דבר שמואל קסב

בקיאותו במלאכה או במשו"מ ולפעמים מחמ, רוב חריצותו והשתדלותו ולפעמים מח' רוב טיפולו, וא"ך גם כשמחנים כן מפני שהוא מוסיף מעט לכי"ה לית לן בה ואפילו משום מראית העין ליכא וכבר באייר התע"ג בא לפני שמואל בן לחסין תושב מכנאסא עם איש ריבו לדין ע"ע כזה וכתבתי לו פס"ד מזה בקצרה וזכיתיו בדין וחתמו לו על הפסק ההוא הרב המובהק כמוהר"ר יהודה ן' עטר נר"ו והרב העצום כמוהר"ר שמואל הצרפתי זלה"ה ומצאת כי תדרשנו ולראיה ח"פ סיון תפ"ו וקיים ותחום הרב הנ"ב זלה"ה, וגם הפסק הב' הנז' נמ"ך אצלי א"ץ להעתיקו שכולם שוים לטובה כמ"ש. גם הרב מוהרפ"ת זלה"ה סי' של"ה כתב וז"ל ראובן שהביא ממון אחר משל עצמו והטילו לכיס בהסכמת שותפו ע"מ שיטול כו"ך מהריוח בכ"ח יתר על חלקו אין בזה בית מיחוש והרי הוא כאלו התנה בפי' שיטול חלק יתר בריוח וכל תנאי שבממון קיים והרבה יש להאריך בזה עכ"ל והוא ממש כדברי הרב מוהריב"ץ זלה"ה וב"ד וקי"ל בגויה דמר שראה הפסק הנז' וקיצר כידוע גם הרב אבי"ע זלה"ה בקצת ליקוטים כתב וז"ל, רגילים השות' כשזה מטיל ק' וזה תק"ם שמתנים ביניהם שיטול בעל הק' כך וכך תחילה כשיעור הנאת מעותיו והשאר יחלוקו ושמעתי שיש מי שפקפק בזה משום דמיחזי כרבית וטעות גמור טעה דלהדייא כת' מר"ן קע"ו ה' דאם התנו הכל לפ"ת והדברים באו בביאור רחב בדברי הרמב"ם מאריה דהאי דינא, פ"ד משות' דין ג' בד"א וכו' ומש' דרבותא אתא לאשמועי' דאפילו הפכו הסדר הנהוג והתנו שיטול בעל הק' ג"ר ובעל הק"ק רביע והפירות להיפך תנאם קיים, וכ"ש אם עשו כמנהג העולם להוסיף למוסיף בשביל מעותיו באופן דבכל גוונא ודאי רשאים להתנות כיון דאין כאן לתא דרבי' כלל בשות', וזה פשוט עכ"ד בקיצור. מעתה לא ודעתי מי יוכל להרים ראש נגד הרבנים הללו ובפרט שכולם קיימי בשיטת מר"ן והרמב"ם וכמש"ל אין זה אלא מן המתמיהין ואין שומעין לו, ופשוט שגם הרב המבי"ן זלה"ה, לא יצאו דברים אלו מתחת יד"ק. ואפשר איזה תלמיד כ"ך בשמו והנלע"ד כתבתי, וח"פ בתמוז תרמ"ו לפ"ק וקיים הצב"י שמואל עמאר ס"ט. כד) בג' כחדא הוינא כד אסהיד קדמנא ע"א כשר ות"ח ובירר בעדותו בתע"ג וברורה איך הוא יודע בידיעה נאמנה שמיום שבנה כה"ר יעקב ן' הרוש בכהר"מ ז"ל: חצר הרב הגדול כמורר"ר רפאל בירדוגו זצ"ל לא היה משכיר הרי"ע הנז' שני העליות העליונות שבחצר הנז' לשום אדם. גם בירר בעדותו העד הנז' שאחרי מות יעקב הנז' מינה מרדכי בנו להעיד הנז' מו"ג להשכיר קרקעות הנז' ולגבות שכי' הנז' ולגבות שכי' ונשאר העד הנז' מורשה עד הזמן שבו מכר