דבר שמואל קפא

שנטל עליה חלק בריוח ועמל שט"ו כבר, ובכה"ג ודאי לא הוי ק"ד, כיון שיש לדבר שורש ועיקר בעולם ודומה זה קצת למ"ש בסי' קע"א ס"א וסמ"ע סק"ב דבדבר דשייך בו ד"ח וקבלו קנין שלא לחלוק דלא הוי ק"ד, והא נמי דכוותא שראוים לחלוק וקע"ע זה שיטפל במכי' ובגבייה עד שלא יבואו לדי חלוק' או שומא כ"ש שלפי האמת והתנאי מועיל אפילו בדבר שלב"ל, כמ"ש הטור סימן ר"ט סי"א ומור"ם שם ס"ח, וכ"כ ג"כ בהג"מ פ"ה דשות' וברדב"ז סי' רצ"ז דשות' מתנים גם על דבר שלב"ל ותנאם קיים דהוו כשכירים ופועלי' כא' לגבי חבירו, ומשו"ה נקנית גם המציאה, ועיין ג"כ להר' תור' חסד שעמד בדיני' אלו גם לענין דבר שאין לו קיצבה וכיוצא והביא דברי מהרשד"ם סי' קע"ו שנסתפק בדין זה, וכתב שם שפשט המנהג להתחייב בתנאים אלו, וכיון שהוא היה דיין מומחה וגדול בדוני יש לנו לסמוך על דבריו, ועיין ג"כ להרב בני אהרן סי' מ"ב גם הוא, וכתב הרב מט"ש הובאו דבריו בקצת ליקוטי' שלענין דינא מי לנו גדול ממהרשד"ם שהעיד על מנהג זה וסמך עליו הרב הכהן הגדול הוא הרב ת"ח עכ"ד הרי להדייא דהתנאי חל גם על דבר שלב"ל ומינה דה"ה דבר שאין בו ממש, כי כולם טעם א' להם שהרי ההיא דשות' באומנות נכללו בדברי הרמב"ם בדבר שאב"מ, ובסי' קע"ו ס"ג נתן בה טעם משום דשלב"ל ע"ש. ועוד ראיתי להרב אבי"ע זלה"ה בפס"ד א' שאפילו בעיקר קנין השות' באומנות והמתע' כתב וז"ל אם באנו להרהר בענין זה יש לנו להרהר אחר כל שטרי שות' ועיס' שמימות אבותינו ורבותינו שעד היום ועד כלל שבכולם נוהגים מימות עולם לכתוב וכמ"ש במ"א ובז"ו וכו' אפי' מצ"ב הכל לאמצע. ומעולם לא שמענו ולא ראינו מי שפקפק בזה לומר שהתנאי ההוא בטל מצד שהוא דשלב"ל או שאין לו קצבה וכיוצא, ולכן נר' שאעפ"י שמנהג אבותינו תורה לפסוק בכל דיני התורה כפסקי מר"ן בש"ע בזה נר' שלא קע"ט לפסוק אלא כדעת הראב"ד עכל"ה והוא כמ"ש. באופן שהנלע"ד בזה שהתנאי זה קיים כפה"ד, ועיין עוד בדברי הרב פרי צדיק סימן ט"ו. ועיין עוד להרב המבי"ן סי' רס"ג בענין הקפת הקרן דאין זה בכלל שמירה דהוי מזיק כמ"ש הרב זרע יעקב סי' ך'. אחרי כותבי ראיתי להרדב"ז סי' קכ"ח וקכ"ט שהעלה דבמשנה יד המתנה על העליונה אם ירצה לבטל השות' ולא יקח לא בשכר ולא בהפסד רשאי דמצי למימר על תנאי זה נשתתפתי עמך, וכיון שלא קיימת התנאי נתבטלה השות', ואם ירצה לקיים השות' כל ההפסד שבא מחמת השינוי אין המתנה חייב בו ואם בא ריוח מצד השינוי נוטל חלקו בו ומסתמיות דבריו שכתב כל הפסד וכו' משמע שאפי' נאבד או מת הלוה שלוה בהקפ' מהמתע', אין מנכין אותו משאר הריווחים שיש לו, אלא יטול חלקו בשאר