דבר שמואל קעט

גם שם ציין בקדשו להרב הכנה"ג במ"ב סימן קל"ח, וע"ע להרב לב שמח סימן ט"ו הביאו דבריו קצת מהאח' שגם הוא דעתו כמ"ש דלאו כמחי' וע"ע להרב הכנה"ג סימן קל"ח אות ז' מהגה"ט שכתב בשם הרב ב"ז ומשפטי שמואל בענין שתיקה כהודאה דאם יש לתלות שתיקתו באיזה טעם לא אמרי' שתיקה כהודאה ומינה דה"ה לשתי' כמחי' דינא הכי וע"ע להרש"ק סי' קי"ב וסוס"י קי"ט הביאו דבריו האחרונים שכתב גם הוא דאפי' למ"ד שתי' כהודאה אם יש לתלות השתיקה וכו' לא אמרינן שתיקה כהודאה וכן היא ג"כ דעת הרב מהר"א ששון סימן ל"ח, והביא דבריו ג"כ הרב הכנה"ג אות י"ז וע"ע בש"ך סימן פ"א סקי"ז וראה זה חדש מצאתי להרב מהריב"ץ זלה"ה הביאו דבריו רבני פאס שהיו בדור שלפנינו בפס"ד א' ומצינו להרה"ג מהר"ר יעב"ץ שכתב בענין זה ענין ארוך והעלה דאפילו קודם מעשה צריך שיסכים לדבריו בפי' הסכמה גמורה לא בשתיק' בעלמא ואפי' לדעת הרמב"ם ומר"ן והסמ"ע ולא מצינו שתיק' מועלת אלא בבא להחזיק בקרקע חבירו כגון בפתיחת חלונות דסי' קמ"ב ס"ג או בהוצאת זיזין וצינורות ומזחילה על כותל חבירו דסי' קנ"ג וכדומה לזה דרובא דעלמא אם יתן איש את כל הון ביתו להחזיק בכיוצא בהם אין הלה מניחו ואין זה עשוי לתשלומין מסתמא וקי"ל לרבנן דאין אדם עשוי לשתוק כ"ך לפיכך כיון ששתק מחל ושכנגדו החזיק אבל בשאר מילי כי שתק מאי הוי הרי זה אומר דבר העשוי לתשלומין הוא ולא רציתי למחות והביא עוד ההיא דקרע את כסותי שבר את כדי ואפי"ה חייב הקורע והמשבר עד שיאמר לו בפי' ע"מ לפטור ולא תהיה ידיעה ושתיקה גדולה מנתינת רשות הנז' דלא מהני עד שיאמר בפי' ע"מ לפטור, וההיא דהניח לו גחלת על בגדו ונשרף דסימן תי"ח דקי"ל חייב וכתב הטור הטעם שאיני חושש לסלקה כיון שזה חייב לשלם והאריך הרבה בזה במפו"מ בדברי הפוס' ובדברי הסמ"ע, יעו"ש בדב"ק עכ"ד, באופן שהרב' מהפוס' ס"ל בזה כדעת הרב הסמ"ע ואם נחפש נמצא יותר ויותר אלא שאין אנו צריכים לזה כנד"ד כי כבר ביררנו מדברי מר"ן ומור"ם דבנד"ד דנכתב ע"ש שניהם אין מחי' כלום בחלק חבירו והיה צריך גם חבירו למחול ולענין ההקפות נר' שאין בדברי המתע' הנז' ממש כלל בכל מה שהם אומרים דכיון ששינו המתע' ממה שהתנו עליהם בע"ה לא יטלו בע"ה בהקפות כלום וזה מתבאר להדייא מתשובת הרא"ש הביאה רבינו הטור בסוס"י צ"ג ופסקה מר"ן בקצר שם בסוס"י הנז' ששם כתב דאם הקיף במקום שאין דרכם להקיף יטול הלא חלקו מושלם בממון המזומן מעות וסחורות קרן וריוח, ולא יטול כלום בהקפות בין בקרן בין בריוח ומינה ודאי דכ"ש אם התנו בפי' שלא יקיפו כנד"ד שלא יטלו בע"ה כלום בהקפות אפי' בריוח ומסתמיות דברי הרא''ש שפסק בסתם דלא יטול בהקפות כלום בין בקרן בין בריוח ולא חילק בזה בענין אם יפחתו ההקפות כלום כי כל אשראי וכו' דמש' דאפי' אם