דבר שמואל קעב

א"א הביא ס' רב האיי דס"ל דאין משביעין, וס' הגאוני' דס"ל דמשביעין. וכתב דנקטינן כסברתם, ומבו' שם טעם הגאונים ז"ל דאולי תודה ויהיו מצויין בידה, וחייבת להחזיר וסמך לדבריהם הללו דברי בעה"ת שגם הוא אומר דאם מעות ההלואה קיימין נפ' המלוה ומסמיכו' דבריהם הללו. וגם ממ"ש דברי בעה"ת בלי חולק מש' שגם הוא מודה לדבר הרב בעה"ת, וא"ך איך השמיט דברי הרמב"ם הללו דמעות הקיימים בח"מ בסי' קל"ב ובאה"ע סי' צ"א ולפחות אף את"ל דס"ל כדעת הרה"מ דמחלק בזה בין לותה ונשאת ללותה אחר שנשאת הי"ל להזכיר זה גבי לותה ונשאת דהוו שום לבעה"ת. והנה לכאורה היה נראה מדברי הרב הכנה"ג שכתב שם בסי' צ"ו או' ש' מהגב"י שיש קצת רוח והצלה ליישב תמיהא זו דכתב שם הרב הכנה"ג על דברי בעה"ת שהביא הרב"י דמר"ן ז"ל סתם הדברים ובדין זה יש שלשה סברות הס' הא' היא ס' בעה"ת שכתב כאן רבינו המחבר, וס' הגאונים דאפילו לותה בעודה א"א אם מעות ההלואה בעין חוזרים, הסב' הב' היא סברת הרה"מ ז"ל דבלותה בעודה נשואה אפילו מעות ההלואה בעין אינם חוזרים ואפשר להעמיד סברא זו כס' הרמב"ם, אבל לותה בעודה פנויה אם המעו' בעין חוזרים הסברא הג' היא ס' הריטב"א זלה"ה שהביא הנ"י שנר' מדבריו דאפי' לותה בעודה פנויה ועמדה ונשאת אפי' המב"ע אינם חוזרים עכל"ה. ולפי"ז היה נר' לכאורה לומר דמה שלא הוצרך מר"ן לכתוב דין זה בסי' קל"ב ובאה"ע סי' צ"א גבי לותה ונשאת הוא משום שכבר גילה לנו דעתו בסימן צ"ו דאפילו לותה בהיותה נשואה והיו בעין חוזרים דק"ו הוא דאם בלותה בהיותה נשואה שפקפק בה הרה"מ כתב הוא דחוזרים כדעת בעה"ת, כ"ש בלותה ונשאת דמודה בה הרה"מ ואדרבא אם היה כותב כן גבי לותה ונשאת היה לנו מקום לטעות ולו' דבלותה אחר שנשאת לא ס"ל הכי וכדעת הרה"מ. אלא דכד דייקינן נר' דזה אינו מוכרח דא"ך הי"ל לגלות דעתו שם בסימן קל"ב גבי לותה בהיותה נשואה דאם הם בעין חוזרים ונילף מינה בק"ו גבי לותה ונשאת, ועוד יש לדקדק ממה שהביא בח"מ סי' קל"ב לשונות הרמב"ם והרה"מ הללו אב"א דמשמע שדעתו לפסוק גם הוא כדבריהם בכל גם במעות שהיו בעין ובב"י אה"ע סי' צ"א השמיט דברי הרמב"ם והביא ס' הנמק"י דס"ל דאפילו במעות בעין איבעייא להו משום דמלוה להוצאה ניתנה. ואחריה כתב דרי"ו חולק בזה, ומלשונו זה דנקט לרי"ו בל' חולק וגם השמיט דברי הרמב"ם לגמרי בארוך אדרבא איכא למימר דלא ס"ל כהרמב"ם בענין זה דהיו בעין ומה גם שבקצר העתיק לשון הרמב"ם דלותה בהיותה נשואה ודלותה קודם