דבר שמואל קעג

דלא פסק כן אלא בהך דסי"ד שהיתה עליו שבועת היסת מעיקרא ואחר השבועה הוא שנתחייב ע"י העד שבו' התורה ופנים חדשות באו לכאן דאין סברא לחלק בזה כלל דסו"ס הרי הוכחש העד ממילא בשבו' א' ועכ"ז פסק דלא מהנייא וחוזר ונש' בנק"ח, וכ"כ להדייא הרב זרע אמת הביא דבריו הרב הד"ט סימן כ"ג אות י"ד, והרב זל"א ח"ג אות ש' ע"ש דמי שהיה חייב לחבירו שבו' בנק"ח ונש' בהיסת חוזר ונשבע בנק"ח וכיון שמצינו למר"ן הקפיד אנק"ח והאחרונים הללו קיימי בשיטתיה וכמ"ש הש"ך ג"כ שבש' הדיינים החמירו טפי ודאי דכוותייהו נקיטינן ושבו' זו עצמה שהיא מן התקנה, צריכה נק"ח וכמ"ש להדייא בתקנו' ולכן דין הוא שאין להקל בה כלל בלי נק"ח כיון דחז"ל עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, ודיינו להקל בנק"ח דתפי' ושאר ספרים בדיעבד דוקא כמו שהוכחנו מדברי מר"ן ולא להקל גם לכתחי' כדעת מורים ודקיימי בשיטתיה וזה נר' ברור להלכה ולמעשה בפרט בזמנינו זה שהוקל בעיניהם חומר השבועות לגמרי וראוי לכל מורה להנהיג הדבר בס"ת דוקא וכמ"ש החכמים הנ"ב ישצ"ו שגם חבר עיר דאר לבידא ראוי להזהירו על כך דאפי' בדיעבד לא סגי להו בהכי שעי"כ גם הנשב' לא תועיל לו שבו' כזו באופן שבנד"ז דוקא הוא שאנו מסכימים על זה וגם בסעיף הב' שהיתה השבועה קודם מעב''ד מסכימים אנחנו לדבריהם בנד"ז דוקא ולא בנדון אחר כי הדין משתנה בזה לפי אופן המעשה וכבר הרחיב הדיבור בזה הרב מוהריב"ץ זלה"ה בפס"ד א' ומדבריו מוכח שלפעמים תועיל שבו' זו דקודם מעב"ד, ונד"ז הרי הוא כא' מהם, כיון דליכא נפקותא וכמ"ש החכמים הנ"ב ישצ"ו, זהו הנלע"ד בזה, וצויי"מ וימ"ן וח"ף מכנאסא יע"א בח' חשון שנת לטו"ב לנו כל הימים לפמ"ה והשו"ב וקיים. הצב"י שמואל עמאר. ועי"ן הש"ך והט"ז שגם הוא הסכים לדברי הש"ך ובאה"ט הביא דברי שניהם עיין בו ועיין להרב חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות כ"ג שקיים דברי הט"ז וע"ש לענין אם נשבע בציצית ודין ת"ת. אח"ז רב הייתי מפטפט באיזה כת"י ובא לידי כתב א' מהרה"ג כמוהר"ר רפאל ביר' זלה"ה שבו כתב שאירע מעשה לפניו בא' שנשבע בכל הספרים שהיו לפני הרב ועכ"ז הורה הרב שיחזור וישבע בס"ת כנהוג וכתב דהאידנא שרוב המון העם שגור בפיהם ש"ש וכו' והרבה שבועות נש' לשוא לחזיק שקריהם אין להקל בזה כלל. לה) ראובן ושמעון ירשו קרקעות מאביהם, וא' מהם מכר חלקו לזולת והלך לדור בעיר אחרת, והב' עדיין קרקעותיו משו"ח ויצאו חובות על אביהם ובע"ח רוצה ליפרע בכל חובו מחלק היורש שלא נמכר והיורש אומר שלא יפרע כ"א חלקו ובחלק אחיו