דבר שמואל קסד

יותר ממזונותיו דליכא טעמא דאיבה, אם גם בזה לא פלוג רבנן ואחר שפלפל הרבה בדברי הפוסקי' העלה דבחיי האב ליכא למיתלי במחיל' כלל ואף שראינוהו ששתק זמן רב כשיעמוד לתבוע גלי דעתיה דלא מחיל ומוציא ממנו וליכא למיתלי במחיל' אא"ך מת האב, ולא פלוג רבנן אפילו אם מרויח הבן לאכול לשבעה ולהותיר בחיי האב: שהכל הוא של האב, ואפילו אם היה האב גובה משכר פעולת הבן להוצאותיו, אין אומרים מסתמא האב והבן הם שותפים בהוצאה ואין לאב כלום בריוח הבן אלא הכל הוא לאב ועיין ג"ך להרב המבי"ן סי' שמ"א שהעלה דדוקא אם קנה סחור' ופרע או השכיר חנות ופרע או מכר סחורה הוא דמעשיו קיימים. אבל אם קנה סחורה ונתחייב או השכיר חנות ונתחייב פטור כיון שהוא סמוך על שלחן אביו ועיין לו ג"ך בחי' על הש"ע סימן ע"ר שכתב שמעשה היה שנשכר הבן לאדם אחר וח"ע בקנס וחזר בו ופיטרו מהקנס מצד שהכל הוא של אביו אלא שסיים שם גם הוא שיכול להניח שטרו עד שימות האב או עד שיחלוק הבן עיסתו מאביו: גם בתשובה להרה"ג ז"ל בדינו של הר"מ בן הרוש עם אברהם אביכזיר ראיתי לו שפיטר להר"מ הנז' משכי' החנות מצד שהיה סמוך באופן שכולם מסכימים שבחיי האב הכל הוא של האב ופטור הבן כ"ע שאביו קיים והוא סע"ש. ומדבריהם יש ללמוד דאינו חייב גם כן הבן לישבע כתק"ה שאין לו במה לפרוע, כיון שאפי' אם יהיה לו הכל הוא של האב וכמ"ש, כ"ש אם ידוע הדבר שאין לו, וזה פשוט ולראיה ביד השואל ח"פ בתמוז שנת משפ"ט וצדק"ה לפ"ק וקיים: שמואל עמאר. כו) כדין מתנה שהיתה בל' מתנת בריא בקנין ובמעכשיו ונזכרו בה ג"כ לשונות דשייכי למתנת שכ"מ ונסתפקו בה חו"ר פאס אם היא מתנת בריא או שכ"מ, וזה מ"ש אני הצעיר. נדרשנו לחוות דעתינו בצוואה הנ"ב אם היא קיימת כפה"ד או לא, וכבר גילו החכמים הנ"ב ספיקותיה וכדי לעמוד על הספק הא' שנסתפקו החכמי' הנ"ב אם היא כמתנ' בריא או כש"מ צריכים אנו לבאר החילוקים שיש בין מתנת בריא לשכ"מ, דידוע שג' מתנות המה הא' היא מתנת בריא דבעי' בה כל דרכי ההקנאות כל דבר כדינו וכמ"ש מר"ן בסי' רמ"א בסעיף א' והם מבוארים בדברי הטור ומר"ן מסי' מ"ה והלאה הב' מתנת ש"מ דדיבוריה לחוד אלמוה רבנן בכל הקניינים. וא"ץ שום דרך מדרכי ההקנאות, דדבריו ככתו' וכמסו' דמו וכמ"ש מר"ן בסי' ר"ן ס"א ואפילו בשטרות א"צ קנה לך וכו' וכמ"ש הסמ"ע שם סק"ג ואם נתן בקנין מגרטות נתן ולא תתקיים מתנתו דשמא לא גמר להקנות אלא בקנין ואין קנין לאח"מ וכמ"ש דבר שמואל (לז) 37 סי' ר"ן סי"ז וסמ"ע שם סק"א וסק"ן וכן ה"ה ג"כ במתנה ג' שהיא של ממ"מ. דבה