דבר שמואל קעז

גם הרב הלבושים אף שמלשונו משמע שהם ב' חלוקות מ"מ מסתמיות דבריו משמע דפיטור שמעון ללוי לא מהני בכל גוונא לגבי חלק ראובן אך שפיטר ראובן לשמעון. ולא מהני כ"א פיטור ראובן לשמעון ולב"ך דוקא כי כן נראה מדקדוק דבריו שכתב וז"ל וכן אם פיטר שמעון את לוי משבו', עדיין ראובן יכול להשביע את לוי דלאו כל כמיניה דשמעון לפטור את לוי משבוע' ממונו של ראובן, אא"ך פיטר ר' את שמעון ואת ב"ך דלוי בא מכח שמעון, ומדבריו הללו משמע דפיטור ש' בכל גוונא ל"מ זולת אם פיטר ראו' את שמעון ואת ב"ך מעתה לפי"ז בנד"ד נר' שלדעת כולם לא מהני פיטור הריע"א כ"א לגבי חלקו דוקא. ולא גם לגבי חלק כההר"ף. ול"מ לדעת כל הני פוסקים שזולת הר' הסמ"ע אלא אפי' לדעת הרב הסמ"ע שהרי בדבריו מבואר להדייא דאם לא היה רק פיטור שמעון ללוי) ולא היה ג"ך פיטור ראובן לשמעון לא מהני. ובנד"ד הדבר ידוע שאין פיטור כלל מכהר"ף להרי"ע כי מעולם לא פיטרו זל"ז, ואפי' עיקר השיתוף שביניהם אין ביניהם עליו שטר. כי עיקר השיתוף שיש ביניהם אינו אלא בסחורות הבאים להם מאנשי טנכיר יע"א בשות' מחצה לאלו ומחצה לאלו, ובזו"לז אין להם שום שיתוף בשום ענין, וכ"א נבדל ממונו ועסקו מממון חבירו ועסקו, ואפילו עיס' זו שנתנו למתעסק' אלו אינה מכיס השות' אלא מממון עצמם, וכל אחד הוציא חלקו מאוצרו כי אין לשותפיהם שבטנכניר חלק בה כמו שיודו גם המתעסק' הנז' בזה וכמו שיכול להתברר כל זה ג"ך מתוך פנקסותיהם ואיגרותירם, ואם היתה מן הכיס היה להם גם הם חלק בה ובכגון זה נראה דגם אם היה השטר כתוב ע"ש א' מהם אם וידוע הדבר שהוא מממון שניהם או שהאחד מודה לחבירו שהוא משל שניהם אין מחיל' הנכתב לזכותו מחי' לגבי חלק חבירו אם מצד שאינו יכול למחול ממון חבירו ואם מצד שאין הממון מכי"ה. כיוצא בזה מצינו למר"ן סי' ס' ס"ח, ומור"ם סימן ס"ו סכ"ג דאם הממון של ראובן והשטר כתוב לזכות שמעון ומודה שהממון של ראובן ואינו חב לאחרים אין מחי' הנכתב לזכותו מחי' כיון שהממון הוא של חבירו ומינה ג"ך לחלק חבירו אם ידוע או שמודה לו דהין מחי' מחי': וע"ע בתשו' הרשב"א שהביא הרב"י סימן רמ"א דמשמע מינה שהעיקר הוא בעל הממון ולא מי שנכתב לזכותו, ע"ש מחו' ב' תשו' שנית וכ"ש הוא לנדו"ד שנכתב השטר ע"ש שניהם דודאי אין מחי' מחי' כ"א לגבי חלקו דוקא דפשוט הוא שלא דיבר הר' הסמ"ע אלא בנכתב השטר ע"ש שמעון לחוד כדמוכח מדברי העיטור, ואשמועינן חידושא דלא מצי לוי לומר לראובן לאו בע"ד דידי את) אבל בנכתב ע"ש שניהם דלא מצי טעין הכי. ודאי שלא דיבר הרב כלל, וגם הרב הסמ"ע ודאי יודה שאפי' פיטר ראו' לשמ' ושמעון ללוי אין פיטורו מועיל לגבי חלק חבירו דכיון