מרדכי הנז' קרקעות מורישו הנז' ולא היה המורשה הנז' משכיר הב' עליות הנז' בשום זמן ולא הקפיד מרדכי הנז' מעולם על שלא השכיר המורשה הנז' העליות הנז' וגם לא עלה על לבו לצוות למורשה הנז' להשכירם, באופן שבירר בעדותו העד הח' שמיום שבנה יעקב הנז' החצר הנז' עד יום שמכרה בנו הנז' לזולת לא הושכרו העליות הנז' גם בירר בעדותו העד הנז' שבאותו זמן שהיה מורשה הנז' בחורף א' היו מקלחים מי הגשמים דרך נקב א' שהיה בכותל אסדר של העליות הנז' ויורדים משם להבית הקטן שבחצר הרב המבי"ן זלה"ה שהוא של יורשי כה"ר אהרן עמאר ז"ל, וערערו השוכרי' שהיו דרים בבית הנז' על המורשה הנז' לסלק ההיזק הנז' מהבית הנז' ושם נמצא ושם היה באמ"ץ מרדכי בעל העליות הנז' ושמע צעקת השוכרים שבבית הקטן הנז' ואמר למורשה הנז' לסתום הנקב שבעליות הנז' מאחר שנמשך ממנו היזק לבית הקטן הנז' ונתרשל המורשה הנז' ולא סתם הנקב הנז' גם בירר בעדותו העד הנז' שלא היה בנקב הנז' שום ציון של צנור רק הוה כמו נקב שעושים האומנים בכותל לקבוע בו סראייר לפי שעה עכס"ע העד הנז' ולרח"ף תמ"ת בתשעה ימים לאלול ש' קרנו תרו"ם בכבוד לפר"ק והכל שריר ובריר ונכון וקיים בעל העליה הנ"ב הגם שכפי האמת היה גברא אלמא ולא חייש לנזקי שכיניו במה שהיה עושה חוץ מן הדין, מ"מ בנד"ז נר' לחוש שלא כיון להזיק בשאט בנפש אלא אפשר שרצה לעשות תחבולה למי גשמים דוקא ועשה נקב צר אינו מעשה אימן אלא בכלל נקבים העושים לסראייר והיה דעתו שכיון שאינה עשויה אצלו לדירה אלא להתרווח בה בצרכי ביתו א"א שירגישו בעלי הבית הקטן הנז' כי כשירדו גשמים יאמרו שמימי גג הבית שלהם הם שיורדים ואפילו מי גשמים לא כיון בהם להחזיק שהרי אפי' בנו אחריו כשערפרו בני הבית אפילו על מי גשמים אמר לאפוט' שהיה משכיר לו קרקעותיו לסתום וכמו שהעיד החכם הנ"ב אלא אפשר לומר כיון בזה להעביר מי גשמים לפי שעה אם שתקו שתקו ואם ערערו יסתום וכמו שהוכיח מעשה בנו ג"כ שבפי' אמר לו לסתום. אבל אם היה בדעתו שישכיר העליות הנז' ודאי שלא היה עושה ריח תחבולה עם בעלי הבית הקטן ואפי' על זולתם לא יעלה על דעתו לשפוך ע"ג חבירו בלתי ידיעתו אמת המים תדירית ממים מטונפים ומי רגלים ונט"י וכביסה וכיוצא ומה גם שמי גשמים של גג הבית הנז' יורדים בפתח החצר ממש וחוסם את העוברים נכנסים ויוצאים בימות הגשמים ואם סובלים בני החצר מי גשמים בכניסה ויציאה בימות הגשמים כיצד יוכלו לסבול מים סרוחים הללו ובכל עת נכנסים ונתקלים יוצאים ונתקלים. באופן שניכר לחוש שלא כיוון לזה כלל שהרי אפילו על