דבר שמואל קפב

וזה מ"ש חוו''ר פאס שנית ל"ח) מקבל עיס' אם יכול לחזור בו בתוך הזמן הנה מר"ן ח"מ קע"ו סכ"ג פסק המקבל עסק וכו' וכן פסק ביו"ד סימן קע"ו סל"ז ובדין פועל כתב הש"ך סי' של"ג סקי"ד כתב ב"י וז"ל כתב הריטב"א וכו' וכ"ך בד"מ בסתם. והש"ך שם חלק יעו"ש וכתב שכדבריו כתב ריב"ש סימן תע"ו וסיים וז"ל שוב מצאתי להמבי"ט ח"א סי' קל"ב שכתב דאלו ראה הריב"ש דברי הריטב"א לא היה חולק ועיקר כריב"ש, והכנה"ג סי' של"ג הגב"י אות ג' שכ"ך הרדב"ז סי' קס"ג, וכן נראה הסכמת מהרא"ש קי"ג וכתב שכ"ך מהריק"ו שורש קע"ב אבל ריב"ש תע"ו חולק וכתב המבי"ט ח"ב קל"ב שאלו היה רואה הריב"ש תשו' הריטב"א לא היה חולק' והראד"ב סימן פ"א כת' שאין לו' קי"ל כהריב"ש נגד הריטב"א ורבותיו ועיין בתשו' ח"מ רי"ט ורמ"א. ועיין להרב שבות יעקב ח"ב קפ"ד שהביא דברי הש"ך וכתב שאין דבריו מוכרחים ואשיב על כל דבריו וכו' וע"ש דהשוה גם דע' הריב"ש דקנין בכסף ושטר . מהני ומאחר דמר"ן בב"י ומור"ם בד"מ וכל אלין אריותא פסקו דבקנין אינו יכול לחזור הכי נקיטינן ול"מ למי' קי"ל דאנן קיבלנו הוראת מר"ן. ובנדו"ז לא צריכנא לכל זה מאחר שרוב הסחו' בהקפה ופ' מר"ן סימן של"ג ס"ה דבדבר האבד אין הפועל חוזר, וע"ע במור"ם ומינה בנד"ז לענין אשראי דספיקו לא אתי. נעשה ודאי שאם לא יגבהו מקיף מניקפ' הוא ולא שליח הוא ולא אחר ועיין להר' שמו משה ח"מ סימן ח' וז"ל וחזה הוית להרב מט"י בח"א בח"מ סי"ט רצ"ז שסתר כל דברי הש"ך בטו"ט וראיות נכוחות. והניח דבריו בצ"ע, ואסיק וז"ל, וא"ך הרי יש לנו הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר' בהגה שהביא בד"מ בסתם ומהרא"ש דס"ל דקנין מהני בפועל שאינו יכול לחזור בו ואין לנו מי שחולק בזה אלא הריב"ש א"ך סברתו יחידאה, ומ"ש הש"ך אין דבריו מוכרחים אצלי, ונקיטינן כהריטב"א וסיעתיה דבתראי נינהו, וע"ש מה שחי' משם הרב מחנה אפרים ובתשו' הרשב"א המנגדת שהביא ומאחר דלא צריכנא בנד"ד לכל זה לא הארכתי ולענין שבוע' לפי מה שנרא' מסידור השאלה שהוא טוען בריא יש לדון בזה מההיא דסי' ע"ה סכ"ג ועיין מהרא"ש ז"ל ל"ה (עיין כנה"ג סי' הנז' או' ס"ט מהגה"ט, ואות ע"ג ופ"ד) שנראה שנד"ד שהוא קרוב דכוותיה והדבר תלוי בחו"ר העיר אם נר' שיש רגלים לדבר או לא והרי"ע מיהת שהוא קרוב פטור מכלום דאף אם יודה עדותו לא מהנייא והמתע' הגם דלאו אדעתא דשבועה נחית לעסק מה איכפת ההיא דסימן קע"ו ס"ל תוכיח וחתו' חו"ר פאס יע"א. וזמ''ש חו"ר צפרו יע"א. טל) זה ימים מקרוב בא לידינו הפס"ד הנז' וכתבנו הנלע"ד בקצר אמיץ לפי העת, והנם בעת"ה הובא לידינו שנית