שהקפידו מעיקרא לכתוב השטר ע"ש שניהם כשני מלוים דעלמא שאין ביניהם שום שיתוף מצי ראובן לומר ללוי אף שפיטרתי לשמעון לא פטרתיו. אלא במה שנוגע ביני לבינו דוקא אבל לא גם בנוגע ביני לבינך: שאם הייתי רוצה במעשיו לא הייתי מקפיד לכתוב חלקי לזכותי, ואין כאן מקום לדברי שמעון לו' לטובה כיוונתי, שהרי שניהם עשו מה שעשו. אם טוב ואם רע. ומסתמא ודאי קפדי, וזה מבו' להדייא בדברי מר"ן ומור"ם סי' ע"ז ס"ז ע"ש ובדברי הסמ"ע שם סקי"ט שכתב וז"ל אפילו שניהם כתו' בשטר אחד, שכל א' יכול לגבות כל החוב אפילו בלא הרשאה מהב' משום דהוו כשותפין כמ"ש מור"ם בס' יו"ד, אפי"ה חין לאחד כח למחול חלקו של חבירו והוא מתשוב' הרשב"א הביאו מר"ן בב"י סימן ע"ז מחו' ב' וסימן קע"ו מחו' ל"ב, וממה שדקדק מר"ן בלשונו וכתב אין חלק חבירו מחול מש' דאין באותה מחי' ממש אפילו לגבי הלוה וכן היא ג"ך דעת הרב מהראנ"ח ח"א סימן ס"ז הביאו דבריו קצת מרבותינו האחרוני' ואינו מצוי אצלי כעת לעיין בדבריו ועיין עוד להרב מהר"א ששון סי' ר"ג שנשאל בא' מן האחין שמחל חוב שהוא בשות' עם אחיו אי מהנייא מחיל' ופורע לאחיו חלקו, או אין מחיל' כלל, והעלה דאין מחי' מחי' כלל לגבי חלק אחיו והביא ראיות על זה ע"ש ואף שהרב הש''ך שם בסקי"ט פקפק בהבנת דברי מור"ם בדברי הרשב"א, ורצה לחלק דלגבי אחרים מה שעשה עשוי, ולגבי חבירו משלם ע"ש, מ"מ מלבד שהוא ז"ל הניח הדבר בצ"ע , וג"ך דבריו דסימן קע"ו הנ"ל מורים להיפך. עוד זאת אנן ודאי כמר"ן ומור"ם נקיטינן וכיון שמדבריהם נראה להדייא דאין מחילתו מחי' כלל כוותייהו נקיטינן: עי' קול אליהו סימן כ"ה שגם הוא העלה כמ"ש בראיות נכוחות, וזה מצאתיהו אחרי כותבי: ואגב ראיתי לחקור בדברי הרב הסמ"ע לפי מה שנר' דברי העיטור ומדבריו דמיירי בנכתב השטר ע"ש א' מהם אם ידע ראובן ששמעון פיטר ללוי ושתק ולא מיחה אי אמרינן בזה דשתי' כמחי' ומהני אפילו בלתי פיטור ראובן לשמעון או לא כי לכאורה נר' דלא איצטריך הרב הסמ"ע לפיטור ראובן לשמעון ושמעון ללוי: אלא כשהפיטור של שמעון ללוי היה בלתי ידיעת ראובן אבל אם היה בידיעתו ושתק אימא דהסכים ומהני אפי' בלתי פיטור מראובן לשמעון: האמנם כד דייקינן נר' דזה אינו וכל היכא דליכא פיטור מראובן לשמעון אין שתיקתו מזקת. דאכתי מצי למימר ליה לא עדיפת משמעון דאתית מחמתיה ומה ששתקתי הוא לפי שאני סומך שאין פיטורו מועיל לגבי דידי משום דאיהו גופיה אכתי לא מיפטר ממני, וכ"ש לוי הבא מכחו. ומשו"ה אף שכיוון הרב הסמ"ע ז"ל שני הדינים בהסכמת השותף מצד שחלק בריוח, עם כ"ז הוצרך לפיטור ראובן לשמעון והיינו משום דמשמ' דדין שתיקה לא שייך בענין זה, כיון דאכתי איכא טע' לא