דבר שמואל קסג

על מי גשמים ניכרת ערמתו. שלא עשה צנור כנהוג ואפי"ה כשערערו אמר הבן לסתום והלוקח הנז' עצמו יש ספק אם מצאו פתוח או סתום ופתחו ובין כך ובין כך הרי ערערו עליו תכף דכיון שהוא עשה העליות הנז' לשכי' הוכר היזק וערערו ואף אי דיינינן לנזק זה בכלל נזיקי' דלאלתר לא הוייא חזקה אא"כ ברירא לן מילתא שידע הניזק הנזק ושתק וכמ"ש הסמ"ע סימן קנ"ה ס"ק ע"ז וז"ל כגון שסייע עמו בבנין וכו' בפר"י כתבתי דר"ל מיד שסייעו הוויא חזקה ולאפוקי אם ראה ושתק דכתב אח"ז דלא הוייא חזקה אא"כ ידעי' דידע בנזק ושתק וכו' ע"כ. והכא בנד"ד לא בלבד דליכא הוכחה דידעי אלא אדרבא יש להוכיח להיפך מכמה טעמי חדא דידע בהו דאפי' יהבי להו כל חללי דעלמא לא יוכלו לסבול זה ב' דדיעינן בהו דהבית הנז' אינם רואים אותה אחת לעשר שנים בלי סיבה, כי אינו עשוי אלא לשכי' והשוכרים על הרוב לא ירגישו, ואם ירגישו לא יוכלו לדבר מפני המחלוקת, ג' אפי' איניש דעלמא דלא יכיל למיקם בדינא ודיינא אינו יכול לסבול נזק זה, ושפיר אמרי' שמעולם לא הכירו, וכשהכירו הרי תכף ערערו וגילה סופם וכו', כ"ש שגם הלוקח הנז' אינו טוען שהכירו ומחלו רק טוען שהוא קנה העליות הנז' בנקב הנז' ואם באנו לטענה זו. הרי העד מעיד שמעולם לא החזיקו הבעלים הראשונ' בזה לא האב ולא היורש. ואדרבא כשערפרו השוכרים על מי גשמים בימי היורש אמר לו לסתום, וגם בירר בפי' שלא היה הנקב הנז' נראה לחוש שהוא עשוי להוציא המים אלא כעין נקבי הבנאים העשויים " לסראייר ולפי דברי הסמ"ע הללו מצינן למימר דהיכא דאין הנזק ברור ואיכא למיתלי באופן אחר. אפי' ראה ושתק לא הוייא חזקה כיון דעדיין לא איתבריר נזקה וכיוצא בזה כתב הרב מהריצב''ו בתשו' סי' ר"ז דקצ"ב ע"ב וג' ע"ש שהאריך בפרט זה א"ץ להעתיק כל דבריו וכל דבריו ז"ל נמצאו בדברי האח' בשם הרב כרם שלמה כתבם בשם מהרי"ט ז"ל וכתב שמצא סעד לזה מפי' המשניות להר"מ ז"ל, וז"ל וא"צ בחזקה לנזיקין ג"ש והוא מ"ש אין דין חזק' בנזיקין וג"ך לא הוייא בהו חזק' לאלתר אלא לכשיעמוד אותו הנזק ע"ך שיוכל הניזק להכיר ולומר לו אותי שהזיק לניזק כבר נתפייסת כיון שלא מחית וכו' ע"ש, וכן מדוק' ג"ך מדברי מר"ן קנ"ד ס"ז וסמ"ע שם קי"ט וקנ"ה סמ"ג, וקנ"ד סוסי"ו, ושם בסמ"ג שמכולם מש' דצריך הוכחה שהכיר הניזק, ואי לא לא, ומ"מ כ"ז כתבנו אפילו לצד שנאמר שהיזק זה בכלל נזיקין דלאלתר אך לקושטא דמילתא , היזק זה לא הוי אלא בכלל הנך דסי' קנ"ה