יהיה פחת בהקפות הוא (40) למשנה לבדו, והסברא נותנת זה שהרי לגבי הפחת דקי"ל במשנה שהוא לעצמו מבו' בפוס' שכל הפחת שיהיה מחמת השינוי בין בקרן בין בריוח הוא לעצמו ויפרע לחבירו חלקו בכל מה שהיה ראוי להרויח אם לא היה משנה ולא אמרי' שישלם כשעת הגזילה וכן מתבאר מדברי מור"ם סי"ד שכתב וז"ל אבל אם מכרה קודם זמנה הוי פשיעה וחייב לשלם לחבירו חלקו ומדבריו מש' להדייא דמשלם לו חלקו בכל היותר ונר' שכן הוא ג"כ דעת מר"ן שם שכתב אבל משהגיע זמן המכר יכול כל א' למכור ואם מכר בלא דעת חבירו ונתייקר אח"כ אין לחבירו עליו כלום ומשמע דהא דאין לו עליו כלום הוא דוקא משהגיע זמן המכר אבל אם מכר קודם ונתייקר אח"כ חייב לשלם לו היוקר וכן מבואר להדייא בב"י שכתב וז"ל וכתב ר"י שנר' שאם מכר בלא רשות חבירו באותו זמן שאינה ראויה לימכר אותה סחורה ונתייקרו חייב לשלם דהו"ל פשיעה וכ"ך בעיטור וכ"מ מפרש"י עכ"ל ועיין למהריק"ש גם הוא סי' מ"ה שכ"ך להדייא ועיין ג"כ למהריט"ץ סי' צ"ה שהעלה בההיא דאמר לו לקנות לו חטים וכו' שחייב לשלם מה שהיה ריוח בחטים, דלישנא דפיחתו דנקט ר"ל אם פיחתו מהריוח בשעורים וע"ש שהביא ראיה מדברי מהריק"ו שהעתיק מרן קצתם בב"י סי' קע"ו מחו"ב: שמבאר בדבריו להדייא שאפי' המש' שלא היו שוים גם שיעור הריוח והלוהו עליהם מצד ריבוי המעות שהרבה בחנות קראו הפסד שבא מחמת השינוי וחייבו בריוח המשכונות וא"כ גם במה שאמרו שהשכר לאמצע מצינן למי' שדעת הרא"ש לו' שאפי' אם יהיה פחת באותם ההקפות הוא למשנה כיון ששינה ולכן פסק שלא יטול מההקפו' כלום גם בריוח בם הרב בית יהודה בחח"מ סי' ל"ה נשאל בענין שות' שהתנה שלא יקיף והקיף. והיו ההקפות מהריוח שהרויחו והקרן נמצא קיים אם יפסיד המשנה גם חלק הריוח וכתב בשם רבו שכיון שהתנה שלא יקיף אין חילוק בין שינה בקרן או בריוח דגם הריוח לאחר שנולד הוי כמו קרן: והוא ממש כדעת הרא"ש. אלא שהוא ז"ל סיים שם דאם מחמת השינוי היה ריוח ואח"ך אירע הפסד באותו שינוי לא יוכל הלה לומר לחבירו ארויח ולא אפסיד. והנה דבריו הללו צריכים ביאור דמאי שנה מאם פיחתו דהלה מרויח חלקו ואינו מפסיד כלום וזה מפסיד הכל, גם עיקר דין השינוי כך הוא שההפסד למשנה והריוח לאמצע וחשש רביח ג"ך ליכא בזה בין לגבי שות' בין לגבי מתע' כמבואר פ"ד דשותפין דין ג' ופסקו מר"ן סי' קע"ו ס"ה וגם גבי מתעסק בי"ד סי' קע"ז ס"ה ע"ש, [ואף שיש לחלק קצת בין מתע' לשותף דמתע' מצי למימר לא הרוחתי כיון שההקפות אמודים ואינו בדין לחייבו במה שלא הרויח סו"ס הוא ז"ל לא דיבר כ"א בשותפות ] אלא דכד דייקינן נרא' דר"ל כיון שהריוח לא היה כ"א מחמת השינוי סו"ס הרי לא הפסיד את חבירו כי אינו מתחייב לחבירו אלא בריוח שנמנע משותפו מחמת שינויו. ולא במה שהרויח מחמ' שינויו