דבר שמואל קסח

אשתו הב' אמו של הבן הנז' ויען שהבן הנז' לא הניח לו אביו כלום: ובו בפרק היו שנות רעב לתפ"ץ, והבן גם אמו היו מוטלים ברעב ובצמא וכו' והלכה האם הנז' לעיר פאס והוליכה הבן הנז' עמה למצוא טרף למלט נפשם ומאז והלאה נתיישבו שם. הן היום גדל הבן הנז' ובא באנשים והתחיל לפקח על נכסי מורישו וחיפש ומצא החזקה הנז' שאמרה לו אמו שהיא של אביו הנז' ביד המחזיקים הנז' ותבע א' מהם לדין והוציא לו הקב"ע הנז' עם הפס"ד הנז' ואמר שכיון שלא מצא לה בעלים הלך והחזיק בה כנ"ב והבן הנז' תובע שוה"ד והנה אמת שבדיני החזקות רבו כמו רבו חילופי דינין מפוסק זה לפוסק אחר ואפי' בפוסק א' תמצא סברות חלוקות מזו לזו, וזה יצא ממחלוקת הא' אשר נחלקו בחזקה אם דינה כקרקע או כמטל', דהסוברים שדינה כקרקע עושים לה דין חזקת קרקע והסוברים כטל' מגרעים כחה. ומ"ם נד"ד לא ראינו מי שיחלוק בו דאפי' הפוסקים שלא נודעו לנו תקנותיהם אם הם כתקנותינו או לא מצינו להם להדייא שדנין אותה כקרקע לענין זה אפילו אם אין טעם לשתיקתו, וכ"ש אם יש טעם לשתיקתו דלא איבד חזקתו, וכמ"ש הרב המאסף סימן הנז' הגה"ט אות ק''ו וז"ל בעל החזקה שעמד שנים הרבה ולא תבע חזקתו אם יש טעם לשתיקה לא איבד חזקתו הרשד"ם חח"מ אמר המאסף ונר' ברור מדבריו דאם אין טעם לשתיקה איבד חזקתו ואני תמה הרבה דודאי שתיקה מטעם מחי' וככר הסכים הרב ז"ל סי' רל"ה דמחי' בחזקות לא מהנייא כלל ושמא יש לחלק וכו' ע"ש. גם הרב דב"מ חח"מ סי' כ"ו הביא דברי מוהרשד"ם דשני תשו' הללו ויישוב הכנה"ג ועכ"ז לא ניחא ליה אפי' באותו יישוב ודעתו להלכה דבכולהו העיקר כמ"ש מוהרשד"ם בסי' רל"ה: דלאותה תשובה הסכימו כמה רבוותא והביא ג"כ דברי מהרש"ח בסי' ת"ח ס' ז"ן ודברי הרב שארית יהודה דס"ל בפי' דלא מהנייא מחי' אפי' תשאר ביד השני שנים רבות עד שיבא בטענת מכי' או מתנה. אבל שלא בטענה זו תחזור הקרקע לבעליה ע"ש. גם הרב מהריק"ש בתשו' סי' ק"מ על מ"ש מר"ן קרקע בחזקת בעליה עומדת וכו' כתב וז"ל וכן דין החזקות הנהוגות בענין זה אפי' למ"ד שלא נתנו להם דין קרקע ריב"ל סי' מ"ה. מעתה אפי' אם ימצא איזה חולק שדינה כטלטל. גם לענין זה יודה מיהת בנ"ד כיון שיש טעם לשתיקתו ולד"ה לא איבד חזקתו דקטנים לאו בני מחי' נינהו וכמ"ש וזה כתבנו אפי' לצד שנאמר שמנהגינו ותקנותינו כמנהגם של פוס' ותקנותיהם כ"ש וק"ו לפי מה שמצינו בדברי רבותינו הא' שחלוק מנהגינו ממנהגם והא לך תשו' הרב מהריב"ץ זלה"ה שהשיב למוהר"י עטייא וז"ל אם הענין הוא שנשאר' החנות ג"ש שוממה וחריבה מבלי יושב שכתבו קצת פוס' שכיון שעברו דבר שמואל (לח) 38 ג"ש אבדו הבעלים