דבר שמואל קעח

לא עדיף לוי משמעון דין שתיקה לא שייכא אלא בדבר שעשאו השות' לתועלת השיתוף וראה חבירו ושתק ואין דבר אחר במה לתלות שתיקתו אבל בכגון זה שאדרבא הוא היזק השיתוף ואיכא למיתלי שתיקתו במה שסמך שאין פיטורו מועיל לגבי דידיה הואיל והוא עצמו אינו פטור לא שייך בזה דין הסכמה, (ואיכא למימר דאפילו אמר לו בפירוש יפה עשית לא על עצמו הוא אומר וצריך שיפטור אותו בפי' גם מחלקו) והדבר מוכרח מעצמו שאם אתה אומר שגם בזה שייך דין הסכמה והסכמה תועיל בזה אפילו בלתי פיטור ראו' לשמעון למאי איצטריך לאוקומי מילתא בפיטר ראובן לשמעון ושמעון ללוי דוקא לוקמה אפילו בפיטור ש' ללוי לחוד וכגון שלא מיחה הא ודאי דמשמ' ליה דהפי' לא מיחה לא אמרי' בזה שהסכים , כיון שיש בידו טענ' לא עדיפת ממאן דאתית מחמתיה, וכמו שנר' מדבריו כל זה להדייא כ"ש שלדע' הרב הסמ"ע גופיה מאריה דהאי דינא הסכמת השותף לאו בשתיקה לחוד סגי רק צריך שיסכים עמו בפי' וכמ"ש שם בסימן קע"ו ס"ק ל"ד שדקדק כן מדברי הרמב"ם ומר"ן, ועיין גם כן בדבריו בפו"ד סי"ח מסה"ט, גם בסימן ע"ז ס"ט גבי שנים שהלוו שבא אחד לתבוע וחבירו בעיר ושמע ולא בא, דאיתא התם שצריך לתת לתובע הכל, כתב הרב הסמ"ע שם ס"ק כ"ב וז"ל הא אי ידעינן וכו וכרב הש"ך שם ס"ק כ"ג בירר דבריו, דר"ל הא אי לא ידעינן דשמע אף שהוא בעיר וכו'' והיינו אפי' בסתמא לא יתן לו עד שיתברר ששמע. והנם שלענין תביעה מבואר בסוס"י קכ"ב וסי' קע"ו סכ"ה דאם היה בעיר אינו יכול לתובעו עוד, זולת אם יכול לשנות הטענות ממה שטען הא'. מ"מ נר' פשוט שיש לחלק בין תביעה לשאר מילי דבתביעה כיון שירד שותפו לדין והוא בעיר ולא בא לטעון מסתמא קיבל עליו הדין כי אין בידו לסתור דברי הבי"ד, זולת בטענות משונות והא ודאי דאם היו לו טענות משונות היה בא לסתור וכיון שלא בא ודאי אין לו ומסתמא קיבל משא"כ בשאר מילי ותדע שכן הוא שהרי בסי' ע"ז גבי ב' שהלוו אם חייב לתת לא' הכל. ביארו הסמ"ע והרש"ך דאי לא ידעי' ששמע אפי' בסתמא לא יתן לו עד שיתברר ששמע וגבי תביעה ונתחייב השותף מסתמא אמרי' ששמע. וש"ר שגם הרב פמ"א בח"א סי' פ"ט חילק כן לכיוצא בזה וכתב וז"ל ואעיקרא דדינא לא דמי וכו' דהתם כיון שירד שותפו לדין והיה בעיר ולא בא לטעון ודאי קיבל עליו כל מה שיגזרו הדיינים על שותפו ואמר שליחותיה קא עביד וכיון שנגמר הדין אין בידו לסתור דאין אחר גמר דין מחלוקת לכן צריך שימחה בו קודם שירד לדין. אבל מה שעושה השותף מעצמו ביד שותפו לסתור דבריו בכל עת ובכל שעה. ואף שלא מיחה מה בכך, הרי בידו לסתור מעשיו, וע"ע שם שהסכים לדברי הסמ"ע גם לגבי תביעה דאם היה בעיר ויוכל