דבר שמואל קפג

דלאו הודאה היא שכיון שכרה"ף היה מצוי באותו מעמד ונכת' השטר ע"ש שניהם אם אמת היה הדבר שהסכים למעשה כהרי''ע למה להם לכתוב הנאמנות והקנין ע"ש הרי"ע לבדו, וכל ענייני השטר ותנאיו על שם שניהם והיה להם לכתוב שהאמינו בע"ה למתעסקים הנז' וכו' ומדשינו וכתבו ענין הנאמנות ע"ש הרי"ע לבדו, מכאן מודעה שאינו מסכים בדב"ז ואומדנ' דמוכח לכל היא שוב ראינו להרב משכנות הרועים אות שי"ן ערך שתיקה שהאריך הרחיב כמדתו לכל רוח, וכתב שדעת הרב הסמ"ע כדעת מר''ן הש"ע דשתיקה לחוד לא הוייא כהודאה. אלא עד שיאמר רוצה אני, וכן הוכיח מדברי מוהריב"ל ותמה על דברי הטור דבסי"ו העתיק דברי הרמב"ם ז"ל להלכה קבועה ובסל"ח בשאלה שכת' הטור בשם אביו הרא"ש גריס וראובן ידע וכו' אלמא דס"ל להטור כדעת אביו דשתיקה לחוד מהנייא ולדברי הרב מוהריב"ל שכתב דודאי לא מצית אמרת שהרא"ש ז"ל פליג. ובסימן קע"ו סט"ל קיצר לשונו וסמך עמ"ש בסימן צ"ג א"ך יהיו דברי הטור סותרין זא"ז עי"ש, ויצא לחלק דבדבר שהוא תועלת השות' אמרינן כיון דחזייא דמשתדל בעסק השות' ולא מיחה אמרינן ארצויי ארצי והו"ל כמ"ד ליה שפיר עבדת ובחילוק זה ג"ך ניחה ליה למר ג"ך מה שמר"ן נ"ל בסי' צ"ג סי"ז העתיק דברי הרא"ש שכת' ושמעון ידע בדבר ובסימן קע"ו העתיק דברי הרמב"ם דבעינן שיסכים למעשיו ויבטא בשפתיו וכדשמיע ליה להסמ"ע ז"ל ואם הדברי' כפשטן סתראי נינהו, אלא ודאי כדכתיבנא עי"ש שוב האריך הרב הנז' והביא מערכה לקראת מערכה סברות הפוס' בענין שתיקה אי הוייא כהודאה ושתיקה דקודם מעשה ולאחר מעשה, וכת' וז"ל ואתה תחזה דהרב כרם שלמה ז"ל שם הוה מסדר סדר המערכה דמוהראנ"ח ומוהרשד"ם ז"ל ס"ל דאפילו הודיעו לאחר מעשה ושתק הו"ל כמסכים למעשיו אמנם מוהריב"ל והסמ"ע והרב בני אהרן והר' פמ"א והרב מוהרימ''ש ז"ל ס"ל דלא חשיבא הך שתיקה כהסכמה למעשיו כנ"ל ולפי שהרב ואביו ז"ל הם מגדולי רבני שאלוניקי וידוע שהם ז"ל דנים ומקיימים דגל הקים לי דכל היכא דאיכא תרתי מרבוותא דקיימי בחדא שיטה אעפ"י שכל חכמי יש' חלוקי' עליהם מצי המוח' לומר קי"ל כוותייהו כמ"ש הרב מוהריק"ו ז"ל והובא בכנה"ג בסימן כ"ה בכלל הקי"ל ע"ש דין גרמא דהרב ז"ל בס' דבר משה סוס"י כ"ה כתב דמצי המוח' למימר קי"ל, ואנן בדידן לא דיינינן בדיני הקי"ל אלא דכל מילתא דלא ברירא לן בדברי הש"ע אזלינן בתר רוב דעו' והיכא דפלוגתייהו בהבנת דברי מר"ן בש"ע נקיטינן כדעת הסמ"ע , ואנן בדידן תרתי איתנהו הסכמת הסמ"ע דבעי' שיסכים בפי', ושכן מטין דברי הרב הלבוש ז"ל כדכתיבנא. גם אשו"ר נלוה הרב מוהר"י אדרבי ז"ל סימן קל"ד והרב מוהרש"ך ז"ל כנראה מדברי הרב בני אהרן