ח"מ סי' כ"א בח"ב וח"א סי' רמ"ה וכן נמצא ג"ך בתשוב' להרב מהרמ"ס להדייא עיין כנה"ג סימן ל"ד שנשאל אי נקיטינן כהרב הש"ך או כב"י בשם ריטב"א והשיב שאין לנו אלא דברי מר"ן בב"י וכך היו דנים רבותינו בין בנד"ז בין בכל כיוצא בו שלא היו הולכים כ"א אחר סברת מר"ן: [ועיין להרב פ"ת סימן קע"ו ס"ק ז''ך מ"ש בשם הרב שבות יעקב סי' קפד שפסק דבשטרי עיס' הנהוגים כעת אין הלוה יכול לחזור מהעי' תו"ז כלל, וכמ"ש הש"ג פ' הגוזל בתרא וש"ך לעיל סימן ע"ד ס"ג ולא קשה ממ"ש כאן דהמקבל יוכל לחזור בו דהכא מיירי שמשועבד מקבל העיסקה להתעסק אבל בשטע"י הנהוג כעת וכו' ע"ש שהאריך ע"ך נמצא מכת"י בני של המחבר, הוא ניהו אבא מארי מוהר"ר שלום זלה''ה]: עוד לענין ההקפות עי' ריט"ץ סי' פ"ב שהעלה שחייב המשנה לפרוע כל מה שהיה ראוי להרויח אלו היה מקיפה לאמודים ומדבריו הללו יש ללמוד לנדו"ד שההקפות שיש עכשיו אמודים חייבים בהם המתעסקי' ששינו קו"ר, כיון שהם עצמם בטוחים ואם זה כתב הרב בנדון דידיה כ"ש לנד"ד שירדו מעיקרא ע"ד להקיף אלא שהתנו שתהיה הקפה בהסכמתם ואם שינו לאחר' שודאי חייבים בכל הקפות האמודים קרן וריוח: כי מן הסתם אלמלא נמלכו בהם על הבטוחים הוו מסכימים על ידם ומזה נ"ל לומר שאף אם ימצא מי שיחלוק בזה על הרב מהריט"ץ יודה בנדו"ד כיון דבר שמואל (מב) 42 שירדו מעיקרא ע"ד להקיף לאמודים אם יהיה בהסכמתם ולכן כיון ששינו והקיפו שלא בהסכמה יתחייבו לכ"ע בין בקרן בין בריוח ומעתה לא נשאר להם דו"ד רק במה שהקיפו לאבודים. שכפי"ז נר' אם ירצו בע"ה לומר למתע' שיפרעו להם עכשיו קרן וחלקם בריוח כפי שומת הקפות האמודים רשאים כיון דמדינא אפי' אם היה תנאי סתם וכנדון הר' מהריט"ץ הנז' מחוייבים לפ' בשומת האמודים. כ"ש שגם בהם מצו לטעון אלמלא נמלכו בהם אפשר שהיו מסכימים וכ"ש וק"ו אם ירצו בע"ה להמתין על האבודים ע"ע גבייתם דודאי אין למתע' לו' שיפ' הקרן וילכו להם כמו שרצו לומר לפי דעתם כיון דבלא"ה יש עליהם תנאי הטיפול לגבות וכו', וע"ע להר' חיד"א בח"ש ח''ב סי' י"ג שהעלה דאפילו בגרמה חייב המשנה. וע"ע להרב זרע יעקב בתשוב' ס"י שכתב דמזיק הוא ולא פושע וע"ע להרדב"ז ח"ב קכ"ח וקכ"ט שהעלה שאם ירצה בע"ה לבטל השות' לגמרי יבטל שיאמר לו אדעתה דהכי לא נשתתפתי, ואם ירצה לקיי' השות' כל הפסד שבא מחמת השינוי למשנה ואם יהיה ריוח מחמ' השינוי הוא לאמצע ולא נעלם שדרך הרב לקצר בכל תשובותיו במקום שאמרו להאריך ובזה האריך בלשונו שלא כדרכו ובודאי שלא לחנם אלא לסיבה שנבאר והוא דאיכא למידק בלישניה למה לא נקט מר בלישניה כלשון הפוס' שההפסד לעצמו והשכר לאמצע שהוא לשון קצר וברור דמינה נמי נשמע שהפסד לעצמו היינו ביטול והשכר לאמצע היינו קיום ולא זו בלבד אלא שהזכיר בצד הקיום שני צדדים צד הריוח וצד ההפסד דהוה סגי ליה בצד הריוח לחוד לפי שצד ההפסד כבר נכלל בצד הביטול שהזכיר בתחי' ולאיזה טעם הוצרך לחזור ולבארו פ"ב הא ודאי שכוונת הר' לו' שאם היה הפסד בכללות העסק. ורצה המתנה לבטל השות' יבטל ואם היה ריוח בקצת סחורות ובקצתו יש הפסד, יטול באיתם שבהם ריוח חלקו ובאותם שבהם הפסד לא יטול כלום ולא יוכל המשנה לומר שהריוח יתנכה מההפסד כיון שההפסד זה לא בא אלא ע"י שינויו. ותוכל לכלול בדבריו ג"ך במ"ש כל הפסד שבא מחמת שינויו: שאפילו אם כבר נולד וחזר והקיפו יתחייב בו כי כיון שנולד חזר קרן ובחזרתו להקיפו ב' פנים חדשות באו לכאן וכן יש לדקדק ג"ך ממ"ש כל ריוח שבא מחמת השינוי דאפילו חזר והוקף כ"ש שהרגיל עם סוחרים אלו יראה בעיניו שמשונה משאם ומתנם משאר משו"מ. דשאר משו"מ מכניס המתטע' ריוח ומוציאו בסחורה אחרת וחוזר ומקיפו. באופן דליכא ברירה לריוח רק ע"ע פרידתם, משא"ך אלו שדרכם לעולם לחשב כל פאקתורא בפ"ע כמה נכנס בה, ומבררים כל הריוח שנכנס בה הקרן ומסדרים אותו בפנקס בפ"ע ומשם יודעים כמה הרויחו בעסק אם מעט ואם הרבה באופן שהריוח שנולד כבר בכל הסחו' שעבר עליהם החשבון: ה"ה כמונח בקופסה: וא"ך אין להם דו"ד