דבר שמואל קסה

שנותן הכל מעכשיו ומקנה לו מחיים וכו' הרי היא כשאר מת"ב וכו' דמייתורא דמקנה לו מחיים משמע שצריך לפרש שנותן לו במת"ב שהיא קיימת לעולם, ופן מדוקדק ג"ך מדברי מור"ם דסעיף י"ד שכתב וז"ל מיהו אם פירש בהדייא שנותן במתנת בריא במעכשיו וקנו מידו קנה, משמע דבעינן שלשתן דהיינו שצריך שיפרש להדייא שנותן במתנת בריא דמשמע מינה שהיא קיימת לעולם ומעכשיו וקנין אלא דמדברי מור"ם בסוף סעיף י"ז שכתב בשם הריטב"א מבואר להדייא דאפי' פירש שהמתנ' לא תהיה קיימת רק לאחר מיתה דבריו קיימים ועיין בתשו' כריטב"א הביאה הר' ב"י בסימן הנז' מחודשים י"ב ששם מפורשים הדברים יותר עיין שם. ממוצא דבר אתה למד לנדון דידן שהיתה להדייא בתורת מתנת בריא ובקנין ומעכשיו דודאי דין מתנת בריא יש לה ואף שנזכרו בה לשונות השייכים לשכיב מרע ומצווה מחמת מיתה גם לבסוף אחר שהשיאוה עצה לתת במת"ב. והוא מ''ש ששיירו תכריכין וכו'. וגם מ"ש לבסוף שמאותו חולי מתה וכו': מ"מ נר' דאין זה מוציאה מדין מתנ"ב: דהא התם בעובדא דפיסקא דפרדסא שנזכר למעלה חקר רב נחמן בעדים היכי הוה עובדא ואמרו ליה דאמרה הכי ויי דקא מתה הך אתתא שמזה דן ר"ן שזו מתנ' ממ"מ ואפי"ה כת' הרב הנמק"י שם בשם הריטב"א דאם הוא עביד הכי רב דימי הוא קני. אלא משום דסבר דסגי ליה במאי דעבד לה עבד הכי ע"ש הרי דאפילו אמרו העדים שצוותה מ"מ בפי'. אפי"ה אמרו דבתיקון זה הוייא מת"ב לדברי הכל וה"ה נמי בנד"ד גם מדברי מר"ן דס"ט גבי ש"מ יש להוכיח כן דאף דסתם ש"מ הוא שאינו מזכיר שם מיתה כלל אלא שהוא מוטל על ערש דוי, וכמ"ש הרמב"ן הביא דבריו הרב"י סימן ר"ן מחו' ז' ע"ש ומר"ן בקצר סי' ר"ן ס"ה ומור"ם שם (וכ"ך ג"ך הרשב"ש סימן מ' ע"ש), מ"מ בהך דס"ט איירי בנותן בפירוש במש"מ שדינו כממ"מ. וכמש"ל, ואפי"ה סיים שם מר"ן וכן אם כתב וכו' הרי היא כשאר מתנת בריא גם בסי"ד קבע מור"ם דבריו הללו על המצווה מחמת מיתה שהוא פשוט שמזכיר המיתה, ומכל זה מוכח דאף שהיה בצוואה לשונות של מיתה כתב שם הרב הנמק"י ז"ל דהא דאמר שמואל לא קנה היינו היכא דלא כתיב בשטר מהיום. אבל אם כתוב בה מהיום או מהיום ולאח"מ בעייא קנין: וקנה מקבל המתנה וכו', ע"ש. באופן שנלע"ד דמתנה זו דין מתנ"ב יש לה ועיין ג"ך בתשובת הרשב"ש סימן שע"ט והנלע"ד כתבתי וח"פ זמן הנ"ל: הצב"י שמואל עמאר עוד הסכמה על פסק א' הובא מעיר פאס וזה מה שכתבתי אני הצעיר שמואל ס"ט כז) ראיתי מחלוקת החכמים הנ"ב ישצ"ו בתיבת מהיום שיש בצוואה הנ"ב וראיתי