וכו' ע"ש וינעם לך: וכ"ש היכא דאיכא טעמא לשתיקה וכנדו''ד דאדרבא טעם השתיקה הוא לפי שאין דבר זה תועלת השו' כי ע"י הנאמנות ליכול המתע' וליחדי, ולא איתי די ימחה בידיה בזה ודאי אמרינן מדלא הסכים בפירו' ודאי דלא ניחא ליה וכמ"ש הרב מנחת זכרון מר בריה דהרב מטה שמעון ז"ל וז"ל שתיקה כהודאה דמייא לא אמרינן אלא היכא דליכא למיתלי שתיקותא בטעמא, אבל היכא דאיכא למיתלי שתיקותא בטעמא תלינן, מרדכי בפ' המפקיד, ועיין בלב שלמה עכ"ל, ולענין ההקפות הדבר פשוט שכיון ששינו המתעסק ממה שהתנו שלא ימכרו בהקפה ודאי שכל ההפסד דמטי מחמת ההקפות בקרן על דידהו ליהדר אמנם ריוח הבא מחמת השינוי וחלף הלך לו מחמת דכל אשראי ספק אתי וכו' הוא לאמצע וכדברי הרב בית יהודה בחתו"מ סימן ל"ח, וכמו שהאריך החכם הפוסק יש"ץ. גם על ענין התנאי שהתנו בע"ה על המתעסק שלעת שירצו להפריד חבילת השו' אינם רשאים להתעסק בעסק אחר זולת עד שיטפלו במכי' כל הסחורות שיהיו מצויים אתם ויגבו כל הממון המוקף מדמי הסחורות עספ"א, ואז רשאים להתעסק בעסק אחר' נר' פשוט שחייבים לקיים תנאם ומה שרצו המפקפקים לפוטרם מתנאי זה מדין פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום מטעם כי לי בני יש' עבדים לאו מילתא היא ולא דמייא אפילו כי אוכלנה לדנה דדוקא פועל העושה מלאכה לבעל הבית דאיתא בסימן של"ג ס"ג או מקבל העסק מחבירו דאיתא בסי' קע"ו סכ"ג דליכא פסידא לבע"ה הוא דאמרינן פועל יכיל לחזור בו וכו': אבל היכא דאיכא פסידא לבע"ה פשיטא דאינו יכול לחזור בו, ואם חזר בו כל פסיד' דמטייא לבע"ה עלי דידיה ליהדר וכמ"ש מר"ן שם בסי' של"ג ס"ה ובנד"ד מלבד דאיכא פסידא בין בסחורו' בין בהקפות אם לא יקיימו תנאם, עוד בה כיון שהתנו בפירוש שאינם רשאים לחזור בהם ולא להתעסק בעסק אחר עד שיטפלו במכי' כל הסחו' וכו' הוי כשותפין שנשתתפו לזמן קצוב שכל עוד שלא קיימו תנאם עדיין לא נגמרה השות', וכבר מילתיה אמורה בסימן קע"ו סט"ו שכל אחד מעכב על חבירו וכתב מור"ם שם שאם שינה ופשע תוך הזמן או עבר על תנאו משלם מה שהפסיד עי"ש. וראה זה חדש שכתב הרדב"ז בחדשות סי' ש"ק דהיכא דקבעו זמן אם מחל אחד מהם לחבירו רשות ונתרצה חבירו אע"ג דמחי' אינה צריכה קנין לא זכה השותף בעצמו באמירה בעלמא שהרי גופו משועבד לחבירו אלא א"כ קנו מידו ע"ש. ועוד בה התנאי זה כיון שהיה בזמן נתינת העיסקא למתעסקים דאדעתא דהכי נתייסדה השותפות מהיכא תיתי לו' שיכולים לחזור בו דהא קי"ל כל תנאי שבממון קיים. ודמייא זו למה שמתנים בעלי העיס' שלא יסתחר מחו"ל ולא ימכו' בהקפ' ואם שינה לאחריותו האם נאמר שאם עבר ומכר בהקפה ובא לשלם העיס' לבעליה