דבר שמואל קסז

שהוציאה מיד הגוי ונתיישב בה, ועי"ך הוא רוצה לזכות בחזקתה כולה ולא יתן ממנה לראובן הנז' כלום ובא בטענה כיון ששהתה ביד הגוי כמה שנים חלפה הלכה לה חזקה הא' ושפיר יזכה בה שמעון מחדש ועוד אומר שבהיותה ביד הגוי נפלה וחזר הגוי ושכללה, ופנים חדשו' באו לכאן ולכן לא נשאר לראובן בה שום זכו'. ונסתפקנו אם יש בדברי שמעון ממש או לא תשובה כתב מר"ן סוס"י קנ"ו וז"ל נהגו הקדמונים שאם א' נסע מן העיר יב"ח וג"ד שאין דעתו לחזור איבד חזקתו אבל אם לא ג"ד לא איבד חזקתו ע"ס ג"ש ואם ג"ד לחזור לא איבד חזקתו אפי' בג"ש וי"א דאפי' בסתם לא איבד חזקתו אפי' בג"ש ע"ך הרי מבואר דאפי' לדעה קמא ואפי' ביצא מן העיר דוקא אם ג"ד בפירוש שאין דעתו לחזור הוא דאיבד חזקתו ביב"ת אבל בסתם אפי' יצא מן העיר לא איבד חזקתו עד ג"ש ואם ג"ד שרצונו לחזור לא איבד אפי' בג"ש ק"ו אם לא יצא כלל מן העיר וג"ד שרצונו לחזור דלא איבד חזקתו לעולם וכ"ש לדעת הי"א בתרא דס"ל דאפי' בנסע מן העיר ובסתם לא איבד חזקתו שאם לא נסע וג"ד שהוא עתיד לחזור שלא תאבד חזקתו לעולם ועם היות שזה ימים מקרוב כתבנו בפס"ד א' ע"ע כיוצא בזה משם הרב מוהרפ"ת ביר' זלה"ה שאם נפלה ושהתה בחורבנה ג"ש וכן אם שהתה ביד הגוי ג"ש שאיבד הא' חזקתו וגם העד העיד הרב ז"ל שכן היו דנין ב"ד שלפניו ז"ל עכ"ז נר' פשוט דבנד"ז גם הוא יודה דלא תאבד חזקתו דע"ך לא איירי הרב ז"ל, אלא בסתם שכל זמן שהיא חריבה שוממה או שהיתה ביד הגוי שתק המחזיק הא' ולא ג"ד שעדיין רצונו בה ולא היה משתדל כלל להחזירם דבזה ג"ד שנאייאש וסילק דעתו ממנה לגמרי איבד חזקתו, אבל בנד"ז שהיה משתדל תמיד להחזירה פשוט הוא שלא נתייאש ועדיין חזקתו הא' במקומה עומדת דלא גרע נד"ז מיצא מן העיר והניחה עזובה ושכוחה שאפי' לי"א קמא אם ג"ד שדעתו לחזור לא איבד חזקתו לעולם וכ"ש שמצינו הדבר מפו' להדייא בדברי מו"ד הרב המבי"ן זלה"ה בנימוקו על הש"ע סי' הנז' שכתב שהעיקר הוא כי"א בתרא דאפי' בסתם לא איבד חזקתו לעולם ושכן המנהג פשוט בחזקת סקאקין ולקראסלייא ולפ"ז פשוט הוא דאין לשמעון הנז' בחזקה הנז' כלום שו"ר שגם הרב מוהרפ"ת זלה"ה חזר בו בשני תשובות אחרות וכתב דאפילו בסתם לא איבד חזקתו וג"כ העיד שכן המנהג פשוט בכל ערי המערב ולפי"ז פשוט הוא שאין לשמעון הנז' בחזקה הנז' כלום וגדולה מזו ראיתי להרב כרם שלמה סי' נ"ז שכתב שאפי' שהתה בחרבנה שלשים שנה לא איבד חזקתו והוא שנשאל הרב ז"ל, בערבי א' שהי"ל חורבה חריבה זה שלשים שנה ובא ראובן ובנה בה בתים על מנת לדור