וראינו שהחכם הפוסק יש"ץ האריך הרחיב לקיים כל דבר. תחילה וראש נשא ונתן ביד אודות הפיטור שפיטר הריע"א להמחע' הנז', והאמינם נאמ"ג על כל אשר יאמרו כי הוא זה מה שהרויחו דלא מהני הפיטור ההוא לגבי חלק כהר"פ עמאר בעיס' ההיא, ויכול כהר''פ הנז' להשביע למתע' הנז': וכמו שכתבנו בפס"ד הראשון שיכול כהר"ף להשביעם. והמפקפקים מההיא דסי' קע"ו ס"ל אנן כנוסחת מר"ן ז"ל בדברי העיטור וכפי' הסמ"ע בדבריו נקיטינן ובנדו"ד אין נפקותא בין הגירסאות שכיון שכהר"ף לא פיטר בפי' את הריע"א א"ך לא מהני פיטור הריע"א להמתעסק ויכול כהר"פ להשביעה. וכמו שהאריך החכם הפוסק י"ץ: איברא שהספק שנסתפק החכם הפוסק י"ץ כיון שהשטר שנכתב נגד המתעסק הוא ע"ש שניהם הר"פ והרי"ע הנז'. אלא שלענין הנאמנות הנז' מבואר שם שנקש"מ בדל"ב כהרי"ע וגמר והאמין להמתעסק הנז' וכו': אי אמרינן ששתיקת הר"פ הנז' הוייא כהודאה או לא: קושטא הוא שהספק גדול הוא כי נכרים הדברים שגם כהר"ף הנז' היה באותו מעמד. וא"ך בראותו שהרי"ע האמין למתע' היה לו למחות ולומר בפה מלה כי הוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב ומדשתק יש לומ' שהסכים למעשיו ואף שמדברי מר"ן בסי' קע"ו ס"י מוכח דשותף שעשה שלא מדעת חבירו ואח"ך הודיעו לא מהנייא שתיקה עד שיסכים למעשיו וכ"ך שם הסמ"ע להדייא בס"ק ל"ד דבעינן שיסכים עמו בפי' מ"מ מוכח מדברי הסמ"ע שם דדוקא היכא שכבר נעשה מעשה, ואח"ך הודיעו די"ל דשתק מאחר דכבר עשאו ולא היה בידו לשנות. אבל אם היה בשע' מעשה ושתק י"ל דגם מר"ן יודה דשתיקה כהודאה דמייא כיון שבידו לשנות ובפרט לפי מ"ש הרב בית יהודה סימן קי"ט שמ"ש מר"ן והסכים למעשיו היינו שתיקה דכהודאה דמייא ודלא כסמ"ע ע"ש מ"מ הרואה וראה למור"ם ז"ל בסימן ך' ס"א בהג"ה בענין כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין שכתב מר"ן שאם אמרו לו להביא עדים או ראיה ואמר אין לי: אע''פי שמצא אח"ך אינו כלום. כתב מור"ם וז"ל אבל אם לא אמר אין לי ראיה אעפ"י ששתק עד שנתחייב בדין ואח"ך אמר קרבו פלוני ופ' ויעידו סותר הדין עכ"ל, מוכח להדייא דדעת מור"ם דאפי' בשעת מעשה שתיק' לאו כהודאה דמייא. עד שיאמר בפי' אין לי ראיה וכן מוכח ג"ך מדברי מר"ן סימן קט"ו סל"ח וכ"ך מוהרשד"ם סימן שס"ח. וכן מוכח ג"ך מההיא דקרע כסותי שבר את כדי שאפ"ה חייב עד שיאמר לו בפירו' ע"מ לפטור וכמו שהביא הרב מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה ראיה לנדון דידיה וכמו שהעתיק החכם הפוסק י"ץ ואנן מהכא אמינא ולא מסתפינא שאף החולקים וסבירא להו דשתיקה כהודאה דמייא יודו בנדו"ד דלאו