דבר שמואל קע

בחנות הנ"ב מקודם וחזרנו על המקרא וראינו מ"ש בדין זה מ"ר דודי הר' המבי"ן זלה"ה בנימוקו על הש"ע שפשט המנהג לדון בחזקת 'סקאקין ולקראסלייא. כי"א בתרא שהביא מור"ם סי' הנז' דאפילו בסתם לא איבד חזקתו. ועוד ראינו שגם הרב מוהרפ''ת זלה"ה גופיה חזר בו בשני תשובות אחרים וכתב שדין החזקה הנז' כדין קרקע גמור וסתמו כפירושו שאינו מתייאש ושכן פשט המנהג ע"ך: מבואר יוצא מדבריו ז"ל דס"ל דאפי' בסתם לא איבד חזקתו ובודאי דהכי נקיטינן דסמי חדא מקמי תרתי. ועוד דבזה עלו דבריו מכוונים עם דברי הרב מו"ד זלה"ה דקי"ל כי"א בתרא שהביא מור"ם, ולפי"ז חזר הדין לזכות בעלים הא' הנ"ב שזכאים הם בחזקתם בחנות הנ"ב ואין לאחים הנז' הבאים אחריהם בה שום זכות כלל וצור יש' י"מ וימ"ן: נאם החו"פ מכנאסא יע"א בש' כה תאמר"ו ליוסף לפ"ק וחתו' החכם כמהר"יע בירדוגו נר"ו וס"ל נמ"ך. לב) לעת כזאת עמד החכם כמהרי"ע הנ"ל על הלכה זו ע"י שנכשל בה שהיתה לו חזק' גם הוא והוציאוה מידו גוים ולאיזה סיבה לא יכול להם להוציאה מידם. ועמדו איזה ישראלים והוציאוה מיד הגוי ועמד עליהם החכם הנז' והוציא כתבי זכיותיו שבהם זכה בחזק' הנ"ב מיד ישראלים אחרים במקנת כסף ובקש ממני לחזור עוד על לימודי ואחר העיון נרא' בעיני שהדין עמו מהטעמים הנ"ב, ולהיות שאין מדרש בלא חידוש ראיתי להביא מן החדש מה שמצאתי עוד להרב כנה"ג ח"ב סימן ק"מ הגה"ט אות י"ב וז"ל כתבתי בנדפס הגה"ט אות ק"ו בבעל החזק' שעמד שנים רבות ולא תבע חזקתו אם יש טעם לשתיקה לא הפסיד חזקתו ושוב נדפסו תשובות הראד"ב וראיתו שבסימן ק"ס כתב בסתם דאעפ"י שעברו ה' שנים ולא תבע לא הפסיד השכירות ומינה דלא הפסיד החזקה כמו שנתבאר שם ונראה מדבריו דאפילו אין טעם לשתיקה לא איבד זכותו, ועיין ג"ך בס' מקור ברוך סי' כ"ח רמ"ב עכ"ל: הרי דאפילו בלתי טעם לא איבד זכותו וא"ך כ"ש היכא דיש טעם וכנד"ד, דודאי אין שום אדם מניח חזקתו אם לא שיהיה לו איזה עיכוב או מצד הגוי שירצה לתתה לאיזה אהוב או מצד שירצה להשכיר ביותר והמחזיק אינו רוצה או מצד שרואה המחזיק שלפי העת הלואי תספיק שכ לגוי וכיוצא ולכן נראה שהד"א כמ"ש וכ"ש הוא בקונים בדמי' מאת הגוי או מיד ישראל וכבר נתוועדנו והסכמנו שכן ראוי לדון מהיום בחזקות הללו ואלד"י אמת. ינחנו בדרך אמת כי"ר וח"פ שנית בשבט אמרות טהורות לפ"ק וקיים שמואל עמאר. לג) בדין ראובן שנתן מעות לשמעון לקנותם סחורו' מעיר פאס להסתחר בהם במחז"ק למחצית שכר ויש לו עדי' שבפניהם נתן המעו' לשמעון הנז' אדעתא