סל"ו וסט"ל שאין לו חזקה לעולם וע"ע שם בסמ"א דבר שידוע שאין המערער יכול לסובלו, אעפ"י ששאר ב"א סובלי' אותו אין לו חזקה נגד המערער זה, ודון מינה ואוקי באתרין דידעינן בניזקין שאינם יכולים לסבול זה כלל, וגם א"א לעולם שיכירו וימחלו וחוץ מזה הטע' טועני' שיש עמהם שות' בבית הנז' יתו' קטנים ואין מחזיקין בנכסי קטן כמבואר בסימן קמ"ט סי"ט ועיין ג"כ להרב"ד סי' צ"ג שכתב דאפילו יש לקטן אפוט' אין לו' דמח"ל דפשיטא דאין לאפוטרו' למחול בלי תועלת ואף אם מחל אינו מחול מכל הני מילי דכתיבנא נר' בעינינו לדון בנד"ז שצריך לסתום ולהחזיר שופכיו למקום אחר וחוץ מזה יש לנו עניינים אחרים הידועים לנו. ולכן דינא יתיב כמ"ש ולראיה ח"פ בכסלו ש' אמרו"ת טהורות לפ"ק וצויי"מ אכי"ר והשו"ב וקיים וחתומים. כמוה"ר רפאל אבן צור נר"ו. וכמוה"ר יעקב בירדוגו נר"ו ואני הצעיר שמואל עמאר נר"ו עליונים למעלה כולם קדושים ידיעתם מכרעת כף הזכו' לבעלי הבית במאזני צדק ראיות חזקות נאותות צודקות מקבילות לאמתלאות, ואומדנות וידיעות נאמנות. ידועות מול כסא תפארתם גלויות וצפונות שחשו להם משום גילוי (תבער בם אש מכבה) ולהם אנו שומעין שאמרו כהלכה כי גובה להם בדין הנוכחי יודעי דעת ומביט מדע שורשי תהלוכות המזיק והניזוק ועוצם הנזק ולהרחיק את הנזק או להפך ועלי דידהו סמיכנא כן יקום ובלעדם לא ירים איש ידרוך חיציו אם יעברו המטרה ולראיה על דב"ר אס"ת לפ"ק היוצא מפיהם ח"פ פאס יע"א בטבת שנ"ה וקיים וחתו' כמוהר"ר רפאל אבן צור נר"ו. וכמהרי"ב סירירו נר"ו וכמהרי"ו סירירו נר"ו וכמהר"ש אבן דנאן ישצ"ו כה) בדין בן הסמוך על שלחן אביו. וקנה סחור' בהקפה ונתחייב בה. או השכיר חנות ונתחייב בה. או השכיר עצמו ונתחייב בקנס וכיוצא, או נשתתף עם אדם אחר ועשו קנס אם חייב הוא לפרוע מה שנתחייב לאלתר או לא. תשובה לענין שכירות וקנס וסחורה בהקפה ואינה מצוייה בעין וכגון שהקיפה גם הוא לאחרים ונאבדה, פשוט הוא דפטור לפי שעה ואינו חייב אלא עד שימות אביו או שיחלוק עיסתו, ואפילו אם יש לו מעות או טלטל וכיוצא ממה לפרוע הרי הם של אביו, וכמ"ש בסי' ע"ר ס"ב דמציאת בנו ובתו הסמוכים על שלחנו אע''פ שהם גדולים הרי אלו שלו, וסיים מור"ם שם דל"ד מצואתו, אלא ה"ה מה שסיגל ממלאכה או סחורה הוא של אביו. ועיין להרב מוהרפ"ת זלה"ה סימן תצ"ז שנשאל על בן הסמוך על שלחן אביו אם יכול הבע"ח של האב לגבות משכר פעולתו ואת"ל דיכול אם מרויח הרבה יותר