דבר שמואל קעה

אבל בלקוחות שקנו מהיורשים מהני נא' אם היה כתוב לו לב"ך עוב"ך, דשיעבוד היורש לא מיקרי שיעבוד) כדאיתא בסימן ק''ז ס"ט והארכתי בזה במ"א עכ"ל, אשר מזה תנוח הדע' בכל זה כי זה הוא מאי דאתא לאשמועי' אפי' בלקוחות גובה בלא שבועה כיון שאין שיעבוד היורש שיעבוד לגבי חוב זה שעל אביהם וכר"ש להדייא הטור והלבוש כדרך שהיה גובה מהיורש עצמו שקנו ממנו שבזה אתי שפיר לשונ' מדוקדק כיורש כלוקח ועם שלא הונח לי מצד שמעולם לא נשמע כמוהו, עכ"ז חיפשתי ומצאתי את שאהבה נפשי להרה"ג הנז' זלה"ה שגם בחי' על הש"ע כ"כ להדייא ע"ש שהאריך ואין צורך להעתיק כל דבריו ומעתה יוצא לנו מזה דבשטר בנא' גובה מזה ומזה בלא שבוע' וכמ"ש ואפי' מי שירצה להתעקש בדבר שבוע' יודה מיהת שיכול לגבות הכל מבנ"ח של היורש הב' כיון שכל הנכסים משוע' בידו ומה גם שבנד"ד לא חלקו הקרקעות זה כנגד זה אלא שא' מהם מכר חלקו בקרקעות, זהו הנראה לענ"ד ולראיה ח"פ מ"ה לפמ"ה וקיים. שמואל עמאר לו) בענין בע"ח אם נפרע מנדוניית האשה בחיים בזה ראיתי להרב מהריב"ע שהשיב לחו"ר צפרו שהיו בדורו להלכה ולא למעשה תשוב' באורך והובאה בתוך התשובה (בספר הגדול שלי סימן של"ח של"ט) שאם יסכימו עמו חכמי הדור יתקן לגבות הב"ח מנדו' האשה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין ביען שרוב התקנו' הם עזה"ד שמשום נ"ד מתקנים נגד הדין ומה גם שכל מה שנזכר בתשו' רשב"א שהביאו הטור והב"י סימן צ"ז וסימן צ"ט ודוכתי אחריני שאין בע"ח גובה מנדוניית האשה אינו אלא במקום שמזכירין בפרטות חפצי הנדו' כ"א בשם בשטר הכתו' אבל לפי מנהגינו שזוקפין הכל בדמים אין כאן אלא חוב בעלמא. עיין תשו' הרשב"א שהביא הב"י סי' פ"ח שכתב וז"ל ונרא' לי שאותו מנהג וכו'. וכיון שאינה אלא חוב הו"ל כלוה ולוה האם נאמר לב' לא תגבה מהלוה מפני שכבר יש בידו הלואה אחרת, וכ"ש שהכתו' של מנהג המגו' כבר הורע כחה לאח"מ, ולא השגיחו המגורשים בשבח בית אביה. שאפילו אין שם אלא נצ''ב ונ"מ, בע"ח נוטלם בחובו בע"ך. ומ"ל מחיים מ"ל לאח"מ., כיון שמדין שות' שכ"א מתחייב בכל נגעו בה דטעמא מאי אמרו שאינו גובה ממנה הוא ממ"ש בתשו' מ"י סדר מ"ש סי' ח' לאה שהכניסה וכו' א"ך היכא שאין לה ליטלם לא במיתה ולא בגו' נעקר היסוד ממקומו, ול"ד למ"ש ר"מ רבק"ש סימן צ"ו אות צ"ו ואות צ' וש"ע סימן ק"ח דכל שהעסק בעין נוטלו בל"ש וכל היכא דאיתנהו ברשו' מרייהו קיימי) דהתם קאי לגוביינא מידו ובזמנו הקבוע אבל הכא לא קאי לפירעון ונהי