דבר שמואל יז

דמו בו וממתינין ליה עד שיגמר שערו וצפרניו ונר' שכן הוא מנהג עירינו זאת., ומעיד אני שנולד מימון אחי בשבת תוך שמנה ממש, ובימות החול בדקו הרב כמוהר"ר אבי"ע ביר' זלה"ה, ויום ששי בש' בא בבקר ובדקו ואמר שעדיין לא נגמר שערו וצפרניו כראוי ויום א' אחר חצות בא ובדקו הוא וחכם אחר מוהל ואמרו שנגמרו שערו וצפרניו ונמול ביום ב' שהוא יו"ד ללידתו ופשוט שלא נעלם מהרב דברי הרב בית יהודה במנהגים דק"ט שכתב מנהגו שלא למולו עד עבור ל' יום אלא ודאי מצד שהיה מנהגם לדון בזה כדעת מר"ן עשו כפה"ד ועיין להרב מעם לועז הביאו הרב זל"א. שכתב ביום הז' ילך המוהל לראותו, וישים אצבע בפיו לראות אם קרה ולחה, וגם שימצוץ וימשוך את אצבעו ושלא יהיה למארי"ו, גם צפרניו וכפות ידיו ורגליו יהיו לבנות ופה האצטומכא לא יהיה עמוק' וגם תפול טבורו אבל אם יש לו ''פלוריזיקא" בפיו או בלשונו או בתכו או בשפתיו או שהוא כולו ירוק או עיניו: הוא מורה שהוא חולם ואין למולו יע"ש, ומזה מוכח שגם הם היו נוהגים כמנהגינו גם בדיד הוה עובדא ונולד לי בן בשבת והיה לו חולי בכיס ובדקוהו המוהלים בע"ש ואמרו שיהיה נמול בשבת ולראית האמת ח"פ: ע"ה שמואל עמאר. המפלת כמין חתיכה בלי ריקום מה יהיה דינו של הבא אחריו לענין פטר רחם להתחייב בפדיון עיין במשנה פ' יש בכור דמ"ז ועיין בפ' המפלת וז"ל מהרי"ק ש"ו קמ"ג ואשר שאלת על אודות אשה שילדה זכר אחרי הפילה נפל בתוך ח' שבועות לבעילתה ושאלת את הנשים אשר היו שם והעידו איך נפל השפיר לבור והושם אח"ך בספל מלא מים ולא הבחינו בו שום ריקום איברים רק ראו כמין גידים דקים מאד וכעין בשר ויש מהם אומרים שהיה מלא מים או מוגלא דבר פשוט הוא כאשר כתבת דלפי עדות הנשים אין לחוש משום ולד כמ"ש הרמב"ם ושאר הפוס'. ואעפ"י שכתבו בטי"ד שעכשיו אין אנו בקיאים להבחין בשפיר אם ישנו מרוקם או לא ויש להחמיר ליתן לה ימי טומאת לידה פשוט הוא דה"ד לענין אסור נדה משום חומרא דכרת. אבל לפטור הבא אחריו מן הבכורה נראה דליכא למימר הכי דאדרבא יש להעמיד אשה בחזקת שלא נפטר רחמה עדיין וגם הנפל הזה בחזקת שלא נתרקמו איבריו עדיין דהא חזקה גמור' היא זו עכ"ל ועיין להרב ד"ן סימן י"ג חיו"ד שהביא דברי מהריק"ו הללו גם הביא דברי הרמב"ם דפיו"ד מהל' אבי' ופלפל בהם , ולסוף העלה דלגבי בכור אם היתה חתיכה לבנה ויש בה עצם פוטר הבא אחריו ואם היתה משאר מראות ובעצם מספקא ליה דנהי דגבי טומאת לידה מחמירינן משום דלא בקיאינן: אפשר לומר משום חומרת כרת הוא אבל גבי בכור איכא למימר כמ"ש מהריק"ו גבי ריקום דשפיר לכך הנכון הוא שיתן פדיון ולא יברך דס"ב להקל וזכורני שגם הרב חיד"א בחיים שאל ח"ב כתב בזה ע"ע, ועיין להרב עזריאל בתשו' ב"י הביאה הד"ט סימן ל"ג דבנפל מרוקם הבא אחריו מחוייב לפדותו בלא ברכה וכן היא ג"ך דעת הרב יעב"ץ סימן פ"ט ויישב מה שהשיב הרב צבי אביו על מהריק"ו בסימן ק"ד, ועיין למהר"י קצבי סימן ה' במפלת חתיכה בלי ריקום שחייב בפדיון ובברכה ועיין להרב חיים שאל ח"ב סימן טו"ב שהביא דברי הט"ד והר"ץ הנז' ותמה על הבאה"ט שכלל דעת שניהם גם הביא דברי הרב לח"י סימן ש"ב נפוס' אחרים ולסוף מסיק שחייב בפדיון ויברך. שמואל עמאר. אירע מעשה ביתום בכור שנולד אחר מיתת אביו ונסתפקנו אם יכולים הב"ד לפדותו כי ראינו שרבים וגדולים חולקים בזה מערכה לקראת מערכה עיין למור"ם סימן ש"ה חיו"ד ומר"ן שם סי"ד וט''ו וע"ש בלבוש ועיין ג"ך להרב מהריק"ש ולהרב מעד"מ ושם בט"ז סימן הנז' וע"ע להרב יד אליהו ולהרב דבר שמואל קט"ו שכל אלו בשיטה חדא קיימי דאין לב"ד לפדותו ולעומתם סברי להפך והם הרב הש"ך והרב צידה לדרך הביא דבריו הט"ז ודחאם. והרב נקודות הכסף העמידם והרב מחנה אפרים והרב פח"י והרב בית דוד שכולם סוברים דמצוה לב"ד לפדותו, ויש מהח' שרצו לפסוק כדעת האח' המקילים ויש שעמדו לנגדם מר"ן ומור"ם והלבוש דקי"ל כוותייהו וגם אני הצעיר מכללם ורציתי לעשות תיקון מהרי"ל שהביא מור"ם סט"ו לכתוב טס של כסף ולתלותו עליו ולחקוק בו שמו ג"ך מחשש איבוד, ועכ"ז לא הסכימו ולסוף נעשה מעשה ופדאוהו ואני הצעיר לא נמניתי עמהם בזה והדבר צריך לי תלמוד, ובע"ה לכשאפנה אשנה. הצב''י שמואל עמאר. אחר זמן נזמדן לידי ס' פרי האדמה ח"א וראיתי לו שנשאל בחרש שאינו שו"מ שנולד לו בכור והוא פטור מכל המצו' ורצה אבי אביו לפדותו וסו"ד העלה שאין לאבי אביו לפדותו ולא לב"ד והסכים עמו הרב אדמת קדש עם רבני דורו וכתב שכן נעשה מעשה על פי הסכמת כולם יחד. ומאד נפלאתי על הרב מהר"ש אשכנזי בבית עובד בדינים השייכים לחמש סלעים של פדיון אות י"ד שעם כל רוב בקיאותו לא דקדק יפה כמנהגו ובעיניו כדבר פשו' ואינו כן וכמ"ש, ובכת"י הרב מר בריה דהמחבר זלה"ה נמ"ך וז"ל א"ה עיין להרב בני בנימין סי' ה' שעשו מעשה בירושת"ו בהסכמת כל הרבנים וכתבו טס של כסף וכו' ע"ך. העיד