הריווחים ואותו שנאבד נאבד לעצמו שאם אתה או' שינכה הנאבד מהריוח אין ידו על העליונ' דמה מרויח אם קיי' השותפו' והרי מה שיש בידו בבטולה הוא שיש לו בקיומה דבביטולה אין לו הפסד ובקיומם ג"ך אין לו הפסד שיוציא שכרו בהפסדו ובמה תהיה ידו על העליו' הא ודאי עכ"ל דבקיומה ירויח שיטול הריוח בלי ניכוי, מצד הפסד שבא מח' השינוי דאל"ך לא היה לו לכתוב אלא צד א' דהיינו אם רצה לבטל וכו' ומינה נשמע דבקרן לחוד מיירי, וע"ע להרב חיד"א בח"ש ח"ב סי' י"ג ד' י"ט ע"ד שהעלה דבמשנה אפילו בגרמא חייב, ולא חלק כלל בין קרן לריוח, ואפי' לדברי החכמים ישצ"ו שמדקדקים מדברי הרב בית יהודה דכל הריוח שבא מחמת השינוי אף שבא לידי גוביינא אם אירע בו הפסד מח' השינוי יצא שכרו בהפסדו, לא יצדק פירושם רק בסתם עסק שהריוח נכנס בחנות בכלל הקרן וחוזר וקונה בו סחורות אחרים ומכניס ומוציא ואין לריוח ברירא עד עת הפרדס, אבל בעסק זה דנ"ד שכל הסחורות הנמכרים נגבים דמיהם ואינם חוזרים לקנות באותם דמים סחורות אחרים לא מצו למימר הכי שהרי כל היוצא מהסחורות קמא קמא הריוח שלו מונח בפנקס ועליו מדקדקי' החשבון בעת הפרדס כי כן דרך כל סוחרי ערי אדום לשלוח פנקסים פרטיים מהסחורו' ששולחים לחביריהם שבכאן ונק' בלשונם פאכתוראת, והמוכרים ג"כ מפנקסים כל פאקתורא בפ"ע בכמה נמכרו סחורותיה והריוח שבכל פאקתורא מניחים אותו בפנקס, ממנו יודעים כמה הרויחו אם מעט ואם הרבה וא"ך כל פאקתורא שנמכרה סחורותיה ונגבו דמיה אין לנו לומר שאותו ריוח שנולד בה חזר והקיפו עד שנאמר שאם יהיה הפסד יצא שכרו בהפסדו, שההקפות אינם אלא מאותה שאחרי' ובקל יכולני לשער כמה ריוח במוקף שעליו יהיו דנים שאם דרך משל שלח יו"ד פאתוראת מסך אלף דורוס בכל א' שעולה סכומן לסך יו"ד אלף דורוס, ומצינו בהקפות ד"מ שיעור הוי ג"א דורוס, יש לנו לומר שכל ריוח השבעה כבר נולד והרי הוא מינח בקופסה ולא נשאר כ"א ריוח הג' ועליו אמר הרב שאם יהיה הפסד מחמת השינוי, יצא שכרו בהפסידו הכוונה שלא יאמר אטול הריוח שניכר בו, ולא אטול כלום בהפסד. גם מ"ש מעכ"ת דאם מודה שנמלך עמו והסכים, תו לא צריכנא למידי, דעדותו תספיק לפוטרו כמ"ש סי' ל"ז ס"ו, לא ידענא מאי ראיה מהתם דהתם מיירי בשותפים בדבר אחר. לא בדבר שעליו העיד כמבואר שם בסמ"ע סק"ח ועיין בחי' מהראל"ח שנדפסו בב"י אות ש' שכתב וז"ל ר"ל היכא דלית ליה שות' באותו דבר שמעיד עליו דאז לא הוי נוגע משא"כ לעי' מ"ש בשם רבני צרפת דשם הוא מעיד בדבר שהוא שותף עמו וכן משמע בפוס' וע"ע להרב הכנה"ג שם הגהב"י אות ו' ע"ש זהו הנלע"ד בזה וצויי"מ וימ"ן. הצב"י שמואל עמאר ס"ט.