וקם שמעון ואמר לו שהיא חזקתו, וע"ז השיב הרב ז"ל שאם הביא שמעון ראיה אעפ"י שעברו ל' שנה לא איבד חזקתו כיון שהיתה חריבה ולא היה מקום לדור והמחזיק הא' הוא מחזיק וא"כ פשוט הוא (דב) דה"ה שהתה ביד הגוי שלשי' שנה. שדינה כמ"ש דלא תאבד חזקתו ואפילו בסתם כיון שלא היה יכול לדור בה מחמת אריה דרביע עלה. וכ"ך להדייא הרב מו''ד ז"ל בנימוקו על הש"ע הנז' שעל מ"ש מור"ם נהגו הקדמונים כתב הוא ז"ל וז"ל נראה דוקא אם נסע מן העיר והניחו. אבל אם הוציאו הגוי ממנה בע''ך אפי' שהתה בידו כמה שנים חוזר לחזקתו וכ"ך הא' ז"ל. ועמ"ש מור''ם וי"א דאפילו בסתם לא איבד חזקתו, כתב הוא ז"ל וז"ל כן אנו נוהגים בחזקת סקאקין ולקראסלייא שהם מיוחדים לב"ב יש בהם חזקה ואפילו בסתם לא איבד חזקתו, ע"ך: באופן שנראה ברור שזכאי הוא ראובן בחזקתו הנז' מתלת טעמי (א') מצד שהוציאו הגוי ממנה בע"ך (ב') ממה שביררו העדי' בעדותם שמאותו זמן עד היום וראובן הנז' משתדל להוציא החזקה הנז' מיד הגוי ושולח בב' לשוכרה מיד הגוי כדי לעוקרו ממנה ותשאר לו חזקתו (ג') ממ"ש מור"ם כי"א בתרא דאפילו בסתם לא איבד חזקתו, שמכ"ז נראה פשוט, דכ"ע יודו שעדיין חזקת ראובן הנז' במקומה עומדת, ואין לשמעון הנז' שו"ז בה כלל. גם מה שטען שמעון שמאחר שנפלה בעודה ביד הגוי וחזר הגוי ושכללה פקעה חזקת ראובן ופנים חדשו' באו לכאן דבריו אלו הם טפלים מבלי מלח ואין להם ע"מ שיסמוכו. ומלבד שהדבר מוכרח מעצמו דאין סברא לחלק בין חדשה ללא חדשה: עוד זאת הרי הדבר מבו' בס' כרם שלמה ז"ל שאפי' נפלה כולה אלא מקצתה וחדשה ראובן עצמו, עכ"ז עדיין חזקת שמעון במקומה עומדת כ"ש בנדו"ד שלא נפלה כולה אלא מקצתה והגוי הוא ששכללה, שפשוט הוא שעדיין חזקת ראובן במקומה עומדת. גם הרב המבי"ט ח"ב סימן קנ"ב כתב שאם הבית שבחצר שהיה ליש' בה חזרה נשרפה או נהרסה וחזר הערבי ובנאה. שפשוט הוא שעדיין החזקה של הא' אבל אם אחר שנשרפה מכרה לישר' אחר ובא האחר ובנאה מעתה פנים חדשות באו לכאן ואין לא' חזקה הרי דתרתי בעינן מכרה לישראל והישר' בנאה הלא"ה החזקה של הא', ובנד"ז אין גם א' מהם, ולכן נראה פשוט שאין לשמעון שו"ז בחזקה הנז' כלל וחזקת ראובן הראשון במקומה עומדת זהו הנלע"ד וצויי"מ וימ"ן: נאם החו"פ בח' כסלו שנת אמרו"ת טהורות לפ"ק, ע"ך נמ"ך וחתום החכם. כמוהרי"ע בירדוגו נר"ו: כט) ובנ"א נמ"ך וז"ן החזקה הנ"ב היתה ידועה מקודם להר"מ ן' שלוש אביו של המער' הנ"ב כמו שהעידו העדים הנ"ב ואחר מות מכלוף הנז' הניח הבן היורשו קטן המוטל בעריסה שנולד לו עם אשתו