לישתעי דינא בהדי לוקה הדין עם מי. תשובה דין זה מבו' בטור ומר"ן סי' ק"ז ס"ז וס"ח וס"ט והטור והלבוש מבו' בהם יותר, וכלל דבריהם הוא דאם הניח קרקעות וחלקום היורשי' אם לא ירשו אלא ב' שדות ולקח כ"א שדה אחת אינם יכולים לו' לבע"ח שיקח מכל אחד חצי שדה. כי הם במקו' אביהם ' ואלו היה אביהם קיים ואומר טול מכל א' וא' שבשדות חצי משדה זו, וחצי משד"ז אין שומעין לו אלא ב"ד מגבין לו כל חובו משדה א' כך כשבא לגבות חובו מהיתו' נוטל שדה א' מאיזה מהם שירצה אבל אם ירשו ד' שדות., וחובו כנגד שני שדות אינו יכול לומר יקח מא' ב' שדות, אלא יקח מכל אח' שדה אחת. כיון שיכול ליקח מכל אחד שדה שלימה ואם עשאם לו אפותיקי, אז יגבה מא' מהם, ל"מ באפותיקי מפו' שאומר לו וכו' אלא אפילו שיעבד לו כל נכסיו וסיים לו קרקע א' במיצריו להיות תחילה לפירעון אם ירצה גובה הכל מא', ואם לא הניח קרקע רק טלטל ומעות, וקצת מהיורשים מצויים וקצת מהיורשי' אינם מצויים. גובה הבע"ח מהמצויים. וביאר הרב המבי"ן זלה"ם על זה בחי' על הש"ע סי' הנז' בשם רבותי' הא' ז"ל דבכלל אינם מצויים ה"ה אם חלקו והעני אחד מהם נוטל כל החוב מהב' וכן אם חלקו האלמנה והיורשים למנהגינו והעני אחד מהם נפרע הבע"ח כל החוב מהב' וכתב שכן מצא בשם חכמי פאס הא' ז"ל, ושכן כתב מהרמ"ט ז"ל וסיים דה"ה אם כפר א' והודה א' שהמודה חייב לשלם הכל. שכל נכסי המת משועבדים לחובותיו. ואם אי אפשר להשתלם מא' משתלם מהב', עכ"ד ופשוט דה"ה אם חלקו ומכר א' מהם חלקו והב' לא מכר ורצה הבע"ח ליפרע מחלק זה שלא מכר דרשאי, דכיון דאילו היה אביהם קיים היה הדין נותן כן: ה"ה אחר שמת כיון דאמרי' שהם במקום אביהם, וכי היכי דאמרי' דאינם יכולים לומר לו שיקח מכל א' חצי שדה וכמש"ל, ה"ה נמי אחר שמת הוי כאלו מכר קצת והניח קצת, והגם שכל א' אינו חייב אלא בחלקו מ"מ כל הנכסים משועבדי' והוי כחלקו והעני א' מהם, ומ"ש שם בס"ט דאם ירשו קרקעות ומכר א' מהם חלקו או נתנו במתנ' וכו' דאין בדבריו כלום היינו לענין אם רצה המלו' לגבו' מח' זה שמכר וכמ"ש בל' הטור והלבוש אבל אם אינו רוצ' לגבו' כ"א מהב' נר' פש דרשאי לגבות כיון שהכל משועבד בידו וכן מדוקדק להדייא מדברי הטור והלבוש שם שכתבו וז"ל, ואם ירשו קרקעות וחלקום ומכר אחד מהם חלקו או נתנו במתנה ובא בע"ח של אביהם לטרוף מלוקח שקנה מהיורש , וטוען הלוקח הנחתי לך בנ"ח ביד היורש האחר לגבות מהם אין בדבריו כלום והדין עם הבע"ח דלא אמרינן אין גובין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין: אלא כששעבד הלוה בעצמו נכסיו אבל גבי יורש