לשנות דלא מצי להחרים שלא הלך בשליחות שיש לזה טענה לו' ידעתי ובשליחותי וכו' ולתקוני וכו' וע"ע שם ובסימן פ"ה שהסכים לדברי הסמ"ע שמפרש בדברי הרמב"ם ומר"ן דאפילו בענין שתועיל הסכמת השותף בעינן שיסכים בפירוש. איברא שבדין זה דשתיקה כמחי' יש מחלוקת בדברי הפוס' עיין להרב בית יהודה במנהגי שותפין אות יו"ד שדקדק כן גם מדברי מר"ן בב"י ע"ט ומ"מ כיון שמצינו למר"ן בקצר שתפס לשון הרמב"ם דמוכח מיניה דשתי' לאו כמחי' וגם יש מקומות הרבה בדברי מר"ן ומור"ם שנר' מהם דלאו כמחי' ודאי דהכי נקיטינן דלא שבקי' דבריו שבקצר, ונפסוק כהך שבב"י שהיא מכח קושיות בדברי הפוס'. גם בהך דסי' י"ב סי"ז משמע להדייא שצריך להשיב למפייס ויאמר לו יהי כדבריך ואם שתיקה הוייא כמחי' דעדיפא מינה הו"ל לאשמו' דאפי' בשתיקה מהני גם מור"ם פסקה בסי' רמ"א ס"א ע"ש גם הך דסי' רמ"א ס"ב שכתב להדייא מחל וכו' ה"ז מתנה הנקנית בדברים בלבד, והוא מהרמב"ם פ"ג דזכייה, וע"ע בפ"ה ממכי' דין י"א המוחל וכו' וע"ש בדין י"ב וי"ג שסיים לפיכך אם אמר בלב שלם וכו' וע"ע בפי"ז מהל' אישות גבי מוחלת כתו' ופסקו מר"ן באה"ע ע"ש גם בב"י סי' רמ"א מחו' א' הביא בשם מהרי"ק שורש קי"ח והרא"ש כלל מ' סי' ב' דעשיית מעשה שנראה ממנה שמודה לחבירו הוא דהוייא מחי' ומדבריהם משמע דשתיקה לחוד לא מהנייא כ"ש שאפילו בשאר פוס' מצינו שרבים וגדולים קיימי בשיטה זו והם הרב מהריב"ל ח"א סוף כלל ה' ומהר"י אדרבי סימן קל"ט ומהרימ"ט סוס"י קי"ב וע"ע לו בסי' מ"ה שכתב דכל היכא דליכא הוכחות למה שבלבו דברים שבלב אינם דברים ונראה שכן הוא ג"כ דעה הרב מש"ל רפ"ה משלוחין ושותפין ממה שהביא דעת הרב מהרשד"ם ומהר"י יפה הסוברים בהיפף ראשונה וסיים עליהם אך הרב מהריב"ל וכו' שהוא בלשון אבל [עיין יד מלאכי כללי מהריק"א אות ט'] וכן היא ג"כ דעת הרב משפט צדק סי' נ"ו והביא דבריו הרב בעי חיי ח"א סי' נו"ן ושם במשפט צדק בתשו' זו הביא גם דברי מהרש"ך ח"א סימן נ"ט גם הביא דברי מר"ן בב"י שעליהם קבע דבריו הרב בית יהודה ופלפל בהם יעו"ש ודבריו נכונים בטעמן, וכן היא ג"כ דעת הרב מהריק"ש באהלי יעקב סי' מ"ה ע"ש וכן היא דעת הרב מהר"מ אלשיך סי' ע"ב והביא דבריו הרב הכנה"ג סימן קנ"ד אות מ"ה מהגה"ט. וע"ע לו בסימן קל"ג באשה ששתקה על מה שציוה בעלה שכתב דלא אמרינן שתיקה כמחיל' הלא היכא דאיכא טעמא דחשיבות שמחשיבה לתת לה חלק עם בניו אבל כי ליכא האי טעמא אין שתיקתה מחיל' וע"ע להרב זלה"ה בחיים שאל ח"ב סי' י"ג מ"ש בזה ומדבריו נר' שכן היא דעתו אף שדבריו סתומים קצת, וע"ש שהביא תשובת הרב פמ"א הנ"ל שזכרנו וכתב שלא זכר שר כלל דברי החולקים. גם