דהכי והלך שמעון וקנה הסחורות, וכשהביאם למחז"ק עמד לוי בע"ח של שמעון ועקלם בכח שטרו יכול או לא. תשובה הן קדם צריכים אנו לחקור אם חזקה זו דכל מה שיש ביד האדם הוא שלו חזקה אלימתא ולא מהני ליה מגו במקום האי חזקה או לא. והנה מצינו להה"מ ז"ל בפ"א מהלכות מלוה ולוה דין ד' שכתב וז"ל טען הלוה שמטל' אלו וכו', דין זה אינו מבואר בגמ' בפשי' אבל נר' דבר של טעם וממה שיבא פ"ב יראה כן ויש לתמו' מה טע' לא יהיה נאמן בזה מתוך שיכול לתתם במתנ' או למוכרם ולתת הדמים וב"ח לא יגבה מהם כמו שיתבאר פי"ח ויש מי שתיר בזה וכו'. והרמב"ן ז"ל אמר שאחר שתבעוהו בחובו אינו נאמן לו' במה שבידו שהוא של אחרים דחזק' כל מה שיש ביד האדם הוא שלו ומיגו במקום חזקה כזו לא אמרינן. לפי שאדם עשוי לעשות קנונייא להפקיע ממון חבירו לפיכך חוששין לו אלו דבריו ז"ל עכ"ד הה"מ זלה"ה, ומדברי הרה"מ ז"ל נרא' דבין אם אמר פקדון הם בידי או שכורים או שאולים או עסק בכולן אין שומעין לו עד שיביא ראיה דדבריו ז"ל דפ"א ודפ"ב טעם אחד להם דעכ"ל דגם מ"ש בפ"ב בסתם דאמר של אחרים הוא. נכלל בו גם מ"ש לעיל בפ"א שטען פקדון הם בידי וכו' שטע' הדבר לדע' הרמב"ן שהביא הרה"מ והב"י בסי' הנז' הוא משום דחזקה כל מה שיש ביד האדם הוא שלו, ומגו במקום חזקה כזו לא אמרינן ודברי הרמב"ם שכתב בפ"ב הנז' פסקם הטור בסי' צ"ט ומר"ן ומור"ם בסימן הנז' סוס"ב וז"ל ואם נר' לו ממון אחר שבו' זו ואמר של אחרים הוא או עסק הוא בידי אין שומעין לו עד שיביא ראיה וסיים מור"ם שם וז"ל ואעפ"י שיש לו מגו שהיה יכול להחזירם או לומר להד"מ אינו נאמן דהוי מגו במקום חזקה דכל מה שנמצא ביד האדם בחזקת שהוא שלו, וי"ח בזה מיהו אם ידוע שיש לו עיסקא מאחרים נא' לומר על מעות שבידו אלו מעסק פ' במגו שהיה נותנם לו ע"ך ופשוט הוא דמ"ש מר"ן ואמר של אחרים הוא היינו באומר פקדון או שכורים או שאולים וכיוצא כדע' הרמב"ם דס"ל בכולם אין שומעין לו עד שיביא ראיה ואפילו אית ליה מגו. והיינו טעמא משום דאינו ידוע לנו כלל אם יש לו משל אחרים רק ע"פ דבריו, ולכן אפילו אית ליה מגו אינו נאמן דמגו במקום חזק' כזו לא אמרינן אבל היכא דידוע לנו כבר יש בידו משל אחרים וכגון שהמציא עדים או שטר ט"ז מהימן במגו דאי בעי היה נותנם לו: דע"י האי ראיה שמביא אזדא לה האי חזקה ולכן נאמן לומר של פ' במיגו דאין בעי היה נותנם לו והן הן דברי מור"ם שהביא בשם הרא"ש דמשמע מדברי מור"ם ז"ל דגם מר"ן יודה בהם אלא דיש להסתפק בדברי מור"ם הללו במ"ש אם ידוע לנו