לעמוד על דבריהם לראות דברי מי יקום. והנה אמת ששניהם לא עמדו על הדבר היטב. דדין זה יש בו דיעות הרבה וחלוקים יש מהפוסקי' שמבטלים צוואה כזאת בכל ענין, זולת אם היה בה קנין והם הרשב"ש סי' שכ"ז וסי' שמ"ט ומהר"מ אלשיך סי' קכ"א ויכין ובועז ח"א סי' קי"ו ומהרשד"ם חח"מ סי' שי"ו ומהרח"ט ומהרד"ט בתשוב' והסכימו לדבריהם הרב מוהרם ב"ד והרב מוהר"י עוזאל זלה"ה והביא דבריהם הרב זכות אבות, שכ"פ ג"ך הרב מהרפ''ת סי' תקפ"א והר' אביר יעקב סי' ל"ו מדברי הרשב"ש הנז' וכ"פ ג"ך הרב המבי"ן סימן ש"ח. וכתב שכן הסכימו מוהר"ח סירירו ומוהר"ש ן' זמרא ומוהר"ר רפאל מונסונייגו זלה"ה ויש שמחלקים בזה אם כת' לבסוף שהוא מצווה מחמ"מ עיין בזה להרב באר מים חיים שהביא דברי הרב מוהריב"ל ומהרש"ך ומהרח"א בס' בני חיי ורבני תיטוואן הקדמונים והביא דבריהם גם כן הרב מוהרפ"ת סימן תקצ"ו ע"ש יעיין ג"ך להרב מהר"א ששון סי' מ"ב מ"ש בזה ע"ע. גם מר"ן ומור"ם בתשובותיהם חולקים בזה עיין תשוב' מור"ם סי' מ"ח ותשוב' מר"ן חה"מ סימן פ"ג דלדעת מר"ן תלינן בטענת המצווה או העדים, ולדע' מור"ם לא תלינן בטענתם וכ"פ במפ''ה סי' ר"ן ס"ט אך מר"ן ז"ל לא ג"ד בזה לא בארוך ולא בקצר, דאף דבסי' מ"ב ס"ט כתב דכל שיש ב' משמעיות, ובא' מהם מתבטל השטר לגמרי לא אמרינן יד בע"ה עה"ת ומהדרינן לקיימו והבא לבטלו עליו הראיה, וזהו יסודם של דברי מר"ן ז"ל בתשוב' הנז' והפוס' שהביא באותה תשובה הן הן שהביא בסי' הנז' מ"מ עיקר הדין חסר. כי לא ביאר שם אם גם לשון מעכשיו או מת"ב הכתו' בצוואת שכ"מ הוו בכלל זה ומהדרינן לקיימו או לא, גם בסי' כ"ט שכתב מר"ן שבכל טעות שמצויים העדים לטעות נאמנים הם בעצמם, ואין בזה משום חוזר ומגיד. לא נתבאר לא בארוך ולא בקצר אם ל' מעכשיו הכתו' בצוואת שכ"מ הוי בכלל דבר שמצווים העדים לטעות בו וא"ך הדרינן לכללין שכל דבר שלא ג"ד בו מר"ן נקיטינן כמור"ם כ"ש שמור"ם ז"ל דקדק כן מדברי הרמב"ם שהעתיק מר"ן בשמו ס"ט שכל שיש מעכשיו ואין קנין בטילה הצוואה וכמ"ש שם בד"מ על דברי הטור בשם הרמב"ם דסט"ו והן הן דבריו ס"ט בהג"ה וכן דקדקו דברי הרמב"ם יכין ובועז בתשובה הנ"ל, ורבני פאס הקדמונים וכיון שמור"ם מפרש כן בדברי הרמב"ם שהעתיק מר"ן בס"ט ופסק ג"ך להדייא כן בהג"ה כוותיה נקיטינן וע"ש בד"מ שכתב מור"ם ששלחו דברי שניהם להר' מהר"מ פדאוואה ז"ל והסכים לדברי מור"ם ואפשר שמטעם זה לא ביאר זה מר"ן לא בארוך ולא בקצר והעתיק דברי הרמב"ם ז"ל בסתם ולא חילק בהם: ולדעתי