דכתו' כחוב (פב) שיש לו זמן או במיתה או בגו' היינו לענין שאינה ניגבית מחיי' בלי גירושין: אבל כל כמה דלא נתגרשה ומתה לא קיימא לפרעון אע"ג דנדו' בעין אינה יכולה לו' תתעקל הנדו': משא"ך בע"ה דסחורתו בעין אעפ"י שעדיין לא הגיע הזמן ס"ס קאי לפרעון. ועוד אם מתה הורע כחה וא"ך מהיכן רגלים לומר דמצייא מעקלא, ומה שרציתי להוכיח מדק' הרב"י באה"ע ס"י הוא לומר דמאחר דל' הנדונ' הנז' בדברי הפוס'. אינו אלא במקום שמזכירים איתם בפרטות שייך שפיר טעמ' דשב"א דלהכי מפרשי' אותם בס' כתו' לכתשתלם בעין משום שב"א אבל במקום שאין מזכירין כנז' הו"ל חוב מעות, ובמעות ב"ח נוטלם כמ"ש הרשב"א ואי משום שהיא בעין כבר כתבנו שכיון דלא קיימא לפירעון השתא גריעא מבע"ח. ומאחר דבמותה הופקע כחה למנהגינו אמרינן שפיר הכא לכשתתגרש. וכל כמה דלא נתגרשה אין לה שום כח וזכות עכשיו לעקל, וליכא למימר א''ך אפי' לא היה זוקפם עליו לא מצייא לעקל, דהא ודאי בורכא דודאי היינו טעמא דזוקפים משום דאשה יכולה לעקל ואיכא למימר אם לא היו זוקפים הו"א להכי נפרעו לאלומי כחה ולו' דאע"ג דלא קיימא השתא לפירעון מצינו לעקל, אלא דכ"ז אינו אלא לתקנ' המגו' אבל בכתי' כדת שלעולם נוטלת נכסיה נצ"ב ונ"מ לא יצדק זה א ואפילו למנהג טוליטולא שחולקים הרי אינו נפרע הב"ח כ"א מחצי היורשי' ולא מחציה. אלא שגם בזה ראיתי להר' הכנה"ג סי' צ"ג וז"ל שו"ר בב"ח שכתב שהרי"ף והר"ן סוברים דאפי' בנכסים שהכניסה לו יש כח ביד הבעל למוכרם מלבד כלים העשויים לכלות וכו': ופשוט דכוונתו מדיכול למכור לדע' הרי"ף והר"ן ה"ה דמצי בע"ח לגבות וברור הוא ואין להכחיש המוחש. ומ"מ כ"ז כתבתי דרך אפשרות אם יעזרוני ויסכימו עמי רבים הנוהגים כק"ק המגורשים והעיד לי ידידי החכם כמהריב"ץ ששמע מפי מורי שכן דעתו ושאם היה מוצא המסכימים לדעתו יתקן תקנה זו מטעם שהם כשותפים. וכבר הסכימו על זה כמהריב"ץ הנז' וכמה"ר אב"ד בחתי' עכ"ל בקיצור לשון הרבה מב' תשובו', ויען שדב"ז כעין תקנ' ראיתי להעתיקו כאן כמ"ש כי היא משנה צריכא ולראיה ח"פ. ע"ה שמואל עמאר ס"ט לז) כהרפט"ו וכהרי"ן קבלו עיס' מכהר"ף עמאר והרי"א ישצ"ו ובשטר העיס' מבואר שלבד הקרן שקבלו מהם עוד זאת ימצאו לכם איזה סחורות ממ"א ע"י השתדלותם וערבנותם שיתערבו בעדם וכמ"ש וכו' יתחלק וכו'. גם שם בשטר הנז' כתוב [שקבלת העיס' ביתה בר"ח טבת תרל"ו והקנין היה בסיון תרל''ו] שהתנו עליהם שלא ימכרו בהקפה מיום הודאת העיס' וכ"ז שהעסק הנז' בידם כ"א ע"ך סך אלפי' דורו' פראנסים ולא