דבר שמואל קפ

השינוי ששנה ולא במה שהרויח מחמת שינויו,. שבזה אינו יכול לומר לו המתנה ארויח ולא אפסיד, ולפי"ז יבוא נכון שאפשר שגם הרא"ש לא חייבו לפרוע הכל רק בריוח סתם שלא בא מח' השינוי אמנם בריוח הבא מתמ' השינוי ואירע בו הפסד אפשר שגם הרא"ש יודה לחילוק זה של הרב בית יהודה, כי הוא לא דיבר רק בריוח סתם וע"ע להרב משפט צדק סי' נ"ו שהביא דברי מהריק"ו ומהרשד"ם סימן קע"ט והעלה דכל הפסד שיש לתלות שבא לשות' מכח שינוי ראוי להטילו עליו לבדו, וסיים שם דאפילו שתק לא מהנייא שתי' עד שיתרצה בפי' בדברים דוקא, כדעת הרמב"ם בהלכות ובתשו'. וכיוצא בזה ראיתי להרב מוהריב"ץ בתשובה שנשאל בשני שותפ' שמת א' מהם והב' מכר חלקו ליהודה שהעלה דזה הוי שינוי ואין לך פשיעה גדולה מזו וסיים וז"ל ולפיכך יד היורשי' על העליונ' שאם באולי יוכל השותף הא' לסלק את הב' שקנה ממנו ברצי כסף בכדי שיראה לב"ד מוטב וא"ל אם יהיה ריוח והיה לאמצע בין היורשים ובין הלוקח, ואם יהיה הפסד חייב השותף הראשון לפורעו ליורשים כדאיתא בסי' קע"ו סיו"ד, והפסד זה שאמרנו בין יהיה בקרן בין אם יגרע כלום מריוח שהרויחו לשעבר בין בריוח דלהבא אם יגרע כלום אחר שיתברר בכל הני גווני יתחייב השותף הראשון לשלם ליורשים, ועיין מהרי"ק שורש ט"ו שמובן משם שיש לחייבו בכל מין הפסד שנוכל לתלותו שבא מחמת השינוי, ואפילו אין שם אמתלא ולאיפטר רק כשיהיה הדבר ברור להיפך. ועיין מוהרשד"ם ח"מ קס"ג שעם היות שחידוש זה לא הביאוהו הפוס' כדאי הוא מהריק"ו לסמוך עליו, כיון שלא נמצא עליו חולק, עכ"ד בקיצור. הרי דאפילו בריוח שאכתי לא היה ולא נברא חייבו מצד השינוי וכ"ש בריוח שנברא כבר אלא שאח"ך אירע בו הפסד ואף שאפי' לפי דבריו יש לחלק בזה שבא מחמת השינוי מ"מ אין הדבר מוכרח כ"ך ממה שחייבו בשעדיין לא נולד ולא יהיה זה גרוע ממנו ומ"מ אפי' לפי דברו הרב בית יהודה ז"ל אין למתע' הנז' ערעור רק במה שנמצא מוקף עכשיו בעת הפרדם, שיחשבו קרן הסחורות המוקפים והעודף על הקרן יניחוהו לאמצע עד שתגמר גבייתו, ואם נחסר ממנו דבר מה יתחשב על כולם כפי תנאם אבל לגבי קרן ההקפו' של עכשיו עם כל הריווחים של כל הסחורו' שכבר באו לידי גוביינא צריכים לפרוע להם חלקם במזומן ממון וסחורות ואפי' ריוח ההקפו' של עכשיו עצמו צריכים לברר ממנו מה הוא שנתהווה מסחורות המוכרים לאמודים. ומה הוא שנתהוה מהאבודים. וריוח שמהאבודים הוא שיכולים לטעון בו שמא יאבד וגם ריוח האבודים עצמו חייבים להשתדל בגבייתו כמפו' בתנאם ואין להם לומר שיפרעו הקרן עכשיו וילכו להם להסתחר לעצמם, כי כבר קע"ע בתנאי מפו' שלעת שירצו להפריד חבילת השות' אינם רשאים להתעסק בעסק אחר זולת עד שימכרו כל הסחורות דבר שמואל (מא) 41 הנמצאים ויגבו כל ההקפות עספ"א כמ"ש לעיל ותנאם קיים שהרי אפילו בלתי תנאי כך הוא דין העיסקה שהמתעסק יעמוד על העסק עד שימכר, שעמ"ך הוא נותן לו שט"ו כמ"ש הרמב"ם בהל' שותפין והרי"ף בפ' איזהו נשך והביא דבריהם הרב התשב"ץ ח"ג סימן פ' בתוך התשו' ע"ש, וא"ך כ"ש הוא אם התנו להדיי' שימכור הכל וישתדל ג"ך לבדו בגביית החובות דודאי תנאו קיים, והגם שבתנאי זה שהתנו הקנס שעשו על מכי' הסחורות הנשארים ועל גביית החובות: הוא שלא יוכלו להתעסק בעסק אחר זולת עסק זה עד שימכרו הסחורות ויגבו החובות ואיכא למימר שלא נשתעבדו בזה ומגרעות נתנו בע"ה הנז' בתנאי זה שיכולים המתע' הנז' לו' שלא ישתדלו ואין קנס זה כלום, דמצו לחזור בהם בקנס זה מדין פועל כמבואר בסימן של"ג ובסי' קע"ו סכ"ג, ובי"ד סי' קע"ז סל"ו. מ"מ נראה דזה אינו דעיק' כוונתם בתנאי זה הוא שלעת הפרדם לא יביאום לידי שומה וחלוקה. אלא שיביאו הם עצמם הדבר לידי גמר ולבל יתרשלו בזה ויתעכבו, הוצרכו לההנות עליהם שלא יתעסקו בעסק אחר זולתו כדי שיהיה להם פנאי למכור הסחורו' ולקבץ דמי החובו' בזמן מועט באופן שתלייא זו אינה אלא חיזוק לתנאי ולא גוף התנאי דגוף התנאי אינו אלא שיגמור כל ענייני העסק המתפסקי' לבדם והוי כאלו התנו שלעת הפרדם לא יטלו כלום בע"ה הנז' בסחו' המצוויים ולא בהקפות כלום רק הכל יגמר מכרו וגבייתו ע"י המתע הנז' לבדם, דבזה ודאי תנאם קיים. ועוד נראה דלא שייך דין פועל וחזרתו, רק אם היו מחייבים אותם שכ"ע שלא נגמר העסק ממכיר' הסחורות וגביית החובות כ"מ שירויחו מעסקים אחרים והיה לבע"ה הנז' חלק בו, אבל נדו"ז לא נכלל בדין עבדות דאינו אלא זירוז על עסק הראשון מצד שיתבטלו מהעסק הב' ובטלה לא שמה עבדות: ואעיקרא דדינא נראה דאין לענין זה דין פועל כלל, דע"ך לא אמרינן דפועל יכול לחזיר אלא בשכיר יום או חדש או שנה וכיוצא אבל בכגו"ז שלא עשו שום זמן על זה הוי כקבלן דהקנין מועיל בו כמבואר בסימן של"ג ס"א וש"ך סק"ד וי"ד ולא מצי הדר ביה, ול"ד נדו"ז לההיא דהרמב"ם סו"פ ה' מהל' מכיר'. והביאו מר"ן סימן ר"ג ס"א שכתב וז"ל דאם קנו ממנו שילך בסחו' עם פ' או שיחלוקו השדה שביניהם או שישתתפו שניהם באומנות וכיוצא דהוי ק"ד ואינו מועיל כלום, שהרי לא הקנה לו דבר מסויים וידוע לא עיקר ולא פירות עיקר הידוע ע"ך. דהתם עדיין לא היתה סחו' בעולם ולא הקנה לו דבר מסויים הידוע ולא פירש עיקר הידוע אלא שקבל קנין ללכת עמו לסחו' למקום פלוני או שקנו מידם שנשתתפו באומנות כמ"ש בסימן קע"ו ס"ג, דהוי טעמא התם משום דאין אדם מקנה דשלב"ל אבל הכא פעולה זו נמשכת מהעסק שהיה בניהם כבר שכל הסחורות וההקפות הנז' הם מגוף העסק ואין זה אלא תשלום הפעולה שהיתה כבר שנטל