נישואין אב"א. והשמיט מדבריו ס' זו דאם הוו בעין. פה גם כן הניח הרב המחבר ז"ל, מקום חלק דבר שמואל (טל) שיעור ב' דפים אחרים. וכעת לא נמצא סיום הדברים. הק' מרדכי נכדו יש"ץ: זה מ"ש על פסיד א' הבא מחו"ר ארבאט וסאלי במי שנשבע בכ"ד ספרי' וקודם מעבד' אי מהנייא או לא לד) מדברי מר"ן דסימן פ"ז סט"ו דנקטו תפילין בדוקא משמע לכאורה דתפי' דחשיבי טפי משחר ספרים. הוא דמהני בהו נק"ח בדיעבד: אבל שאר ספרים לא מהנייא בהו נק"ח אפילו בדיעבד אך מור"ם פליג וסובר דתפילין דגריעי משאר ספרים הוא דלא סגי בהו אלא בדיעבד ושאר ספרים הוו כס"ת ומהני בהו נק"ח אפילו לכתחילה, אלא דכד דייקינן נראה דא"א לפרש כן בדברי מר"ן דכללא הוא אפושי פלוגתא לא מפשינן, ולפי פי' זה הוייא מחלוקתם מן הקצה עד הקצה ומסתיין לו' דלא פליגי אלא בלכתחיל' בשאר ספרים אבל לומר דפליגי בשאר ספרים אפילו בדיעבד כל כי האי נא מפשינן כי ע"ך הנר' ברור דמר"ן ס"ל דתפי' ושאר ספרים שוין הם ונקט חדא מתרתי ומור"ם ס"ל דאינם שוים: ושאר ספרים מהנו אפילו לכתחי' כס"ת ותפילין לא סגי ביה אלא בדיעבד ונר' שכן היא ג"ך דעת הרב הסמ"ע בפירוש דברי מר"ן הללו דלא שייך למימר דהוא ז"ל לא נטפל לפרש אלא דברי מור"ם ודברי מר"ן הניחם כפשוטן, כיון דעכ"פ אפושי פלוגתא וכו': גם הש"ך סקמ"ב נר' שכן היא דעתו. דאף שהוא ז"ל חולק על מור"ם ומהרי"ו בזה וסובר דתפילין עדיפי משאר ספרי' מ"מ נראה דהיינו דוקא בלכתחי' אבל בדיעבד נראה שגם הוא יודה דשאר ספרים מהנו ממ"ש שם בשם הרא"ש. ולפי"ז ודאי אית לן לאוקומי הלכתא הכי דכיון שדברי מר"ן מוכרחים אנו לפרשם כמ"ש כי היכי דלא לאפושי פלוגתא, והסמ"ע וש"ך קיימי בשיטתיה ודאי דהכי נקיטינן: ואף שמצינו לקצת מהאחרונים דקיימי בשיטת מור"ם עיין להר' נוב"י חלק א' סי' ע"א שהוכיח במישור שעיקר השבועה אינה תלויה בנק"ח ובאחיזת דבר בידו כי אם במה שמוציא מפיו והביא ראיות לזה מכמה פסוקי הנ"ך, ומסיק דענין הנחת יד על הספר או אוחז ס"ת בידו אינו אלא מנהג שנהגו כדי לאיים עליו ולהזכיר עונש השבו': ואפילו בס"ת פסול או בספר שיש בו כתב אשורית הוייא שבועה ק"ו בס"ת כשר ע"ש מ"מ אנן מיהת למר"ן שמעינן בזה, וכיון שמצינו לו להדייא דנק"ח צריכא רבה כוותיה נקיטינן ותדע דאיהו ז"ל קפיד על זה, שהרי בסי"ד פסק דאפילו אם כבר נשבע היסת חוזר ונשבע בנק"ח ע"י עדות העד ומדבריו מש' דאפילו אם היתה עליו שבועה דאורייתא מעיקרא ונשבע היסת. חוזר ונשבע בנק"ח ולא תימא דלא