חזקתם וכל הקודם ושוכר מהגוי זכה זה לא שייך כלל בחזקות שלנו אלא אפילו עברו כמה שנים עדיין זכות הא' קיים כי כל אותם פוסקים כא' לא דבר אלא על מנהג מקומו בלבד וגם במקומות יש שינוי מנהג ממקום פוסק זה למקום פוסק זה כמו כן למי שיעמוד על דבריהם עכל"ה. ולא נעלם כמה הפליגו רבותינו הא' בבקיאותו של הר' מוהריב"ץ זלה"ה בחדרי התקנות ומנהגי המערב, ובכל מקום שיפנה הרב זלה"ה בתקנות אחריו ילכו בין בדורו בין בבתי דינים שהיו אחריו ולא שייך לו' כלל דהרב ז"ל בתשו' זו מיירי בחזקת קרקע הנהוגה אצלנו דמוכר קרקע לגוי דאסמכוה אדין סקריקון דמסגנון לשונו משמע להדייא דבחזקת ישוב מיירי: ועוד בההיא דמוכר קרקע לא היה צריך כלל לחלק בין המנהגים וגם לא יזכיר תיבת קצת פוסקים, דההוא כ"ע מודו בה שהיא כקרקע לכל דבריה אין פוצה פה, ולהדייא כתבו בס' התקנות שהיא כקרקע גמור כיון שאינו מוכר אלא ג' רבעים והרביע נשאר לו גם מפס"ד של הקוריטור שאינו אלא סרסור מוכח בפשיטות כמ"ש ואף שיש שחלקו עליו לא נחלקו אלא מצד שאינו אלא סרסור ואפי"ר הסכימו כמו באותו פסק י"א רבנים לחייב הקוריטור. העומד סרסור בבית הנוצרים בשכי' החזקה אחר כמה שנים וק"ו לחזקת יישוב. גם הרב מוהרפ"ת זלה"ה בסימן קל"ה אחר שפלפל הרבה בדיני החזקות ובסעיפיהם: שבכללם גם סעיף זה דיאוש כתב וז"ל כ"ז אמרנו אם אין ידוע מנהג בעירם אבל אם מנהג העיר לדון בזה בחזקה כדין קרקע גמור ונראה שכן מנהגינו לדון בה כדין קרקע גמור שהרי קונים ביוקר גמור וסתמו שאינו מתייאש כן נראה שהוא מנהג בכל ערי המערב אכמ"ל. אזי נחזור למה שהדין נותן: ובקצירת אומר נר' ע"ש דבריו באורך גם בסי' תרנ"ו כתב וז"ל דבר זה הארכנו במ"א וכו' את כל זה נותנת שוה"ד אלא שכבר פשט המנהג לדון בחזקת יישוב כדין קרקע גמור וכו': מעתה אפי' אם ימצא איזה פוסק מנגד לזה שכתבו קודם שיכיר במנהג שאחרי עדותו אין לפקפק עוד ובודאי שכך אירע לשאר בתי דינין שיפסקו להיפך ודברי הרב מוהרוב"ץ ומוהרפ"ת זלה"ה יבואו מכוונים כ"ש בנ"ד פשוט הוא שאין מי שיפקפק דיתמי לאו בני מחילה נינהו ולאו בני מחאה נינהו ואפילו אם היו מחזיקים בה מזמן שיצאו מהעיר אין חזקתם חזקה דאין מחזיקין בנכסי קטן גם בתשו' להרבנים מוהר"ש עמאר זלה"ה, ומהר"א אזולאי זלה"ה כתבו להדייא דהבן המוכר בנכסי אביו פחות מבן ך' יש דין קרקע לחזקת יישוב, וכתבו שכן הסכים הרב ש"ך ואם זה כתבו במוכר כ"ש לענין יאוש ומחי' כנ"ד: ולדעתי המעט הוא אם יסכימו מורי הוראה כל אלו הדינים האומרים בחזקת יישוב בטלו בזמנינו זה כי לא דברו אלא בזמנם שהיה הדבר נסתר מעיני הגוים וקול פחדים באזני המחזיקים שמא