דבר שמואל קסט

שמא יתגלה הדבר לגוי אבל בזמנינו תלי"ת אכשור דרי ונכסיהם כמדובר לעינינו ולא יסקלונו, ולא עוד אלא שממה שראו שאנו מחזיקי' נתחכמו למכור החזקות מתחי' בדמים יקרים ומקבלים מישראל דמי הבנין והוצאות ושוחדות נוסף על הבנין כמו שתראו בכל החזקות שאחרי פתח האלמללאח מקצה ועד קצה, וגם בחזקת סקאקין כך מנהגם מעת שנתחדשו החנויות שאחורי פתח למללאת, וכיצד נדון בהם דין חזקה יישוב האמורה בפוס' דבכגון זה ודאי לא גרע ממציק שבשביל שמזלזל במכר קרקע קצת נשאר החזקה לישראל וכמ"ש בסימן רל"ה שעליו סמכו רבותינו תקנתם העיקרית שדינה כקרקע לכל מילי, ואדרבא חזקות הללו עדיפי שיש בהם דעת בעלים שמטעם המלך וגדוליו זוכים בחזקות בדמים יקרים משא"ך סיקריקון שאינו אלא הטעאה. ואני היודע ועד שהרבה הלשינו למלך על ההחזקות הללו, ולא עלתה בידם מטעמים הללו, ומטעם החזקה שפשטה תקנתה בכל ערי המערב שאפי' המקומות שלא היתה נהוגה ביניהם כגון אספי ואזמור וכיוצא חזרה ביניהם כעת מנהג קבוע ובידיעת המלכות ואפי' הגוים ביניהם נוהגים חזקת ישוב וקוראים לו מפתח ומוכרים אותו בדמים יקרים מגוי זה לגוי אחר וכיון שפשטה בזמנינו זה כמ"ש יש לדון בכולם כנז' כיון דלעיני הגוים אין חילוק ביניהם וכאלו מזכה לו החזקה מעיקרא דע"ד כן הוא משכיר לו שכולם יודעים שיזכה בחזקה גם נמכרים ביוקר גדול, וג"כ מאן לימא לן שהמוריש הזה לא קנה החזקה מהגוי, כמו אלו של זמנינו. באופן שלדעתי תחזור החזקה לבעליה ולא אהני רמאה ברמאותיה זהו הנ"ל החו"פ מכנאסא יע"א בכסלו תרו"ם לפ"ק: ע"ה שמואל עמאר ס"ט: ל) ומע"ל נמ"ך אעפ"י שכבר כתבנו ביד האחים המחזיקים האחרונים הנז' שזכו בחזקה הנ"ב כיון שעתה נתברר לנו שהבעלים הרא' הוא היורש הנ"ב והיה קטן וכו'. דבר פשוט הוא שחזקתו במקומה עומדת, אפי' למ"ד שדין חזקת יישוב כטל' ולא פקעה מחמת שדרו בה הגוים דמידי הוא טעמא דאמרינן בעלמא דפקעה חזקת המחזיק הא' כשדרו בה הגוים היינו מחמת שראינו שבא הגוי וגרשו ממקומו ומפני שהי"ל לרדוף אחר הגוי שבא בגבולו לעוקרו והניחו ולא רדף אחריו אמרינן מסתמא נתייאש ופקעה חזקתו, ויזכה המחזיק הב' וכמו שראינו להרב אבי"ע וב"ד זלה"ה שכתבו שכך הוא הדין והמנהג ע"ע אבל בנד"ז לא שייך טעם זה כלל, דכיון שהיה המחזיק הא' קטן לאו בר דעת ונגרר אחר אמו שלא מדעתו לדור במקום אחר ובמילי דאבוה לא הוה ידע עד כהיום הזה פשוט הוא דלא פקעה חזקתו כלל, דלא שייך בזה לומר שהי"ל לרדוף אחר הגוי לעוקרו ואפילו בדבר דשייך ביה דין יאוש: אם היה יאוש שלא מדע' אמרי' דלא הוי יאוש. כמ"ש בסי' רס"ב ס"ג ובסמ"ע סק"ט כ"ש כאן שהיה קטן דלאו בר יאוש הוא: ועוד מטעם אחר נר' שיש לצדד לזכות היורש, אפי' אם הים גדול בעת שבאו הגוים ולא רדף אחריהם דמצינו להרב מטה שמעון סימן ק"מ אות צ"ג הביאו הרב ויאמר יצחק ז"ל בליקוטיו שעל ח"מ שאם התזקה קנאה המחזיק מאחר אפילו אם המחזיק עקר דירתו ממנה חזקתו במקומה עומדת וחילוקו של הרב ז"ל אמו"ץ דדוקא בחזקה שזוכה בה האדם בחנם ע"י שכי' הרא' דאסמכוה רבנן אדין עני המהפך וכו' בזה הוא דלא דיינינן לה כדין קרקע אבל אם קנאה מאחר שהוציא עליה דמים ה"ז כאלו קנה קרקע ודייני' לה כדין חזקת קרקע דאסמכוה אדין סיקריקון שכתבו רבותינו בעלי התקנות שדינה כדין קרקע גמור, וקי"ל קרקע בחזקת בעלים עומדת, ואינה נקנית כ"א במכר או במתנה ולא ביאוש. ודבר ה' בפי החכם אמת במ"ש דמאן לימא לן שהמוריש לא קנה האזקה כנ"ב שהמציא לפנינו עתה היורש שטר הנז' שמתברר ממנו שהחזקה הזאת באה ליד המוריש הזקן הוא החכ' כהה"ר משה ן' שלוש ז"ל זקינו של אביו מישראל אחר בדמים יקרים לפי מה שהיו עוברים המט' באותו זמן. וא"ך כי היכי דבעקר דירתו לא פקעה חזקתו, וכמ"ש הרב ז"ל, ה"ה נמי אם דר בה הגוי, אפילו היה המחזיק גדול ולא רדף אחריו, דין הוא דלא פקעה חזקתו, כיון שקנאה מאחר דמאי שנא וכ"ש בנד"ז שהיה היורש קטן. באופן שמכל צד נר' שחזקת המחזיק הא' והוא היורש לא פקעה ובמקומה עומדת והדר דינה מכל הני מילי דכתיבנא והד"א כמ"ש ידידינו הח' הפוסק מ"ר שמואל בקוראי שמו. וטעמו ונימוקו עמו, ולרח"ף בכסלו הנ"ב וחתום החכם. כמוהר"ף אבן צור נר"ו לא) וס"ל נמ"ך הן קדם כתבנו לזכות האחים הנ"ב מתרי טעמי חדא כיון ששהתה ביד הגוים זמן רב ולא עמד עו"א להשתדל להוציאה מידם מזה היה קרוב הדבר בעינינו לומר שעדיין לא החזיק בה שום בר ישראל מעולם ונמצא שחזקתם חזקה. ועוד אפילו את"ל שהחזיק בה שום אדם מעולם קרוב לו' שנתייאש ממנה. ועשינו סמוכות לזה מדברי מור"ם סוס"י קנ"ו בסברא א' שכת' בסתם שאם לא ג"ד לא איבד חזקתו עד ג"ש משמע שאם עברו ג' שנים ולא ג"ד איבד חזקתו ועוד נסתייענו מדברי הרב מוהרפ"ת זלה"ה בתשובה שאם לא ג"ד איבד חזקתו והעיד שכן היו דנין ב"ד שלפניו ז"ל. הן היום עמדו לפנינו הבעלים הא', והמציאו לפנינו מס' עדויות שהם מעידים שהיו אבותיהם מחזיקי' בחנות