נמי לא בעינן קנין וכמ"ש בסוף סי' הנז' ואם היה הקנין בשנים אלו ליפוי כח קנה וכגון שכתב וקנינא מניה מוסף על מתנתה הא' וביאר הדברים הרב"י בסימן ר"ן סכ"ח מסה''ט בשם רשב"ם וז"ל כלומר וקנינא מניה ק"ג להוסיף ולייפות כחו לבד המתנה שנתן בע"פ ולישנא יתירה לייפות כחו הוא ובסוף פי"ן פירש רשב"ם כלו' אינו אינו אלא תוס' בעלמא לייפות את כחו, ועיין בסמ"ע נ"ך סימן ר"ג סקכ"ב שגם הוא כתב שצריך שיהיה עיקר הזכייה בדיבור לחוד כתחז"ל וכו'. וכן אם כתב בשני מתנות אלה ששטר זה יהיה בכאו"ה הוי כאלו כתב שקנין זה הוא נוסף וכמ"ש מור''ם שם בסי"ז בשם מהר מפדאווה. ומבואר הטעם בתשובת הרב הנז' סי' כ"ו שמאחר שציוה לכתוב בכאו"ה כפי"ה, אין לך יפוי כח יותר מזה דאם ר"ל דוקא בקנין ושטר ואין קנין ושטר לאח"מ א"ך אינה בכאו"ה כפה"ד, ועוד מבו' שם דאף אם אמר המצווה הוו עלי עדים ואף קנו ממני וכו' לישנא דואף משמע ליפוי וכן אם היה כתוב בשטר שלא יורע כח שטר זה מחמת חיסור וכו' הוא כיפוי כח ע"ש. ועיין עוד בב"י סל"א מסה"ט בשם התוספות. ועוד כתב שם מור"ם בשם מהרא"י דאם הנותן לא בקש קנין רק המקבל הוי כיפוי כח. וכן אם אמר אחר הקנין שתתקיים המתנה הוי כיפוי כח. באופן שבענין זה דנותן הכל שוין הן ב' מתנות אלו אך במתנת במקצת או הוא ממ"מ אינו צריך קנין וכמ"ש שם ס"ז, ואם הוא ש"מ בעייא קנין, וכמ"ש שם ס"ד, וגם בזו דוקא בנותן בסתם אבל אם פי' בפי' שהוא נותן במש"מ או שנותן מ"מ או אפי' לא פי' אלא שנר' מתוך דבריו שהוא נותן מ"מ אפילו במקצת א"ץ קנין. ואם עמד חוזר ואם לא עמד קנה המקבל, ואם היה בהם קנין אינו קונה דגם בזה אמרינן שמא לא גמר להקנות אלא בקנין ואין קנין לאח"מ. אא"ך כתב הקנין ליפוי כח וכמ"ש שם ס"ז וס"ט ואם לא היה הקנין ליפוי כח לא קנה ואפילו כתב וזוכה המ"מ, וקנו ממנו בכל מיני הקנאות אם עמד חוזר וכמ"ש שם סי"ד ובסמ"ע סקמ"ה דאנן סהדי שלא נתן אלא בסוברו שימות ואם היה יודע שלא ימות לא היה נותן זולת שאם פי' בפי' שהוא נותן במעכשיו במתנת בריא ובקנין, וכמ"ש מור"ם בסו"ד בשם הנ"י ובסוף סי"ז בשם הריטב"א ומדברי הרב בפ' מ"ש גבי עובדא דפיסקא דפרדסא דאחתיה דרב דימי: משמע שצריך להתנות בפי' שנותן מתנה קיימת לעולם שכתב וז"ל ומיהו אם התנה בפי' שנותן מתנה קיימת לעולם וקנו מידו מעכשיו ה"ה כמת"ב לדב"ה ע"ך והביא לדבריו הללו הרב"י בסי' ר"ן סי"ב מסה"ט ע"ש, וכ"ך ג"ך קצת מהאחרוני' וכן מדוקדק ג"ך מדברי הרמב"ם פ"ח דזכייה דין י"ח, ופסקם מר"ן בשה"ט סוף ס"ט וז"ל. וכן אם כתב כל נכסיו ומפרש שנותן